'מיהו חרדי' הנושא הכי קשה בדורנו!!!

בימים אלה דנה 'ועדת החוץ והביטחון' של הכנסת בסוגיית 'מיהו חרדי'. בעבר הרחוק דנו בוועדות הכנסת ב'מיהו יהודי' היום שכחו מן העניין הזה, זה כבר לא מעניין, הנושא הכי חם הוא 'מיהו חרדי', איך מודדים חרדי איך קובעים שהוא אכן חרדי, והאם בעל תשובה הופך אוטומטית ל'חרדי', והאם 'חרדי' הוא רק מי שנולד למשפחה חרדית, ועד איזה שנה הוא חייב להיות בישיבה על מנת להיחשב כ'חרדי', עושה רושם כי בוועדה שדנה ב'חרדים' הם לא יודעים בכלל מה זה 'חרדי', ואם תרצו תשאלו את החרדים היושבים בוועדה מה זה 'חרדי' ותמצאו אותם מבולבלים ולא יודעים לענות, הם יגלגלו עם הלשון, מפני מי שיודע יחשוש לומר את האמת המלאה מה עושה את האדם ל'חרדי'

חיים אנו בדור אשר לא יודע עוד אידיאה חרדית, קובעים כי האדם חרדי על פי צבע החולצה שלו, על פי כובע וחליפה ועוד דברים כאלו, בטוחים שמי שיש לו פאות ארוכות הוא בודאי חרדי. כאן נגלה לכם, הציונים הלאומיים הכי שרופים וקרובים לציונות וכל כך רחוקים מ'חרדיות' יש להם פאות ארוכות יותר מן המכונים חרדים. החרדלי"ם בדורנו עושים טובה גדולה לציבור החרדי בכך שסוף סוף קולטים כי הלבוש החיצוני אינו קובע אם אתה חרדי, אפשר להיות אדמו"ר ולהיות מזרחניק שרוף ציוני ולאומי. לא קובעים עוד את ה'חרדי' על פי האידיאה החרדית אלא על פי המפלגה אליה הוא משתייך למרות שאינו מכיר את מצעה המקורי זו המחייבת את כל מי שהוא חרדי באמת

אז נעשה כאן ברור מה זה 'חרדי' דבר אשר יוכיח כמה טיפשים הם אותם מי שיושבים באותה 'ועדה' ודנים ב'מיהו חרדי'. מה שנראה חרדי לא חרדי, וכי יכול להיות מצב מי שאינו נראה כחרדי הוא החרדי האמיתי. המודד ל'חרדיות' היא ה'ההתבדלות' מי שמתרחק מן החילוני והדתי לאומי הוא ה'חרדי', מי שחי עימם מסתובב עימם ורואה בהם שותפים לחיים הם לא חרדים, מפני שזה בלתי אפשרי להיות 'חרדי' ולהיות חלק מן הלאומיות או הציונות והדומה להם

החרדים באמת חיים במדינת ישראל, אבל קשורים למקורות לפיהם איננו מכירים במדינה כמדינה, והיו מגדולי ישראל ביניהם הרבי מחב"ד שהקפידו כל ימיהם לא להוציא מן הפה את המילה 'מדינת ישראל'. כל עוד משיח לא בא, וכל עוד אין לנו את  סימני הגאולה באמת, מציאותה של המדינה היא בעייתית, ולכן החרדים התנגדו להקמתה. רק אחרי שהיא קמה השלימו חלק מן החרדים עם קיומה, אבל התרחקו מכל מה שיעשה מן החרדים חלילה ל'לאומיים', אנו חיים בארץ ישראל שם קיימת מדינה שקוראת לעצמה 'מדינת ישראל', אבל אין לנו דבר עם לאומיותה מפני שהיא מקרבת אותנו למה שאנו חייבים להתרחק מהם

ה'חרדי' באמת לא יכול להכיר בציונות מפני שזו קמה על בסיס של מחיקת תורה ומצוות, החליפו את השם מיהדות לציונות על מנת לבנות חברה יהודית שאינה שומרת מצוות ובהכשר של 'ציונות'. כאשר מבקשים לגייס 'חרדי' הדבר הראשון שהוא חייב להבטיח כי הוא משרת בצבא שמאפשר לו לא להכיר ב'ציונות'. אם זה בלתי אפשרי אין כל דרך לגייס את החרדי. לא מודדים את הצעיר על פי לבושו ולמי הוא נולד או היכן חזר בתשובה. אפשר לשוב בתשובה ולא להיות 'חרדי' מפני שאין לדברים כל קשר. אפשר לקיים מצוות ולהיות מזרחניק, ואפשר להתלבש בלבוש חסידי או ליטאי ולא להיות 'חרדי', מה שעושה אותך 'חרדי' זו ההתבדלות, אם אתה מבטיח כי אתה מתבדל מן החילוני והמזרחניק אתה 'חרדי', אם אינך מתבדל אם אתה עמו בצבא או בכל מקום אחר יחד, אתה לא 'חרדי'

אם הועדה רוצה לבחון באמת מיהו חרדי, השאלה הראשונה שעליה לשאול את הבחור או כל מועמד להתגייסות, האם אתה ציוני או אנטי ציוני. אם הוא יתחמק מתשובה הוא לא חרדי, רק מי שיאמר אני אנטי ציוני הוא ה'חרדי', ואם אתם רוצים אותו בצבא מה שעליכם להבטיח לו שהמסלול שלו בצבא יהיה ב'התבדלות' מוחלטת מן החילוני והמזרחניק

אין לזה שום דבר עם הגיל, גם לא עם המקום, וגם לא עם השכונה היכן שהוא גר. יש לזה רק מציאות אחת והיא 'ההתבדלות'. חרדי אמיתי מתבדל, בלעדיה אינו חרדי

חיים שאולזון

חרדי הוא לא ציוני ולא לאומי

 

גפני דרעי וגולדקנופף - האם יש לכם אומץ לקום ולומר כי אינכם ציונים?

דנים בטפל ולא בעיקר, בימים אלה החלו לדון בסעיפי 'חוק הגיוס' המיועד לחרדים, והסעיף הראשון עוסק בשאלת 'מיהו חרדי', הועדה הופכת עצמה ל'מומחית' ב'חרדיות', וממה שדנו בוועדה עושה רושם כי אין להם מושג מה זה בכלל 'חרדי' מאין זה צמח מי קבע את השם הזה ומה זה אומר, לא חוזרים למקורות היכן זה התחיל ומדוע, המצב הזה גורם שדנים בשטויות בכיסוי ולא בעיקר במציאות בתוך ה'חרדיות', שאם היו מבינים מה זה 'חרדי' הכל היה נראה אחרת, היו חושבים שוב ושוב האם אנו מתאימים לצבא או שאולי עדיף בלי מי שאינם 'ציונים' ו'מתבדלים'

עד היום הזה בכנסת, למרות שהכל יודעים שרשמית החרדים אינם ציונים, אבל לא מעיזים לדון בנושא, הנציגים החרדים מסתובבים בכנסת ומתחמקים מן השאלה האם אתה ציוני, ועד כדי שכל ח"כ חרדי שנשאל בתחום הזה מתחמק אין לו את האומץ לומר את האמת כי אנו לא ציונים. אם החילונים היו שומעים ושואלים מדוע? והיו מסבירים להם מדוע חרדי לא יכול להיות ציוני, הכל היה אחרת, היו מבינים כי מדובר במאבק אידיאי ולא ב'השתמטות' או 'פרזיטיות' כפי שהם מכנים זאת

השאלה הכי נחוצה ואולי הכי מכריעה היא האם יש למשה גפני אריה דרעי ויצחק גולדקנופף האומץ לקום בכנסת ולהכריז אנו החרדים איננו ציונים, אנו אנטי ציונות ומתנגדים לשתף פעולה עם מה ש'ציוני'. אנו חרדים ועומדים על זכותנו לשמור את אמונתנו לפיו חייבים להתבדל מן החילוני והמזרחניק. עד היום הזה לא שמענו את משה גפני עולה לבמת הכנסת ומכריז כי 'יהדות התורה' היא אנטי ציונית וניאבק נגד הציונות מפני שכל עניינה ומטרתה הוא להכחיד תורה ומצוות

אריה דרעי טוען כי הוא חרדי וכי הוא עומד בראש רשימה חרדית, האם אי פעם הוא עלה על בימת הכנסת והכריז כי ש"ס היא אנטי ציונות, וכי אין לחרדים וציונות דבר, וכל מה שציוני ולאומי אנו החרדים לא יכולים להיות שותפים לה, או שמא הוא יוצר רושם כי הוא לא פחות ציוני מן הציונים החילונים

על יצחק גולדקנופף אני לא שואל, מפני שעדיף שלא שואלים אותו, הוא יודע לקלקל יותר מאשר להשיב כמו שצריך. אבל גם הוא עד לרגע זה לא שמענו אותו עולה לבמת הכנסת ומכריז כי הוא נגד הציונות וכי חרדים וציונות לא הולך יחד, וכי איננו מתגייסים לצבא ציוני, מבלי שלא מאפשרים לנו להיות בצבא למרות שאנו אנטי ציונות

נעשה ברור, החרדי הוא אנטי ציוני. האידיאה החרדית מרחיקה אותנו מכל מה שהוא ציוני ולאומי, ובמיוחד ממי שאינם שומרי מצוות ועוד יותר מ'פשרנים' שהם מסוכנים. אין היום כמעט ח"כ בודד בכנסת שיכול לעלות לבמת הכנסת ולהסביר את ההבדלים האידיאולוגיים בין החרדי המזרחניק והחילוני. זו הסיבה מדוע שהמאבק נגד החרדים בעניין הגיוס לצבא הוא כל כך קשה, החילונים במיוחד חלק מחברי הליכוד לא מבינים מדוע החרדים לא רוצים לשרת. אם הייתה הסברה מתאימה, ואם היו שומעים את עמדות החרדים בכל הקשור למציאות הציונית, היו קולטים כי יהודי חרדי לא יכול לתת יד לשום דבר שקשור במחיקת תורה ומצוות

אין מנוס מלצאת לרחוב ולהסביר את ההבדלים בין החרדים לחילונים בענין הציונות, ומדוע חרדי נאבק באידיאה המזרחיסטית מפני שהיא גרועה מן החילוני האומר במפורש כי עניינו מחיקת תורה ומצוות. המזרחניק משחק אותה כאילו שהוא מקיים תורה ומצוות ויחד עם זאת עושה פשרות עם החילונים וגורר הרס לעתיד היהודי בעם ישראל

רק כאשר גפני דרעי וגולדקנופף ייצאו לציבור ויסבירו את ההבדלים האידיאולוגיים שבין החרדים לחילונים, יבינו את ההתנגדות לשירות בצבא חילוני. כל עוד שהחילוני אינו מבין מה מפריע לחרדי להיות 'ציוני' אנו בבעיה. חייב שכל ילד יהודי יידע מה ההבדל בין חרדי לחילוני ומזרחניק, רק כך הוא יתייחס למצב שנקלענו אליו בצורה שגם אם לא יאהב את האידיאה החרדית, אבל יבין מדוע ציבור כל כך גדול לא יכול להיות חלק מצבא חילוני שמחלן את החרדי והדתי בצבא

חיים שאולזון

לחסידי חב''ד אל תשכחו אדמו''רי חב''ד היו הלוחמים הכי גדולים בציונות

 

כמה כסף עליך לשלם עבור 'תיקונים'?

לא להאמין איך עובדים על אנשים, הראש העברייני של מי שמכונים באבות או 'מתקני עבירות' ממציא בכל עת דברים חדשים איך להוציא כסף מיהודים תמימים וזה קל מאוד. אין איש אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכאשר הוא שומע כי יש מי שיכול 'לתקן' לו את העבירה הוא מנסה ואומר לעצמו שמקסימום יפסיד כמה שקלים, ואם זה יעבוד זה כדאי, ואין זה פלא שלא מתביישים לפרסם מודעות עם לוח מחירים כמה עליך לשלם על כל עבירה שעשית, ומענין מי קם לספר בגלוי על העבירות שעבר, כנראה אין עוד בושה כלל, ממשיכים לעשות עבירות ופונים למתקנים נותנים להם כמה שקלים ואפשר לחזור ולעשות את העבירה

איני יודע במי לעסוק בשורות אלו, ברבנים באבות מתקני עבירות, או בציבור שנותן להם כסף. קשה לבא בטענות ליהודים תמימים במיוחד מי שמפחדים מעבירות שעשו והנה יש להם מושיע, לא צריך תשובה, מה שצריך זה רק לשלם, ואין קל מזה להיפטר מן העבירות. הבעיה היא שישנם רבים שהם לא תמימים אבל חיים עם אמונות תפלות מאמינים בשטויות הללו, ולא קולטים כי עובדים עליהם. מפני שאם הם יודעים כי עובדים עליהם לא רק שלא היו נותנים להם פרוטה, היו מתנפלים עליהם וצועקים להם גנבים ורשעים, אתם חומסים את הציבור מנצלים חולשת יהודים תמימים הנופלים לפחד ואימה. כאן צריך לזכור כי אותם 'מתקני עבירות' לפני כן אומרים דרשות על חומרת העבירות ועל איזה גהינום שממתין לעבירה זו או אחרת, ואז הם אומרים אל תדאגו תכתבו צ'ק ונסדר לכם את זה בלי בעיות. זה מזכיר לי את הנוצרים עוברי העבירות באים לכומר, שעושה שם איזה סיבוב ואומר משהו וכמובן אתה משאיר לו צ'ק מכובד ואתה יוצא משם זך ונקי

אין מינימום של ספק, כי אותם רבנים הם 'רע בנים' ולא רבנים, אותם באבות הם אבי אבות הטומאה, ואותם 'מתקני העבירות' הם שודדים וגזלנים מנצלים חולשות של אנשים וחומסים את כספם, אלו פושעים הם זקוקים ל'תיקון גדול', הם החוטאים באמת

חלילה לזלזל בחטאים ובתיקון כל מה שאפשר על ידי תשובה. התורה נותנת לנו כל כך הרבה אפשרויות לתקן ולשוב בתשובה על כל עבירה כמעט. אבל דבר אחד על הציבור לדעת, כי אותם מתקני החטאים הם בעצמם החוטאים הכי גדולים, מי שמסוגל להציע תפריט של תיקון חטאים ומחירם הוא החוטא הגדול והרבה יותר מאלו שחוששים שעברו וחטאו. אם רוצים אתם לתקן, תעשו את זה בעצמכם תצליחו הרבה יותר ובלי שעודדתם שודדים להמשיך במעשי השוד הללו

הפלא הכי גדול, מדובר במודעה שפורסמה ורבנים רבים ראו אותה ואף אחד לא יוצא נגדם וקורא למלחמה על השודדים הלו המנצלים יהודים תמימים ובמיוחד את חולשותיהם ושולטים על כיסם, מדובר בשוד לעיני השמש וזה עובר כאילו לא קרה דבר. האם באמת בתקופת ה'שובבים' מותר לשדוד, או שמא דווקא בתקופה כזו צריכים להיזהר יותר?

חיים שאולזון

על עסקת שבויים נשלם במספר גדול יותר של שבויים

 

השר הכי בכיר בש"ס קורא להכניס מחבלים לישראל ולבנות חברה משותפת של יהודים ומחבלים - תשמעו באזניכם - האם לאחד כזה הצבעתם ש"ס?

בכתובים מנסים לפרש אולי התכוון אחרת, אז הנה יש לכם את נאומו תשמעו אותו מה הוא אומר, והאם אתם בוחרי ש"ס נתתם את קולכם לנציג כזה ובעל דעות כאלו, או שמא רימו אותכם, הבטיחו לכם ימין ונתנו לכם את השמאל הכי קיצוני, עד כדי שהוא מעיז לתבוע להכניס ערבים - שאין מהם מי שאינם מחבלים או אוהדי מחבלים - ולרגל אחרי היהודים כפי שעשו לפני שמחת תורה, בנימוק שצריך לפרנסם, דבר שהוכיח שככל שאתה נותן להם יותר הם משקיעים יותר באיך לרצוח יהודים. השר הכי בכיר של ש"ס מעיז לומר מילים שבקושי שומעים אצל השמאלן הקיצוני, כאשר מצביעי ש"ס כולם או לפחות כמעט כולם הם נגד עמדות כאלו

אקדים, כי זכותו של מר ארבל להחזיק בדעותיו השמאלניות כאשר הוא מייצג את עצמו ולא את מפלגתו. ש"ס הצהירה לפני הבחירות כי הם יילכו רק עם הימין וכי עמדותיהם ימניות, ומה אנו שומעים מנציגם הממשלתי הכי בכיר, עמדות שמאלניות קיצוניות עד כדי סיוע לרוצחים להיכנס לישראל ולרצוח יהודים. הדברים כפי שהשמיע אם חלילה יישמו אותם, פירושו אלפי יהודים הרוגים ונרצחים על ידי שפלים ונבזים הרוצחים יהודים לשם דתם

הוא רוצה שהיהודים יכניסו לביתם רוצחים, ותובע זאת מפני שלדעתו כך צריך להיות. הייתי בודק האם הוא מזרע ישראל, מפני שיהודי מקורי ואמיתי לא היה מזמין רוצחים לבית, במיוחד כאשר מדובר ברוצחים 'לשם מצוה'. צריך לזכור כי המלחמה עם הערבים אינו על שטח, מצידם הם יוותרו על כל ארץ ישראל למען גויים אחרים, הם לא רוצים יהודים בישראל ואם היו יכולים,  היו רוצחים את כל היהודים בעולם כולו מפני שעל פי דתם ליהודי אין זכות לחיות מפני שאינו מכיר בנביא המוסלמי מוחמד כנביא האחרון בעולם

זו לא הפעם הראשונה שהוא מדבר כך, אבל הפעם שומעים זאת בצורה הכי ברורה והכי מזעזעת, מפני שדיעות כאלו הם דעותיו של הערבי איימן עודה מי שמייצג את הערבים הכי קיצונים נגד היהודים בכנסת. הוא דיבר יחד עמו בפני מי שמבקשים לזרוק את עם ישראל לים, מי שאומרים בצורה הכי ברורה כי הם בעד מלחמת הערבים בישראל, מבחינתם אין ליהודי כל זכות קיום בארץ ישראל, ובמקום להוכיחם ולומר להם כי כל עוד אינם מכירים בקיום היהודי בארץ ישראל אי אפשר לחיות יחד עימם, הוא מעודד אותם להאמין כי הם בעלי המקום וכי מעולם לא היו יהודים בארץ ישראל כפי שהם חוזרים וטוענים כאילו שהם היו לפנינו, דבר שהוכח כי מעולם לא הייתה מדינה פלשתינית במקום כלשהו בעולם, אין להם היסטוריה, בו זמנית שלעם היהודי היסטוריה של ארבעת אלפים שנה לפחות במקום

מה שמזעזע יותר מכל שלא שומעים תגובה של אריה דרעי לדברי נציגו, לא שמענו מאף אחד מראשי ש"ס נגד עמדות אלו. עליהם להחליט האם הם נציגי ימין או נציגי שמאל קיצוני. מהתנהגות דרעי רואים כי הוא יותר שמאלן מאשר איש ימין, ראינו זאת בעמדותיו בקבינט המלחמה ובקשר החזק שלו עם גנץ לפיד ושמאלנים אחרים. הוא משחק את משחקי הצביעות זה דור, לפני בחירות הוא משחק ימין, יום אחר כך הוא משחק שמאל, וכאשר מתקרבים לבחירות שוב חוזר לעמדות ימין, ועתה הוא אומר כי ארבל לא ימשיך בעתיד מפני שהוא רוצה להיות שופט עליון ומקוה כי השמאל יתמוך בו לכן הוא מדבר כך. הדבר חייב לזעזע, אוי לנו משופטים כמותו, הוא יהיה מן השופטים השמאלנים הכי קשים לחרדים ולתורה ומצוות. אימרה באידיש אומרת 'א געווארענער איז ערגער פון  א געבארענער' (מי שנהיה גרוע ממי שנולד כזה), אנו סובלים ממי שהיו פעם דתיים יותר ממי שנולדו חילונים

מצביעי ש"ס ששותקים על דבריו ולא מוחים יתנו את הדין על כך. חייבים לקרא למלחמה על ש"ס ועמדותיה. המציאות שאחד כזה יכול לדבר בחפשיות מבלי שראשי ש"ס מוחים, אומרת כי ש"ס משחקת משחק, למצביעים אומרים ימין, ומעשית נוטים לשמאל. בבחירות הבאות מי שיצביע לש"ס עליו לדעת כי הוא הצביע למי שיתנו את ידם לעקירת התורה. מי שאצלו דם יהודי זול, מעדיף את הדם הערבי, אין מקומו במחנה החרדים ואף לא במחנה המזרחניקעס, הבעיה של ארבל שהוא לא מתאים לא כאן ולא כאן, מקומו במרץ שראשה היום עוכר הדת יאיר גולן

חיים שאולזון 

רק שבירת הכלים בבחירת נשיא בית המשפט העליון יוביל לפשרה

 

גפני מרמה את הציבור עובד עליהם - הוא עשה תמיד עסקאות בהצבעות ואפשר בקלות להוכיח זאת

גדל דור חדש וקל לעבוד עליהם, אבל אל תשכח עדיין נותרו רבים מהדור הקודם והם זוכרים הרבה, ובידם גם רישומים והוכחות על מה שעשו ברוב השנים החרדים כולל אתה משה גפני, איך שמכרו הצבעות, עשו הסכמים אני אתמוך בחוק או תקציב זה, ואתם תתמכו בחוק או תקציב זה, ככה זה עבד מאז ומתמיד, וכאשר אתה יוצא בהצהרה שמעולם לא עשית דבר כזה, אומר לך כאן בפרצוף כי אתה משקר, ובידי רשימה ארוכה של הוכחות של הצבעות וחלוקת תקציבים על פי עסקאות, עד כדי שאתם ב'דגל התורה' העברתם תקציבים למוסדות ציוניים ומחללי שבת, תמורת מה שנתנו לכם ולחרדים אחרים

אתה לא הראשון, ככה זה היה מיום קומה של אגודת ישראל, בפוסט אחר תמצאו תצלום של עסקה שנעשתה על ידי אגודת ישראל ומפא"י. איך הצביעו למען ה'ממשל הצבאי', מפא"י זקוקה הייתה לארבע קולות ושילמה לאגודת ישראל סכום עתק למען ארבעת הקולות הללו, עד תשל"ז זה עבד רק כך, וגם אחר כך בכל מקום של מחלוקת על תקציב עשו הסכמים

אזכיר לך משה גפני על הסכמים שעשית עם הערבים בוועדת הכספים, אתה תמכת בתקציבים להם והם תמכו בתקציבים שלך היה ענין בהם, אחמד טיבי תמיד זכר לך טובה על כך ורצה שאתה תהיה יו"ר ועדת הכספים מפני שאיתך הוא יכל לעשות עסקאות

אז אנא אל תספר סיפורים כי התמיכה שלך היא ללא תמורה, אין כמעט מה שאתה תומך מבלי שאתה מקבל תמורה פוליטית תקציבית ואחרת

חיים שאולזון

הנשיא הרצוג לא מעוניין באחדות העם הוא הגורם לשסע הפנימי

 

כך קנתה מפא"י את קולות אגודת ישראל

משה גפני מנסה לשחק צדיק, כאילו שהחרדים לא עושים עסקאות על הצבעות, מצביעים רק על פי מצפון, וכי 'מעולם' לא עשו עסקאות על הצבעות, דבר שכל כך קל להוכיח כמה עסקאות כאלו עשו בכל השנים כולל בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז שמשה גפני בכנסת, אז נלך קצת להיסטוריה ובואו נבחן איך הצביעו נציגי אגודת ישראל - יצויין כי אז עדיין לא קמה 'דגל התורה' הליטאים היו חלק מאגודת ישראל, האם הצביעו רק על פי מצפון, או שעשו עסקאות ובענק

גדל דור חדש אשר לא יודע ולא מכיר איך התנהלו החרדים לפני עשרות שנים ובמיוחד מאז קמה המדינה. ישבנו באופוזיציה הרבה מאוד שנים באידאה, הרבנים קבעו כי אסור לחרדים לקחת חלק כלשהו בניהול המדינה, ולא רק בממשלה אפילו בקואליציה לא ישבו. אז תשאלו בודאי איך התקיימו? האמת היא כי הסתדרנו לבד, בשנים ההם מערכת השנור איסוף הכספים הייתה גדולה, אין כמעט ארגון רציני שלא היה לו משרד במנהטן בניו יורק, כאשר לצד מערכת גיוס הכספים היו גם מענקי ממשלה שאת זה השיגו באמצעות 'הצבעות', כן כמו שאתם שומעים. בכל פעם שלמפא"י ששלטה אז הייתה בעיה עם קולות, מפני שהיו נושאים שמפ"ם או 'אחדות העבודה' ועוד כאלו לא הסכימו לתמוך, פנו לארבעת הקולות של אגודת ישראל בכנסת, והעסקה הייתה ברורה, יצביעו בעד והם ישלמו באמצעות החלטת הממשלה או ועדת הכספים על תקציבים מיוחדים למוסדות חינוך ואחרים

מביא אני לכם כאן קטע מעיתון חילוני דאז, שמספר על המאבק שהתנהל בכנסת על 'הממשל הצבאי', לוי אשכול היו חסרים לו קולות, הוא פנה לאגודת ישראל שעשו לו את השירות ובתמורה קיבלנו הטבות בתחומים שביקשנו. ככה זה התנהל הרבה שנים עד תשל"ז כאשר נכנסו לקואליציה - לא לממשלה, אז זה עדיין היה אסור - בהסכם הקואליציוני נקבע כמה יקבלו החרדים, במילים אחרות החרדים מכרו את קולותיהם לקואליציה שפירושו בכל ההצבעות הקואליציוניות, ולא כפי שזה היה בתקופת מפא"י ששילמו על כל הצבעה

בכל השנים בכנסת אלו היו כללי המשחק, ואם משה גפני חושב שהוא יכול לעבוד על הדור החדש, הוא טועה

חיים שאולזון

הראש העקום של הרב יצחק יוסף - לפיד למען קואליציה עם השמאל יוותר על גיוס חרדים

כבר תקופה שנרקמת מערכת חנפנות בין הרב יצחק יוסף לבין יאיר לפיד, והדברים הגיעו השבוע לשיא של חנופה, כאשר מכבדים את יאיר לפיד לדבר בכנסת בשבחו של הרב עובדיה יוסף, ואחר כך הרב יצחק יוסף שולח מכתב ליאיר לפיד ואף מטלפן אליו ואומר לו כי אבא שלו הרב עובדיה יוסף ואביו טומי לפיד רווים נחת מדבריו, וכי עתה הרב עובדיה רוקד יחד עם אבא של יאיר טומי בשמים והם כל כך שמחים שהם זכו לילדים כאלו, הרב יצחק יוסף לא קלט כי הוא מבזה את אביו ואת עצמו, הוא משווה בין הרב עובדיה יוסף לבין עוכר ישראל אוכל הנבלות וטריפות טומי לפיד, ובינו לבין יאיר לפיד, וכל זאת לשם הקמת קואליציה שמאלנית, שם בטוח הרב יצחק יוסף כי יאיר גולן מן הדמוקרטים ירוץ מיד לישיבת אור שמח וירשם לישיבה הוא יבקש להפוך לבעל תשובה לאורי זוהר מספר שניים

כואב לי לכתוב זאת אבל זו האמת המרה. הרב יצחק יוסף לא ניחן בחכמה ותבונה יתירה ובכל שנות חייו עושה טעות אחר טעות, והשבוע חזר על טעות שמוכיחה לאן פניו ופני ש"ס, הם מבקשים לפרוש מן הימין ולעבור לשמאל, הוא משוכנע כי כל מצביעי ש"ס בין לילה יהפכו מימנים לשמאלנים כאשר הוא יסביר להם שבממשלת שמאל יגיעו הרבה צ'קים יהיה הרבה כסף למוסדות ש"ס ולאינטרסים שלהם ובג"ץ לא יפריע מפני שמדובר בממשלת שמאל

הראש של הרב יצחק יוסף אומר כך, כי בממשלת ימין אי אפשר לחוקק חוק כלשהו בענין הגיוס, מפני שגם אם יחוקקו בית המשפט העליון יפסול אותו.לכן עדיפה ממשלת שמאל, שם יחוקקו חוק שיהיה טוב יותר לחרדים, ובג"ץ לא יפסול למרות שפחות יילכו לצבא, בשביל לאפשר לשמאל לשלוט

מה שהרב יצחק יוסף שוכח, כי אי אפשר להקים ממשלה עם גנץ ולפיד ש"ס אינה מספיקה בשביל להקים ממשלה כזו, זקוקים ליאיר גולן ואביגדור ליברמן, אלו יתבעו למחוק כל זכר דתי וחרדי, יגישו רשימה של חקיקת חוקים אנטי דתיים, וייאלצו ללכת לבחירות, ובמצב כזה ש"ס בצרות רוב מצבעי ש"ס לא יסלחו לדרעי על הבגידה בימין

שימו לב, נציגה הבכיר בממשלה של ש"ס מר ארבל נואם נאומים שמתאימים לקיצוני השמאל ואף קיצוניים יותר מהנציגים הערבים בכנסת, ולא שמענו את הרב יצחק יוסף נוזף בו. הוא מבקש דרכו לשלוח מסר לשמאל כי ש"ס ערוכה ומוכנה לקואליציה עם השמאל, מוותרים על עקרונות הדת אבל לא על ג'ובים. חוקים אנטי דתיים ש"ס תתמוך, ובתמורה ממשלת שמאל תבטיח הרבה ג'ובים לאנשי ש"ס והרבה כסף, ועל כל היתר נסתדר

משהו חמור מאוד קורה להרב יצחק יוסף מאז סיים את הקריירה כרב ראשי מטעם, ומינוי אחיו לראשון לציון, זה מוציא אותו מדעתו, ולכן הוא עושה צעדים שמתאים למתאבדים ולא למי שמבקש להנהיג ציבור שבעיניו יאיר לפיד ובני גנץ וכל יתר השמאלנים הם עוכרי ישראל פשוטו כמשמעו. הדברים באים על חשבון ביזוי אביו בצורה מכוערת וקשה, השווה אותו לטומי לפיד וכי הם רוקדים יחד בגן עדן, הרב יוסף מאמין כי טומי לפיד יושב במזרח של גן עדן יחד עם אביו, אוי לנו מרבנים שמוציאים מן הפה מילים כאלו

על הרב יצחק יוסף לעלות לקבר אביו לבקש מחילה וסליחה על שביזה אותו בצורה שכזו, אני לא בטוח שימחל לו. אין מי שביזה את הרב עובדיה יוסף יותר מבנו שאמר ללפיד שאבותיהם בגן עדן רווים נחת מצאצאיהם. אם הרב יצחק יוסף מאמין בגן עדן, שם טומי לפיד אוכל מרורים על מה שעושה בנו לתורת ישראל ולעם ישראל

חיים שאולזון

לנשיא בית המשפט העליון יש אינטרסים אישיים פוליטיים אידיאים וכלכליים!!!

אחד הפרשנים הגדולים של החילונים אומר כי מה המעלה בנשיא בית המשפט העליון שאין לו כל אינטרס וכל ענין מפני שהוא כבר הגיע לפסגה שאי אפשר לעלות יותר ולכן הוא עושה על פי אמת וצדק ולא על פי אינטרס, דבר שכל כך רחוק מן האמת, דווקא בתפקיד הזה עושים את המעשים הכי לא צודקים, מפני שאין לו יותר ממי לפחד הוא מצפצף על כולם, ומכריע בדברים שיש בהם מחלוקת קשה בציבור ונוטה לצד אחד מעדיף קבוצה ומצביע נגד מי שהוא לא אוהב אותם

הייתי מציע לאותו פרשן גדול שישמע את דברי אהרן ברק שהיה בתפקיד הזה, איך שהוא מודה כי בתפקיד הזה הוא מקדם בני משפחה, מבטיח להם תפקידי שופט ומשדרג אותם היכן שהוא רק יכול, וכאשר נשאל היתכן, אז הוא אמר כי כך הוא עשה מבלי לחשוב אם זה בסדר או לא, זה היה מקובל

כאשר יש עסק עם אדם שישב בכל כך הרבה משפטים בניגוד עניינים היכן שהוא היה צד עקיף, לא רק רכוש של אחיו גם לו היה שם אינטרסים, אדם שעבר עבירות בניה שעל כך אין עוד כל ספק וכל אחד אחר היה נפסל לתפקיד כלשהו בגלל העבירות הללו, אין מינימום של ספק שדווקא בתפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא יעשה מעשים חמורים הוא יסייע למי שיש לו ענין

בתפקיד הזה חייב לשבת רק נקי כפיים מי שיש עליו הכי פחות עבירות ומי שהוא ישר ולא יישב בהרכבים היכן שהוא בניגוד עניינים. יצחק עמית היא ההוכחה הכי גדולה מדוע דוקא תפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא התפקיד הכי משחית מפני שאין לו מה להפסיד

חיים שאולזון

נאור נרקיס: אין פתרון אחר למדינת ישראל אלא לחלן את החברה החרדית

 

וידוי של גערער - אני רוצה להיות רבי!!!

 וידוי של גערער.

נולדתי בסוף שנות הלמדי"ם. ממתי שאני זוכר את עצמי אני זוכר דיבורים חרישיים רוויי געגועים על הביססיסרול. אני לא זוכר את הלב שמחה הולך על הרגליים. אני זוכר אותו יושב כפוף, הקהל נדחף משולהב לגמרי, בוחן אותו בדקדקנות כאילו היה חרק נדיר ומוזר ושר את זכריינו כא"ף וא"ו בקצב בלתי אחיד תוך כדי שהטונים עולים ממש מרגע לרגע עד שהפאל השלישי מושר מתוך צווחות אימים. אני זוכר את יאנקל מתנדנד. אני זוכר את עצמי שואל את אבא שלי: אבא, למה רעב יאנקל מתנדנד. הוא לא ענה לי. (אחר כך, כשגדלתי, ראיתי סרט מאולימפיאדת ברלין תרצ"ח, אבל לא משנה). 

רציתי להיות רעבע!! זה היה נראה לי משהו מלהיב, אני יושב וכולם צופים בי. אני 'יוצא החוצה' בפתאומיות וכולם רצים בבהלה מכל החורים והסטאנציעאס כדי לראות אותי, אני לא עושה כלום, אני רק אומר לחיים וכולם שואגים בטירוף: לחיים טובים ולשלום. 

אמרתי לעצמי בתת מודע: כשאני אהיה גדול - אני רוצה להיות רעבע. 

אחר כך, כשהייתי בחור, הפני מנחם הנהיג. שמעתי אותו אומר שמוסען ארוכים. ראיתיו מקבל קהל כל יום שלוש שעות (ולמי מאיתנו שלא יודע נסביר שבשלוש השעות הללו הוא לא פטר את הבאים אליו בברכת ברכה והצלחה וסילקם כלעומת שבאו, אלא הוא למד בעיון ובעומק כל אדם ואדם וירד לנבכי נפשו ונפשות ביתו, כך עד היום האחרון ממש) ופיו הדובר אליי לא פעם ולא פעמיים בבחינת משכיל אל דל ליתן לו את הראוי לו כפי אשר יוכל שאת...

אמרתי לעצמי בתת מודע: זה קשה, אני לא רוצה להיות רעבע.

אחר כך התחיל להנהיג נזר הצדיקים, פלא הדורות, נשמה קדושה שיורדת לעולם פעם במאות שנים (אם בכלל), זה היה ממש קל, מלמולים בלתי-מפוענחים-לצמיתות פה ושם, ברכה והצלחה, תל השומר, עוגה עגולה בכל מקום, לחיים ולחיים טובים ולשלום, מהפכות משוגעות. חיים איך שבא לי. 

אמרתי לעצמי: כשאהיה גדול אני רוצה להיות רעבע.

היום אני יכול להגיד בפה מלא: עשיתי את זה!!! אני רעבעעעעע!!!

יש לי עוגות עגולות ללא הגבלה. אני עושה מהפכות מטורפות חסרות פשר ותכלית. יש לי סטים מפוארים של כלים רעביש. אני פוטר כל דבר רציני בחיוך של ביטול. אני חי קל. לומד חומש עם רש"י וגמרא ללא רש"י. והכי חשוב אוכל טוב ונהנה מהחיים. 

דבר אחד אין לי. אין לי חסידים. אבל אני לא צריך אותם. הם רק מפריעים. חסידים! אל תבואו אליי!!. אתם מיותרים לי. אל תבואו לספר לי שנשותיכם בהריון בחודש הראשון ובחודש השלישי ובחודש השביעי ושיש להן צירים מוקדמים ושלהורים הקשישים שלכם יש לחץ דם 135. זה ממש לא מעניין אותי! אם אתם רוצים לעניין אותי תביאו אוכל טוב או משהו. 

אוי ואבוי. אני נאלץ לסיים דחוף! קיבלתי ידיעה על כך שנגמרו העוגות העגולות במקפיא. אני רץ לארגן לי מלאי חדש. שיהיה לכולם בראכ'כע והצלאכ'כע.

טרנספר בעזה

 

מאת פישל קדוש

היום כבר לא ניתן לטעות בכוונות טראמפ, שהפך את הטרנספר לדגל שלו. 

במצב דברים זה מגוחך להתפלפל על חזרה או אי חזרה למלחמה. כל בר דעת מבין שהפתרון האמיתי -והיחיד- לעזה (וגם ליו"ש - וכן, גם לאום אל פחם ודיר אל אסאד) הוא טרנספר.   

למה נלחמים? כדי שלא יהיה שלטון חמאס בעזה. אם יהיה טרנספר ולא יהיו ערבים זאת הדרך היחידה שבאמת לא יהיה שלטון חמאס בעזה. אז למה להלחם ולשלוח יהודים למותם, כשטראמפ פשוט מוכן לפתוח את הפקק של עזה, ולאפשר למיליון וחצי עזתים להסתלק לארבע כנפות תבל, ולהשאיר אותנו לסבלותינו. כמובן אחרי שישתחררו החטופים. 

ופניה לבן גביר: אתה גדלת בתנועת כך של הרב כהנא הי"ד, ובעיקר על הטרנספר, איך אם כן תסביר את המשך ישיבתך באופוזיציה, דווקא כשהפתרון של הרב כהנא הופך לפתרון המועדף על נשיא ארה"ב ועל ראש ממשלת ישראל, שכפי שמתברר הוא זה שמכר לטראמפ את הרעיון?

איך תסביר א. הפלת הממשלה לפני שדרך רבך ומורה דרכך מתממשת?

אם אתה רציני, תודיע כי לאור ההתפתחויות הדרמאטיות אתה חוזר לממשלה.

אגב, טרנספר גם פותר את בעיית הגיוס, כי כפי שכבר כהנא אמר: "אין ערבים - אין פיגועים", ובאמת אפשר יהיה להקטין את הצבא.

רגעי השבוע - פרשת בא

 רגעי השבוע - פרשת בא

 

שלח לחמך ביום שישי, כי ביום שלישי תמצאנה / האיש בניו יורק שמחפש מצוות ברוסיה / החובה לספר 'את אשר ראה בבית הוריו בילדותו ובבחרותו' / המהפך התודעתי מאז תפיסתו של הצורר אייכמן ימ"ש

 

 

א. בני, אם חכם לבך ישמח לבי

 

כלל חיים שמעתי מאמי היקרה שתחי', המלווה אותי מקטנותי ובע"ה לאויש"ט; משפט שככל שחולפות השנים, מתברר כמה נכון וחכם הוא. "זאלסט שטענדיק געדיינקען: וואס מען טוט - טוט מען פאר זיך"! (זכור תמיד: מה שאדם עושה, הוא עושה לעצמו)! 

 

ביום חמישי בשבוע שעבר קיבלתי הודעה מחבר, איש עסקים שנמצא במדינה רחוקה מאוד, וכמו כל יהודי טוב, חיפש ומצא את בית חב"ד שבאותה מדינה. נכנס אליה להתפלל ולהשיב את נפשו במאכלים כשרים שניתן להשיג שם. השליח במקום פגשו, קיבל את פניו בברכת שלום עליכם לבבי, והאורח התיישב עמו לשיחה ארוכה של היכרות. ידידי שעבר בחייו כמה וכמה מסעות אישיים, למד להכיר את נפשו של השני, ועל אף ההיכרות הקצרה, קלט והבין כי משהו מעיק על נפשו של המארח - השליח מנהל המקום.

 

בעדינות ובחכמה הצליח שהיושב מולו יקיים את דברי חז"ל: 'דאגה בלב איש ישיחנה', וכה סיפר לו השליח: "בן יש לנו, שבעבור חינוכו הטוב שלחנו אותו באין ברירה למרחקים, למקום בו יש מוסד חינוכי מתאים ואיכותי. הכל היה טוב, אבל מזה מספר ימים אני ואשתי מרגישים שקשה לו; אם זה הגעגועים, או חומר הלימודים הרב, ואולי סיבה אחרת. זה לא נותן לנו מנוחה. כמובן שאנו מדברים איתו כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום, אבל תחושה קשה מלווה אותנו מאוד ואין לי מה לעשות"...

 

"לאן המקום ששלחתם אותו?" שאל אותו ידידי, שהיה בטוח שזה לארה"ב, או עיר כלשהי באירופה, והופתע לשמוע כי מדובר ב'מוסקבה'. "תן לי לבדוק מה אוכל לעשות בעבורך" ענה לו, לאחר שנפרדו באותו ערב. 

 

בחיפוש מהיר בטלפון שלו, מצא-נזכר בי, ופנה אליי עם הצעה: "אם תוכל בבקשה לארגן חבילה מכובדת של ממתקים, ולדאוג שהיא תגיע לפני שבת לאותו נער". והוסיף מיד: "אני כמובן אשלם על הכל". השעה כאן הייתה מאוחרת מאוד. לאחר ששמעתי בכללות במה מדובר, עניתי לו שאני מוכן, אך יש לי תנאי: שהאבא יכתוב כמה מילים ואצרפם לחבילה. 

 

בבוקר כבר המתינה לי הודעה עם טקסט שכתב האב - מכתב מאבא אוהב ודואג לבן צעיר שבמרחקים. באפשרות הראשונה שהייתה לי, התיישבתי מול המחשב, בחרתי דף מעוצב ומתאים, עליו הדפסתי את המילים. מילים שריגשו כל כך, עד שמעיניי זלגה דמעה. במילים ספורות ובמשפטים קצרים, מביע האבא את הערכתו לילד שנסע למרחקים עצומים בכדי ללמוד תורה, הוא מבין את הקשיים וההתמודדויות, מספר כמה הוא אוהב, מתגעגע ומעריך, ומסיים בברכות חמות של אבא יהודי, חסיד ושליח נאמן המשרת בחזית בכל מחיר. 

 

המכתב הודפס, הוכנס לשקית מלאה וגדושה בממתקים מגוונים שראיתי לעצמי זכות גדולה לשלם עליה מכספי, ושיגרתי הישר לכתובת הילד, בכדי שיקבלו עוד לפני שבת. כמובן לא לפני שתיעדתי את החבילה, תוכנה, והמכתב המודפס, ושיגרתי לידידי שזיכה אותי במצווה הזו. שעה קלה אחר כך כבר שכחתי מכל הסיפור. עד ליום שלישי בערב. 

 

אחד מבניי שיחיו, שנכנס השנה ללמוד בישיבה גדולה בארה"ק, טלפן אליי השבוע ומספר: "ניגש אליי אברך, מגיד שיעור בישיבה קטנה ומסר לי חבילה גדולה, מלאה בכל טוב, מיני מאפה, ממתקים ועוד. הוא סיפר שאנו בני-דודים קצת רחוקים, והוא בא בשליחות אמו, לאחר ששמעה שאני לומד כאן בישיבה, והיא קנתה את כל זה וביקשה מבנה שיעביר אליי"...

 

את המשך הדברים שאמר לי, כבר שמעתי בערפול חושים... נזכרתי בפנייה ביום חמישי, במילים המרגשות שכתב האב הדואג, בשמחה של הילד שקיבל את הדברים, במחשבה הרגועה והשמחה איתם נכנסו ההורים בשבת שחלפה, ביודעם שהצליחו לעודד את בנם ולהראות לו את אהבתם. נזכרתי שוב במה שאמי אומרת לי תמיד: 'מה שאדם עושה, הוא עושה לעצמו'!

 

 

ב. חכם לב

 

מאן-דהו פנה אליי לפני כמה שבועות עם בקשה מעניינת, לאחר שקרא, לפי דבריו, בעיתון או באתר כלשהו, שברוסיה נפטר יהודי, ומאבק רב הושקע להביאו לקבר ישראל, לאור התנגדות משפחתו לכך, כאשר רצונם היה לשורפו רח"ל ולקבור את עפרו בצנצנת בבית קברות לא יהודי. מעשה חמור ומזעזע בכל פעם מחדש. 

 

"אם תוכל בבקשה לכתוב לי את שמו המלא ואת יום פטירתו" כתב לי, לאחר שהשיג את מספרי בדרך-לא-דרך, ואני יצאתי לחיפוש כדי להבין על איזה מקרה ספציפי הוא מדבר, באיזו עיר ומתי זה קרה. לא היה לו שום מידע, מעבר למה שסיפר שקרא במקור כלשהו, והוא כבר לא זוכר בעצמו.

 

כאמור, קרה הסיפור לפני כמה שבועות, אך נזכרתי בו השבוע בלומדי את הנאמר בפרשתנו - פרשת בא: "ויקח משה את עצמות יוסף". עליו יש את הגמרא המפורסמת במסכת סוטה "בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל התעסקו בביזה (ביזת מצרים), והוא נתעסק במצוות, שנאמר: חכם לב ייקח מצוות".

 

שואל על-כך בספר "תנובות יהודה", וכי מעשה זה מלמד על חכמה? הלא הוא מלמד על חסידות, על יראת שמים ואולי על אהבת ה', אך מה הקשר בין מעשה זה לחוכמת לב?

 

ראיתי בשם הספר "ילקוט הגרשוני" המסביר מהי חכמת הלב של משה רבינו: חכמה של "חכם הרואה את הנולד", כלומר, כזה שמבין את העתיד ויודע להיערך לקראתו. והרי אמרו חז"ל במשנה מסכת אבות: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד".

 

משה שראה את העתיד, וכפי שאמר הפייטן בתפילת מוסף לימים נוראים: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר", הבין כי עליו להצטייד במצוות אשר ילווהו בעת פטירתו לעולם האמת. ומאחר שהוא ראה את הנולד, לכן נקרא 'חכם', וזהו שאמרו עליו: "חכם לב ייקח מצוות".

 

זכורני מימי קדם, בסעודת שבת קודש, בעת שאאמו"ר שיחי' היה מקריא את המדרש הנ"ל, הסביר את הייחודיות של משה רבנו, בזה שחיפש ומצא 'מצוות' שאנשים לא שמים לב לכך, פינות ונקודות שאולי לא תמיד פופולאריות ונחשבות, אך אנשים שהם בגדר 'חכם לב' יודעים לנצל את ההזדמנות שלפעמים היא חד-פעמית, מהירה וקצרה - ולעשותה. בדיוק כמו משה רבנו, באותן רגעים של יציאת מצרים. 

 

"מה בוער לך כל המידע הזה?" - שאלתי את האיש שפנה אליי מארה"ב שוב ושוב, לברר אם מצאתי את המידע שהוא חיפש, ולבסוף ענה לי: "אני אוסף שמות של יהודים גלמודים שנפטרו בכל העולם, אני אומר אחריהם קדיש יתום, לומד משניות, מחזיק את יום היארצייט שלהם ומדליק נר נשמה בעבורם באותו יום". ולבסוף הוסיף האיש, חכם הלב, שלקח על עצמו מצווה רבה זו: "יש לי כמה מאות שמות כאלו"!

 

 

ג. למען תספר 

 

לא פעם אני חושב לעצמי, כי הרבה מהסיפורים בבמה זו הם מיותרים. וכי מה מעניין את הקורא על סבי או מה קרה עם סבתי לפני דור כזה או אחר? 'תביא סיפורים עכשוויים, מעודכנים ומרתקים, ואם אין משהו טרי, עדיף לוותר ולשתוק' - אני אומר לעצמי. 

 

זכינו בביתנו, ועל שולחננו סעדו בשבת שחלפה, ידידי רבה של קאזאן, השליח הרב יצחק גורליק וזוגתו, לאחר שהטיסה בחזרה לעירם התעכבה בדרכם חזרה מנובוסיבירסק, אליה טסו להשתתף באירוע היובל של גיסם החשוב רב העיר, השליח הרב שניאור זלמן זקלס, והדרך עברה כאן בבירה. כשראו כי הזמן חולף, והתעורר חשש לנחות סמוך לשבת בקאזאן, החליטו להישאר בחוסר ברירה במוסקבה. 

 

תוך כדי דיבורים בסעודת ליל שבת קודש, דובר על מה שנאמר ב"היום יום" המפורסם על החובה להשקיע בכל יום בחינוך הילדים - מה שלמדנו כולנו באותו שבוע ביום כ"ב בטבת. הרב גורליק ציטט בכל פה מתוך "היום יום המבואר", המרחיב ומסביר את הדברים הקצרים. וכששמעתי את המילים שמח לבי מאוד, בהביני שאכן נכונה הפעילות שלי, לכתוב ולתעד, לספר ולהעביר, את אשר זכינו בחסדי שמים לראות ולשמוע. 

 

וכך הם הדברים במלואם בפנים: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אמר באחד משיחותיו הק' בשמחת תורה תרס"א לאמר: כשם שכל אחד מישראל מחויב בהנחת תפילין בכל יום, כן הנהו מחויב לקבוע שעה" לכל יום לדבר עם בניו ועם בנותיו ואנשי ביתו להדריכם ולהתעניין במצבם הרוחני. ההדרכה היא מצווה דחובת הלבבות, וכל אחד מאנ"ש שי' הוא אוצר בלום, אשר אם אך ורק ייתן לבו ודעתו לזכור את אשר ראה בבית הוריו בילדותו ובבחרותו מענייני הנהגה ביראת שמים ובאהבת ישראל, ויספר זאת לאנשי ביתו באותו הסגנון והשפה שהמה שומעים, בלי תפונה יביא בעזה"י תועלת בלתי מוגבל"!

 

במיוחד מתאימים הדברים בעבורי, עת ציינו בראשית השבוע שנה לפטירתה של סבתנו הדגולה והחשובה, מרת שרה מלכה דייטש ע"ה, ובני המשפחה היקרה שיחיו התאספו יחד ללימוד משניות, לסיום כל שישה סדרי משנה שנלמדו בידי הנכדים המסורים, ולהעלות את זיכרונה של סבתא המנוחה ע"ה. אומנם בגופי לא זכיתי להיות, אך בנפשי הייתי גם הייתי, ביושבי מביט ומקשיב לשידור שהועבר לכלל בני המשפחה יושבי תבל. 

 

אחיי המסורים שיחיו הכינו מצגת על שורשיה וייחוסיה, ובין השאר כתבו על מידותיה, בכדי שנלמד לקח ונפנים לחיינו: "מידותיה של סבתא ע"ה היו לשם ולסמל. פיה היה חתום ונעול על מסגר מכל דיבור שלילי, דבריה בחן ובחכמה, במידה ובמשורה, ותורת חסד על לשונה. מיוחדת היתה בצניעות ובעדינות נפש, הליכותיה בנימוס ובאצילות. במאור פניה השרתה בביתה ובסביבתה אווירה אריסטוקרטית ונאצלת, כשהיא נזהרת כל ימיה שלא להטריח את סובביה. מסתפקת במועט, בעוד לאחרים היא מעניקה מלוא חופניים, בעצה ובתבונה, באורך רוח ובסבלנות בלתי מצויה, והיתה מעוטרת כמלכה בראש משפחתה הנאצלת".

 

ואכן באחד מביקוריי אצלה בביתה שבלונדון, ביקשתי ממנה את סוד סגולת חייה והיא העלתה לי על הכתב כמה משפטים קצרים שהיו נר לרגליה, והם מהווים את דרכה בחיים וכתמרורי דרך לצאצאיה:

"איך מוז נישט אלעס וויסן" - אינני חייב לדעת הכל.

"עס מוז נישט זיין" - זה לא מחויב להיות.

"איך מוז נישט בלייבן גערעכט" - אינני חייב להישאר צודק.

"קינדער, ס'איז נישטא אז איך מוז" - ילדים, אין מושג שהכל מגיע לי, ומה שאני מקבל מהבורא הריהו תורת חסד.

 

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, ותקום בתחיית המתים בקץ הימים בקרוב ממש!

 

 

לתמונת השבוע שלי: זכור את עשה לך עמלק

 

יחד עם חיילי הצבא האדום בגדוד שעליו פיקד, הגיע הקצין היהודי אנטולי שפירו, בדיוק לפני שמונים שנה, בחורף שנת תש"ה, ושחרר את מחנה הריכוז הנאצי אושוויץ - בירקנאו, מפעל המוות הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. בו הועלו על המוקד למעלה מארבעה מיליון בני אדם - רובם מאחינו בני ישראל הי"ד, במשך חמש שנים משנת ת"ש ועד שנת תש"ה. היה זה בתאריך ה-27 בינואר 1945 למניינם, כאשר החיילים שחררו את שרידי מחנה ההשמדה.

 

לצד עשרות שגרירים, אישי ציבור ועיתונאים רבים, הקשבתי לדברים שנשא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שפתח את הטקס בנאום מרטיט, שיתף את סיפור השואה המשפחתית מצד אמו, וכך סיפר: "אמי שתחי' נולדה בהונגריה ב-1941. הונגריה הייתה אז בעלת ברית קרובה של הנאצים, וכמעט כל יהודי הונגריה נשלחו למחנות ריכוז ונרצחו. אמא שלי ניצלה רק בגלל שהיו אנשים שסיכנו את חייהם והצילו יהודים"...

 

הרב שליט"א המשיך בדבריו הנוקבים, מול המשתתפים שמילאו את המקום: "...הרבי מליובאוויטש אמר, כי המפתח לכל מוסר אנושי, לכל כבוד לזולת, לשלום ולדו-קיום, הוא אך ורק על ידי האמונה והאהבה לה' אלוקים, שרואה את כל מעשינו ושומע את כל דברינו. חיי אדם הם מתנה יקרת ערך מהבורא, וחובתה של האנושות להגן עליהם בקפדנות... כן, יותר משמונים שנה חלפו מאז אותם ימים נוראים שבהם פעל מפעל המוות הנאצי. כמעט ולא נותרו אנשים ששרדו בעצמם את טרגדיית השואה. אבל אנחנו - דור הילדים, הנכדים והנינים של קרבנות השואה - תמיד נזכור ונדבר על זה! נדבר על זה בבית, בבתי הספר, ברחוב. נמשיך להתגאות בקשר שלנו עם ה', ונקבע מזוזות על דלתות כל בית יהודי... נעשה הכל כדי לחיות בשלום; אבל במקביל - להמשיך במאבק נגד יורשי היטלר הצורר. אסור לוותר, ואין לעשות שלום לא רק עם מי שזומם לארגן שואה חדשה במאה העשרים ואחת, אלא גם למי שמדבר על "זכויות" של פוגרומים וקורא ל"פשרה" איתם. רק כך יעלה בידי העולם המתורבת, להפוך את החזרה על השואה לבלתי אפשרית באמת!

 

היה זה בראשית השבוע, באירוע שנערך כמדי שנה בתאריך זה, במתחם לזכר מלחמת העולם השנייה, ב'מוזיאון היהודי' הגדול שבשכונת 'מארינה רושצ'ה', ומחשבותיי הפליגו לאותם ימים, אבל במרחק של אלפי ק"מ מאירופה הבוערת - אל ארץ ישראל, ארה"ב, ומקומות נוספים רחוקים בהם גרו יהודים. 

 

מזה זמן אני עוקב מדי שבוע, אחר הצילומים הישנים מלפני שמונים שנה של עיתון "קול ישראל", המתפרסמים בתדירות במוסף המרתק "קהילות" של היומן החרדי "המבשר". כותרות ראשיות בכל שבוע מספרות על נושאים פוליטיים שונים שבאותה תקופה, עדכונים מגוונים, ובעמוד האחורי, במסגרת קטנה, תחת הכותרת "בגולה הדוויה", מופיעים מספר פרטים על מה שקורה אז בפולין ובהונגריה, בלטביה ובשאר ערים שבברית-המועצות. שוב: אירופה בוערת, בכל יום נטבחים ונשרפים מאות-אלפי קדושים, לרבים מהם יש קרובי משפחה, היושבים רגועים בביתם בישראל או בארה"ב, ובקושי מדברים על זה!

 

נזכרתי כי אמי שתחי' סיפרה לי בכמה הזדמנויות על זיכרונותיה, כיצד בבת-אחת, בעת תפיסת הצורר אייכמן ימ"ש ועמידתו לדין ומשפט - חל מהפך אדיר בתודעת הציבור בישראל על מה שקרה עשר-עשרים שנה לפני זה. לפתע התברר, כי רוב חברותיה בבית-הספר הן בנות לאב או אם שיש להם 'מספר על היד'. עד אז לא דיברו על זה. ההורים התביישו במה שעבר עליהם 'שם'. כינו אותם בכינויי גנאי, זלזלו בהם מדוע לא ברחו, איך זה שלא התנגדו?!

 

העולם אז שתק, לא האמין ולא קלט את החורבן. והאמת היא, שגם היום, גם עכשיו, העולם מסביב לא מפנים את האסונות שעם ישראל בארץ ישראל סובל. אומנם ללא השוואה לגודל הזוועה, אבל אורך השנים בהן יהודים סובלים משכניהם הערבים ימ"ש - לא מובן אצל העולם, הממשיך לדאוג לסיוע הומניטארי לרוצחים, דוחף להסכמים ושיחות עם מחבלים, ולא מגיש עזרה לסיום מעשי הרצח הבלתי נתפסים שמתחשים בארץ הקודש. ולה' הישועה!

 

 

גוט שבת!

שייע

ממאשים לנאשם

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, יום חמישי לפרשת בא כ"ג טבת תשפ"ה.

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

בתוך 2 דקות הפכתי ממאשים לנאשם וזה היה ממש לא נעים וכדי להרגיע את האגו שלי, נזכרתי בסיפור המפורסם של החפץ חיים על הרכבת.

 

אבל בל נקדים את המאוחר ונספר גופא דעובדא היכי הוה.

 

בטשערעדי שהתקיים בשבוע שעבר לטובת בית מדרשנו, יצאתי עם הרגשה נעימה שיש מי שיקרא לזה גאוה, אני לא פוסל דברים כאלו שעושים לך טוב על הלב, לא באנו לעולם לסבול.

 

1800 תורמים שהגיעו מ-110 מתרימים (דפי טשערעדי) השלימו יחד את הפאזל שהתרומם לכחצי מליון דולר, הרי ממוצע של 15 תורמים לכל מתרים, אבל דא עקא, 210 תורמים הגיעו דרכי וזה בזכותכם, וחלק גדול הוסיפו כמה מילים של שבח על המתרים וכך נהפכתי לגאון וצדיק ורב חסד ומרביץ תורה ועוד הרבה כהנה כיד ה' הטובה עליכם והרבה מהמתרימים ישבו בשולחן בחפ"ק שהוקם באולם שסמוך לביהמ"ד וצפו בכל השבחים הללו ובטני התנפחה מהנאה, תודה לכם, הרמתם את קרני בבית המדרש (לא שזה היה נמוך לפני כן) ונקווה שהכבוד הזה לא יעלה לי ביוקר וח"ו יוריד משכרי בעוה"ב, העיקר שהפיידז' (דף) שלי הגיע ליעד ועמדתי בדברי.

 

הג"ר מרדכי דרוק היה תמיד אומר שהשכר היחיד בעוה"ז שמקזז מהשכר בעוה"ב זה כבוד, כי השכר בעוה"ב הוא רוחני וכבוד זה גם דבר רוחני וידוע כמה הרב שטיינמן זצ"ל היה מצטער וממש בוכה וגונח כאשר הרעיפו עליו כבוד ושבחים, אולי יום אחד גם אגיע לדרגה הזו, הלואי.

 

וכעת לסיפור שבתחילת המאמר:

אמש אני מקבל הודעה בוואצאפ מאחד מאנשי הקשר שלי, אברך כולל, שאני מכיר אותו עשרות שנים, הוא התגורר בשכנות אלינו בירושלים וכיום מתגורר בארה"ב, עם בקשה לטשערעדי לכולל שהוא לומד בו והוא מוסיף מספר מילים באופן אישי, שהסיוע שלי מאוד יעזור וכו'.

 

תוך כדי קריאה, אני מבחין כי מעל ההודעה שלו, מתנוססת ההודעה שלי ששלחתי שבוע שעבר עם לינק של הטשערעדי שלנו עם הודעה קולית צמודה ששלחתי באופן אישי לכל אחד מאנשי הקשר שלי ובו אני מבקש ממנו לסייע וכו' ולא ראיתי שום תגובה מצידו בין שני הודעות הצ'רדי.

 

חשבתי לעצמי, עכשיו הוא מרגיש את מה שהרגשתי שבוע שעבר לכל אלו שהתעלמו מהודעותי, וזאת למודעי, כל הודעה קולית ששלחתי עם צירוף הלינק, היתה גדושה בצרור ברכות 'מלא ברכת ה' ים ודרום ירשה' ואחרי ברכה כזאת, גם אם אינך יכול לתרום, לפחות תכתוב 'אמן, וכן למר' ולמי שאוהב מתוק, 'אמן, והמברך יתברך' (לא האמנתי למשמע אוזני כאשר נכנסתי לא מזמן לאדמו"ר מסויים וכשבירכני עניתי 'אמן, וכן למר' הוא ממש הצטמרר ותיקן אותי ואף דרש ממני לומר בפה מלא: 'וכן למתוק', הוא באמת כזה אדמו"ר מותק/מתוק, אבל 'וכן למר' זה לשון שהטביע 'רב' בגמ' ואין להצטמרר).

 

ובחזרה לוואצאפ: לפעמים הפיוז שלי קצר ומיד השארתי לו הודעה מבלי לחשוב פעמיים וכה אמרתי: 'בשבוע שעבר שלחתי הודעות על הקמפיין שלנו והרגשתי אז כמה השולח מצפה שייענו לבקשתו ומאוד הערכתי את אלו שלא היה לה אפשרות והתנצלו ולפחות ענו 'אמן' על הברכות'.

הוספתי ואמרתי: אספר לך סיפור: בקמפיין של שבוע שעבר, שלחתי ההודעה לידיד שלי, איש עשיר ורחב לב, והוא מיד שלח לי את תמונת הכרטיס אשראי שלו משני צדדיה וצירף הודעה קצרה: 'תקח ממני כמה שנתת לי', הבנתי את העקיצה, לפני זמן מה היה קמפיין של הישיבה שהבן שלו לומד שם והוא שלח לי את הלינק ותרמתי לו 36 דולר, עניתי לו: אכן כך אעשה, אך לשם כך אני זקוק לעזרתך, והסברתי: אני תרמתי לך באותו לינק את המעשר של מה שהרווחתי אותו יום, תעדכן אותי כמה המעשר שלך של היום שאדע כמה להכניס? הוא שלח לי הודעה עם שמע איך שהוא צוחק וענה לי: רק בשביל הרעיון המחוכם אכן אוסיף לך, תמלא 100 דולר, (אני חושב שזה הרבה פחות מהמעשר שלו, אבל עדיין פי 3 ממה שקיבל ממני).

 

האברך המתין דקה או 2 וענה לי הודעה כתובה ועדינה: 'תודה שהתייחסת להודעה שלי, מה שאני לא עשיתי, כי תיארתי לעצמי שאתה מאוד עסוק בקמפיין, תרמתי כפי אפשרותי ולא אנונימי, תוכל לבדוק' וכך ברגע אחד הפך אותי ממאשים לנאשם, ממש לא נעים.

 

לחצתי על הלינק ויש אפשרות חיפוש, כתבתי את שמו ואכן מיד עלה שמו בעברית והסכום 36 דולר, באמת מכובד לאברך כולל, אלא שלזכותי ייאמר כי השם שלו, הוא שם די נפוץ ואני מכיר לפחות 4 או 5 אנשים בארץ עם אותו שם, אך לחובתי יאמר, שהוא כתב את שמו באיות אמריקאי עם אות ע' ואות א' במקום ניקוד ובארה"ב אין עוד אחד עם שמו, ואולי יש, אלא שאני לא מכיר, כך, שהייתי אמור להבין שזה הוא ולא אחר.

 

אבל טבעו של הבן אדם להיכנס למגננה והשארתי לו הודעה עם ברכה הוגנת והתנצלתי על שאכן לא הודיתי לו בשבוע שעבר והתנצלות נוספת על שעוד העזתי לתקוף אותו ועדיין נתתי לו מוסר בעדינות, אמרתי לו: חז"ל קבעו 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו' והנה לך הסיבה למה, לו היית מודיע לי הייתי חוסך את האי נעימות, גם הוספתי את הסיפור הידוע של החפץ חיים שפעם נסע ברכבת ויהודי שאל אותו מהיכן הוא? והח"ח ענה: מראדין, התלהב האיש וסיפר כי הוא בדרך לשם כדי לחזות במו עיניו את אותו גאון וצדיק וכו' ואז הח"ח אמר לו: סתם מגזימים עליו הוא יהודי פשוט וכו', האיש לא יכול היה להתאפק וסטר על לחיו של הזקן שהעיז לדבר כך על גדול הדור, אלא שכאשר הרכבת הגיעה לראדין והמונים המתינו לקבל את פני הצדיק, הבין האיש את טעותו וניגש אל הח"ח בבכיות שימחל לו, והח"ח ענה לו: האשמה תלויה בי על שזילזלתי בדבריך, ועקב כך פסק הח"ח שאסור לאדם לדבר לשה"ר אף לא על עצמו... הבנת? סיימתי, יש לעשות הכל כדי למנוע אי נעימות מהזולת.

 

כמובן שפיציתי אותו, כדין תורה למי שלא נהג כהוגן 'כפליים ישלם' ותרמתי 72 דולר, אך באתר נרשם 144 דולר (פי 4 ממה שתרם לי) כי יש עשירים שעושים מעטש (השוואה על כל תרומה) וכך יצא בסוף שכמעט קויים בי גם הפסוק 'ארבעה ישלם תחת השור'.

 

נ.ב. *בני אם חכם לבך ישמח ליבי גם אני, בני ר' שלמה חידש השבוע רעיון נפלא עם סימן לזכרון, באילו פרשיות בתורה מוזכר 'יציאת מצרים'?.

      *במאפיות זורקים את המצות מהגומר לרעדלער, איך זה מסתדר עם הפסוק בפרשתנו 'ושמרתם את המצות' והיכן מרומז שאין בזה פגם?

      *ופסח ה' על הפתח פירש"י וחמלתי, למה בחר רש"י דוקא לשון חמלה ולא וריחמתי וכדו' ומדוע שם החג הוא 'פסח', שהוא לכאורה פרט שולי?

      *מדוע שובבי"ם מתחיל באמצע טבת, שזה כתשעים יום קודם הפסח?

כל אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה יראו ישרים וישמחו, טעמו וראו כי טוב.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין

מושחתים משתלטים על ציבורים גדולים – חלק ב'

בס"ד                                                     ב' שבט תשפ"ה 2025

מושחתים משתלטים על ציבורים גדולים – חלק ב'

כולל בתוכו סקירה  תמציתית מינימלית על מצב היהודים  השבטים והעדות והקבוצות, בארץ במאה האחרונה, והתפתחותם עד ימינו.

במאמר הקודם הבאתי השתלשלות של תהליכים היסטוריים בעולם ובארץ ישראל והתוצאות השונות במצב הכלכלי והחברתי בעקבותם.

כעת נביט על מצב היהודים החרדים אחרי השואה ועם קום מדינת ישראל.

כל האוכלוסייה היהודית מנתה סביבות 300.000 איש ואשה מתוך פחות מ2 רבבות חרדים.

חלקם הגדול היו תושבי הארץ עוד מתקופת העליה של החסידים והמתנגדים מתקופת תלמידי הבעש"ט והגר"א, במאות ה18 וה19 למניינם, מי ששלט והשתלט יותר על המוסדות והנציגויות היו המתנגדים תלמידי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדקי וכיוצא, הם היו יותר מאורגנים, החסידים היו מפוצלים, וגם לא התגוררו בערים המרכזיות, ושמחו כשנתנו להם פינה שקטה לחיות את חייהם, במאה שערים, משך שנים רבות למשל, היה איסור לעשות מנין חסידי והמנין הראשון התקיים היכן שהחנות של שרייבר ספרים בפינת בהר"ן מאה שערים.

חסידויות קרלין וסלונים שגם היו ותיקים בארץ התגוררו בעיקר בצפת וטבריה, ובירושלים היו להם בקושי בית מדרש קטן, חב"ד היו בחברון בעיקר, וחסידות גור אחרי השואה החלה לאסוף את שבריה הודות לכריזמה של הבית ישראל, שהביא חסידים מהגורן ומהיקב, מיוצאי הונגריה ורומניה מה שאבותיהם לא חלמו שצאצאיהם יחבשו ספודיק בשבתות, אבל כך הוא הציל המון בחורים שבנו משפחות במסגרת גור, ברסלב שאני נולדתי בה הייתה קטנה, סבי ר' משה בורשטיין היה בשבי  עם שאר ראשי משפחות החסידות שהתגוררו בעיר העתיקה אחרי נפילת הרובע היהודי, וכשחזר התחיל לאסוף את השברים ולבנות קהילה קטנה בקטמון, היו עוד חסידויות קטנות, שהתגוררו בתל אביב של אז, כמו מודזיץ, סדיגורה, ויזניץ ובעלז, שהייתה אז במשבר קיומי אחרי השואה ועם פטירת הרב מבעלז הצדיק זי"ע, ולכן רק בני הישוב הישן שלטו במוסדות החרדיים ובהצגתם כלפי השלטונות המתחלפים.

הספרדים יוצאי אסיה או צפון אפריקה, חיו בהגדרה אחרת לחלוטין, לא חילונים ולא חרדים, לא לאומיים ולא פוליטיים, הם זרמו עם כל שלטון ששלט, טורקים אנגלים וגם מדינת ישראל, הם חיו בחמולות, חלקם כבר כמה דורות חלקם עולים די חדשים, הם לא התערבו וגם לא הבינו הרבה בפוליטיקה  האשכנזית לא את הצד הכפרני ולא הצד התורני אמוני ולא את המחלוקות האחרות  האידיאולוגיות והפוליטיות בין הקבוצות של יוצאי אירופה שהרכיבו את ההנהגה של הישוב מצד הציונים או מצד החרדים הוותיקים.

ההלם הגדול של השואה, שתפס את יוצאי אירופה, כמו משפחת סבא וסבתא שלי, שאיבדו את רוב רובם של כל משפחתם מפולין וחברים ורבנים ומכרים ועולם שלם שנעלם בתקופה קצרה של כמה שנים, היה על פני כולם, ואז החלו להגיע ניצולים מהשואה, בעיקר אחרי הקמת מדינת ישראל ועזיבת האנגלים הרשעים שמנעו כל מחסה או מקלט ליהודים לפני השואה וגם אחריה.

המגזר החרדי אם כן, היה נתון באותה תקופה במצב של מגננה, עם בקשת יבנה וחכמיה, שירותי רפואה והנהגת נצר של בית דוד כפי שר' יוחנן בן זכאי ביקש והבין מה צריך לפני יציאה לאלפי שנות גלות.

הצורך הקריטי לבנות מערכת מינמלית לבניית עם ישראל גם מצד הציונים וההנהגה שלהם וגם מצד החרדים, הקהה לזמן מה את עומק ההבדל והתהום הפעורה בין היהדות החרדית לבין הציונות כולל הציונות הדתית המשיחית של אז, שרקדו באתחלתא דגאולה וגם חילקו מכות בנדיבות לכל חרדי שהעז להגיד מילה הפוכה בנידון, המבט על קומץ החרדים מצד הסרוגים של אז, שהיו אגב עם מעוזים חזקים בתוך היהדות החרדית, כמו בנין תלמוד תורה מאה שערים, שהיה שייך לחסידי הרב קוק, שם נאמו המזרחי, וכן המון שהיו לבושים כחרדים אבל הצביעו למזרחי של הסרוגים הציונים, כשהם היו שותפים מלאים עם ההנהגה של בן גוריון להנהגת המדינה וליונקים מעטיניה,    אז היחס שלהם לחרדים היה של בוז עמוק ותיעוב של מי יתן לי חרדי ואנשכנו כחמור, כיום אפשר להרגיש את זה בעיקר אצל הסרוגים הבורגנים של ערי המרכז, ברעננה וגבעת שמואל וכו', מסוג בנט, שמתמעטים והולכים בגלל הנשירה הגדולה שלהם לחילוניות ובגלל מצב הרווקות הגדול בנישואין מאוחרים מאוד, אבל בתקופת קום המדינה כולם היו במצב של הישרדות ובניה ולא יכלו לשים את הדעת על המחלוקות וההבדלים בדיעות, כך שהחרדים היו במצב של מגננה ומרגיש אסיר תודה על כל יום שנותנים להם לחיות בארץ ללא כלא וללא מכות ועם אפשרות לכלכלה זעומה.

מי שאז נתן את הטון האידיאולוגי, היו החזקים ששרדו וישבו בארץ לפני השואה, אחד מהם החזון איש, דמות אדירה שכללה הכלה וחמלה על אנושית מצד אחד ועקשנות מחמירה מצד שני בענייני השקפה, וכן הרב מבריסק ז"ל, לצידם היו הנהלת העדה החרדית שפרשה מאגודת ישראל כמה שנים רק לפני כן, והם החלו להתוות את "ההשקפה".

מצד אגודת ישראל, האדמורי"ם והרבנים היו פחות דעתניים בענייני השעה, והתרכזו לבנות שוב את החצרות והקהילות שהם איבדו בשואה, כמו הרב בעל שפע חיים, הבית ישראל, ושאר אדמו"רים קטנים אודים מוצלים מאש.

יתכן מאד שאם הם היו מצליחים להקים שוב את הקהילות לפני כן, ההשקפה החרדית הייתה שונה כיום בכל מיני עניינים, אבל זה לא היה המצב ובחלל ההנהגה נכנסו רבנים עם השקפה שהלכה ונהייתה יותר שמרנית ומתבדלת במשך השנים עד היום.

כשאני אספר כיום שבבית מדרש שלנו בברסלב במאה שערים התפללו חיילי מילואים ראשי משפחות חשובות, או הרבה עמלי כפיים כמו המנעולן זילברמן אם איני טועה, ומילר הנגר האגדי, או משפחת ירוסלבסקי שניהלו עסקים בתחומי העץ והיו לובשים משך השבוע חולצות חצי שרוול צבעוניות, ובשבת רוב מתפללי בית הכנסת לא חבשו שטריימיל כמעט,  אפילו לא אחיו של ר' שמואל שפירא, וכן יוצאי רוסיה כמו נחמן רוסישער, ר' מעכל דורפמן, ר' נפתלי גלנט ובניו, לא יאמינו כיום, כי הכול הפך שחור לבן, שלנו או שלהם, הלנו אתה או לצרינו, הדוגמא הכי בולטת זה היעדר מפלגת פועלי אגודת ישראל שהייתה פעילה מאוד עם אלפי חברים, גם אליהו כי טוב מחבר ספר התודעה היה שייך לשם, וכן הרבה יהודים שלא יכולים להיקרא חרדים במובן של היום עם ההופעה חיצונית אבל גם לא היו שייכים לסרוגים מהמזרחי, פשוטי העם פקידים ועובדים ומנהלי בנקים וכיוצא, כיום לא תראה את זה, גם בעל החנות רהיטים המפורסם ברחוב מאה שערים ויזל, היה עם קסקט על הראש וחולצה צבעונית כשצאצאיו כיום כולם עם שטריימלים וקפוטות חסידיות ויש המון כאלו דוגמאות, כמו רוב החסידים של היום, שהסבא לא חבש שטריימיל וחלקם חבשו כובעי קש אפילו.

רוב חסיד ברסלב של אז היו הולכים לבחירות, חלק גדול כולל אלו שחבשו שטריימיל היו בוחרים בהמזרחי של המפדל והרוב בחרו באגודת ישראל, והיה מיעוט של קנאים, כל זה התחלף במשך השנים, ובהמשך אסביר איך זה קרה בברסלב ואיך בהרבה מקומות אחרים גם.

הסיפור של הילד יוסלה שוכמכר שהרעיד את הישוב של אז, וגרם לבן גוריון לפקוד על איסר הראל ראש  המוסד, לעזוב הכול כולל צייד הנאצים והצורר מנגלה שהיה בהשיג יד, ולמצא את הילד יוסלה, להחזיר אותו להוריו הקומונסטים ולהוציא אותו מהשפעת הסבא החסיד, וכך ימנע את היווצרות קבוצות חמושות ומיליציות במדינה כפי שקרה במדינות שכנות, כך עשה גם עם אניית הנשק אלטלנה באותה תקופה, ומצד שני גם פירק את הפלמ"ח חרף ההתנגדות של חבריו משם שהיו בשר מבשרו, הכול כדי שתהיה הנהגה אחת במדינה, אינני נכנס לענין אם צדק אם לא, אני שם כאן רק עובדות.

בזמן ההוא החל לפעול אחד מגדולי האסטרטגים והבונים של עולם התורה הרב  יוסף שלמה כהנמן, שמעבר לזה שבנה את ישיבת פונוביז הגדולה בבני ברק, הוא עודד מאר המון מוכשרים תלמידי חכמים לפתוח ישיבות לבני קהילותיהם, דבר שכיום לא מובן בכלל בהתחשב בהתנהלות התחרותית בין ממשיכי ההנהלה שם, המבט הרחב העמוק והרחוק בעיקר של הרב כהנמן הביא אותו לעזור לשתול כל סוג מקום תורה בכל הארץ, אחד מהם הוא ראש הישיבה בו למדתי תקופה ר' שמעון ברגשטיין ז"ל מברסלב בני ברק, ויש עוד הרבה.

עוד ענק מהדור ההוא שפעל מעבר למסגרת הצרה של הקמת החסידות של עצמו ושל אבותיו, היה בעל שפע חיים הרבי מצאנז, והוא אפילו בנה בית חולים שהיה כמו היום לבנות עיר שלמה ביחס ובתעוזה, כדי ששומר תורה זקן לא יחשוש להיכנס להתרפא מגזירת ניתוחי המתים, כפי שהחוק התיר את גופם של המטופלים אחרי מותם לכל רופא שירצה להתאמן על הגופה, זה לא מפליא כשמכרו גם ילדים תימנים וסחרו בהם באותה תקופה, זאת תקופה שהמוסר והאידיאולגיות היו כולם לטובת מטרות מפלגה, בברית המועצות לקומוניזם ובישראל למפלגת מפא"י שבעיניהם הם היו הציונים היחידים שיצליחו לבנות את היהודי העתידי ואת סגנון שלטונו.

איפה היה הקש ששבר את מחסום הפחד והתעוזה של החרדים מול המגף הציוני של מפא"י?

כשהחליטו לחוקק חוק גיוס חובה לכולם כולל לבנות.

כאן החזון איש וכל מנהיגי היישוב החרדי הקטן, הבינו שאין מנוס ויוצאים למלחמה כולל התמסרות להריגה, והיות והציונים לא רק חשודים אלא הוכרו ככאלה שיעברו על שלשה עבירות חמורות עבודה זרה, גילוי עריות ובעיקר שפיכות דמים, הם הרי איימו וקיימו ורצחו את נציג החרדים ד"ר דהאן הי"ד והם גם רצחו את אנשיהם כשחשדו בהם בבגידה, הם גם מסרו להריגה את היהודים של ארגוני ההתנגדות כמו אצ"ל ולח"י ומסרו אותם בחדווה לאנגלים שנלחמו נגד היישוב היהודי, ועם כל זה הרבנים והמנהיגים החרדים של אז, למרות קטנם, למרות חולשתם הפיזית ומספרית והכלכלית, החליטו שכאן הולכים על כיוון של מיתה על קידוש השם לפני שהציונים יטמאו את בנות ישראל בצבא.

הסרוגים של אז, שיכורי אתחלתא דגאולה, שעל כל פשעים תכסה אהבת ארץ ישראל  ובעיקר מצוות השליטה העצמית על ארץ ישראל ולא מגורים גרידא, הגיעו לפשרות עם הציונים לגבי בנותיהם על שירות לאומי ועוד, כפי שהתפשרו על המון גופי תורה, העיקר כדי לא לחבל ביישוב הארץ ובשליטה היהודית עליה, בשונה מהחרדים שרואים ומקריבים המון על מצוות קיום ישיבת ארץ ישראל  אבל לאו דווקא בשליטה יהודית עליה, כלומר מניעים דתיים ולא לאומיים כמו הסרוגים, עד שזה יהיה מוסכם על כל הגויים וללא שפיכות דם.

בן גוריון ראה שהעסק רציני, בכוח הזרוע הוא יצליח להכות ולכלוא ואפילו להרוג חרדים אבל לשכנע אותם להיות חלק מהמפעל הציוני דרך התגייסות לצה"ל,  ולכן פטר את בנות החרדים משירות בצה"ל ואת הבנים פטר באמתלא של צורך בלימוד התורה, אבל לא פטור בגל דת או סרבנות מצפון או כמו המיעוט הערבי שפטור מגיוס עקב החשש מהם, הוא אבל לא היה מוכן להתפשר על שותפות הנהגה של הצבא לחרדים, גם אם הסכים וקבע בחוק מטבח כשר לצה"ל, אבל את התנהלות הצבא הוא השאיר רק לחבריו לדיעה וכך נשאר עד היום, למרות שהכוח הגדול והרוב במדינה הוא ימין ומסורתי, בפועל ההנהגה של משרד הביטחון היא בידי אלו שתפיסת העולם שלהם פרוגרסיבי, שמאלי, ועם חסר באמונה בצדקת הדרך שלהם, וכמובן עם חסר באידאולוגיה דתית או אפילו מסורתית, ומכאן גם כל האסונות של הסכמי השלום ועד 7 אוקטובר.

בשל האריכות של הפוסט חילקנו אותו לשניים - ההמשך יופיע אי"ה ביום ראשון

לימודי חול רק בהשגחת רב וראשי ישראל

"אם מוכרחים על פי המלכות ללמוד לימודי חול - יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא א-לוקים." כך פסק הנצי"ב לפני יותר ממאה שנה, כשהכניס לישיבת וולוז'ין לימודי חול והכשרה מקצועית. 

גם הרב מאיר שפירא הסביר לפני ייסוד ישיבת חכמי לובלין כי "לא כימים הראשונים ימינו אלה ... אם לא ימצאו קצת מטרה חומרית בבית מדרשנו יפנו לנו עורף חס וחלילה". וכך קבע כי בחמשת ימי השבוע ילמדו חמש שעות לימודי קודש ושלוש שעות לימודי חול.

התנגדותם של המפלגות החרדיות לשילוב לימודי חול בחינוך הבנים מוצגת כנאמנות למורשת החינוך החרדי. אולם מבט היסטורי על מערכת החינוך הענפה של תנועת אגודת ישראל מראשיתה מגלה תמונה אחרת לחלוטין. במהלך המאה העשרים הלכו והתרחבו לימודי חול במוסדות תורניים הן בפולין  והן בגליציה ובליטא. מלבד שינויי חקיקה מטעם השלטונות תרמו למגמה גם הסחף אחר ההשכלה.

בתמונה: ישיבת חכמי לובלין, 1933, הארכיון הפולני הלאומי (מגזין סגולה)

טראמפ, קפלון וקשריהם עם מרן ראש הישיבה האדמו"ר מגור-תורה

 

אדמו''ר מטאלנא על השיגעון של עיתוני תמונות האדמורי"ם. "לא פרסמת לא עשית!"

 

הרב יצחק יוסף: בשמים הכריזו שפסקי הרב עובדיה יוסף המכריעים ואין ערך לפסקי הרב אלישיב והרב חיים קנייבסקי

 הביא הוכחות שהרב אלישיב והרב חיים קנייבסקי פסקו לא אמת - וההוכחה יש לאותו אדם הרבה ילדים

מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל: כיצד נראה מאור פנים של פנים קדושות?

 

הרב יורם אברג'ל על הבאבא סאלי

 

כ"ק מרן אדמו"ר מויזניץ זי"ע בסעודת ראש חודש (בערד)

 

הישועות משה מויזניץ "למי יש עולם הזה ועולם הבא יחד?" (אידיש)

 

סיפורה של תמונה. מספר הג"ר יענקל וייל - ראש ישיבת שערי תורה

 התמונה המפורסמת שאני מופיע בה לצד האדמו"ר צולמה בחדר מדרגות ברחוב אבן האזל בירושלים, דרך חור ההצצה [קוקר] ללא שום הבזק [פלאש], כך שלא הרבי ולא המלוים הכחינו כצילום. המלוה השני הוא האדמו"ר מטאלנא שליט"א, שנקרא אז בצעירותו איצ'ה טולנער. היה זה בחודש אדר תשל"ו, לאחר הביקור הידוע כבית הרב אברמסקי זצ"ל, ואחריו בבית האדמו"ר מטאלנא זצוק"ל, שהיה אז אחרי התקפת לב קלה, ולבקשת נכדו האדמו"ר הנוכחי שליט"א, ידידי הקרוב שהיה אז יד ימיני בפעילויות החינוכיות ובעצמו מקורב מאד לרבי ה'בית ישראל', הצעתי לרבי לערוך ביקור בביתו, וכך הוה. לאחר הביקור, שמנו פעמינו לניחום אבלים ברחוב אבן האזל, בבית אשר בקומתו העליונה גר ר' איצ'ה טולנער, כיום האדמו"ר מטאלנא שליט"א, לפני שנכנסנו למכונית הזכרתי לרבי שאיצ'ה גר שם באותו בית, והוא הזמינו להיכנס עמנו למכונית. ישבנו שלושה במושב האחורי, בצד אחר האדמו"ר ה'בית ישראל' בצד האחר ישבתי אני, ובתוך הארמו"ר מטאלנא שליט"א, וכשעלינו במדרגות הבית לעבר דירת האבלים צולמה התמונה הזאת. כאמור, הצילום בוצע באמנות, איש מהמצולמים לא הבחין בו בשעת מעשה, ואפשר לומר שבתמונה זו נראית דמות דיוקנו של הרבי באופן המוצלח ביותר, מבין כל יתר התצלומים האחרים בהם היא מופיעה, אכן כך הוא היה נראה.