מאת גערער
הפריימרס בגור - בחימום מנועים
אומנם שקט בגזרת הוואטסהפ, אבל בשובך שעל צמרת העצים בגור - תולעים באים וציפורים יוצאים. אין רגע דל.
נתחיל במחלתה של שושנה:
כידוע, שושנה היתה בוחשת גדולה בסוגיית ה״ממשיך בגור״.
כידוע 2, חווי שור היא הבת הקרובה ביותר לשושנה.
זה כמה חודשים שנכרתת ברית משולשת: נחמיה-שץ-חווי.
יש הרבה שמועות, הרבה ספקולציות, הרבה הערכות - ושאיש לא ישקר שהוא יודע משהו שאיש אינו יודע, אבל גבולות הגזרה הולכים ומתבררים:
שלושת המוסקטרים - יהיו בקהילה אחת.
נחמיה - יהיה הרבי.
שץ - יהיה מספר 2.
וכאן החלק המפתיע והמעניין:
חווי = חיים שיע שור, יעבור לארה״ב. הערשל רוטנברג יעוף לביתו (מצידם: למורינו דודי… כל כך מעט משקל יש לו!) - וחיים שיע יהיה בתפקיד דומה לתפקיד שהיה לוויארשובער ראב בארץ ישראל בימי האמרי אמת בפולין: רב, במעמד רבי מינוס (על משקל דברי ביבי על נאום בר אילן: מדינה מינוס).
בטח אתם שואלים: איזה נדוניה חווי הביאה?
ובכן:
כידוע, המאבק האמיתי הוא על בית המדרש הגדול. ההנחה היא:
מי שישלוט על בית המדרש - יקבל את מאסת ראשי הבקר. הנחה לא מופרכת כלל.
וכאן חווי דאגה שהבית האדום במתחם שנלר, בית לשימור, עליו ניטש זמן רב מלחמה בין מחנה נחמיה למחנה מורינו דודי, יעבור לחזקת העמותה של נחמיה (עמותת הבחורים המבוגרים).
מדובר ביתד רב עוצמה במתחם בית המדרש הגדול.
עד לרגע זה, זהו ההישג הגדול (והמפתיע!) ביותר של מחנה נחמיה.
כל מי שזלזל בחריצותו של נחמיה - טעה!
הוא לא רק טעה בהבנת הפריימרס בגור! הוא טעה בהבנת ההישגים העצומים של האבא!
האבא הוא איש חרוץ וחסר רחמים.
האבא הוריש את חריצותו לנחמיה ואת האכזריות למורינו דודי.
כל מי שחשב שמורינו דודי יהיה רבי ללא קרב - לא נתן את הקרדיט הנכון לתרומת חריצותו של האבא להישגיו הפוליטיים והקהילתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.