רגעי השבוע - פרשת שופטים
היהלומן שהתעשר מאבנים שבורות / תרומות בליל שבת בזכות טלפון שבור / הקדשה על ספר תהלים לרופאה שהחלה לשמור שבת / הצעדה לשלוחי הרבי בבני ברק יהביקור אצל ראשי הישיבות בבני ברק
א. הבית ברחוב דון-יוסף-הנשיא
באחד הרחובות הקטנים בשכונת 'מקור ברוך' הירושלמית, עומד לו בניין בן 5 קומות, מחופה אבן ירושלמית, כמו רבים ממבני המגורים הסמוכים לו. בקומת הקרקע ניצבת ועומדת לה דירה קטנה בת שני חדרים עם מטבח זעיר, כאילו לא חלפו 20 שנים מהסתלקותו של בעל הדירה. הכל על מקומו. נקי ומצוחצח. השולחן והמיטה, הכיסא וארון הספרים. וכעת בליל שבת, השולחן שספג במשך השנים כל-כך הרבה דמעות - מכוסה במפה לבנה וצחורה, חלות מכוסות בכיסוי מכובד לצד גביע ובקבוק יין.
'הבית ברחוב דון-יוסף-הנשיא 5', משפט שאומר הרבה לאלפי אנשים, שבמשך עשרות שנים הגיעו לכאן, שפכו את לבם, התמלאו בתקווה ויצאו אופטימיים ושמחים.
ליל שבת שעברה, בחזרה מבית הכנסת החב"די הוותיק שבשכונת 'מזכרת משה', הספוג בניחוח של פעם ופגעי הזמן כאילו דילגו עליו, ואנו שמים פעמינו למקום שהייתנו לסעודת חקל תפוחין קדישין. 'בסמטא לידינו נמצא הבית של ר' אושר', אני פונה לאאמו"ר שליט"א, ומציע שנעבור לראות את אחת מפלאי ירושלים של מעלה.
מדמויות ההוד בירושלים, היה הגה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל, שהיה גם קרוב משפחתי, הן מצד אבי והן מאמי שיחיו. דמות מופת רחימאית ואביהם של נדכאים ושבורי לב, שפתח את ביתו ולבו לכל אדם באשר הוא, עסק במסירות נפש בקירוב יהודים לאביהם שבשמים ובמעשי חסד נאצלים, וכאב רחום היה דואג לכל מחסורן של הבריות אשר גורלן לא שפר עליהן, דאג לכל מחסורם, והרעיף עליהם טללי עידוד ונוחם, כשהוא מחדיר בכל אדם אמונה פשוטה בבורא העולם.
גאון היה בחסד, ולצד דאגה לאכילה וביגוד לאנשים שאינם בריאים בנפשם, יזם מקומות שיוכלו להתפרנס במלאכה המתאימה להם, מתוך כבוד ורוגע, תוך שמקרבם בחביבות מיוחדת, ואת הכל היה עושה בענווה ובפשטות, כשהוא בורח בכל עת מן הפרסום והכבוד.
אך נכנסנו, ובכל החדרים והמבואות מסביב פרוסים שולחנות מסודרים מלאים כל-טוב לסעודת ליל שבת, ונשמות יקרות בלבושים שונים וקצת משונים מחכים בסבלנות לאות התחלת קידוש והסעודה. הם לא ממהרים לשום מקום, ויודעים בבטחה שמכאן ייצאו שבעים ושמחים, כמו כל שבוע, כמו כל יום, כמו בעוד בתי תמחוי שהוקמו במסגרת זו, וכמו בחיי חיותו של בעל הבית, הצדיק רבי אשר פריינד זכר צדיק לברכה, שבבית קט זה דר וממנו התפשט אורו הגדול.
והנה מופיע במלוא הדרו ר' חיים מלר, תלמידו ויד ימינו של רבי אשר, מי שהיה איתו עד לרגעיו האחרונים ולא נפרד ממנו. בכל ערב הוא עולה על קברו של הצדיק ומעתיר בתפילות, כמו רבים הפוקדים את הקבר בכל יום בבית החיים שבהר המנוחות. ובכל שבת הוא סועד עם רעייתו כאן בבית הפשוט יחד עם הנשמות המיוחדות, ומוותר לכבודם על אפשרויות אחרות בהיותו בעל עסקים גדול ומצליח מאוד.
השמחה בפוגשו את האורח הייתה גדולה, ובראותי שני אנשי חסד שמחים אחד לקראת השני, נסחפתי גם אני בשמחה זו, שמלאכי השרת שליוו אותנו מבית הכנסת, התמלאו לבטח גם הם בשמחה גדולה, וגם הם הסכיתו והקשיבו לשיחתם של אנשי מעלה אלו, שכל שיח ושיגם לעשות חסד לאלפים בהצנע לכת, כל אחד במקומו ובדרכו הייחודית. בין שאר הסיפורים המרגשים, תפס אותי סיפור אחד שסיפר לאבי שיחיה, ממנו יכול המקשיב והקורא לעמוד, ולוּ במעט, על סודו של 'רֶבּ אוּשֶׁר':
"חסיד חב"ד יהלומן בלונדון בשם ר' נתן ווגל סיפר לי, כי לאחר שהכיר את ר' אשר בעקבות עזרה שהיה זקוק אליה, הביע את רצונו להעניק בחזרה טובת הנאה כהכרת הטוב. ענה לו ר' אשר: "קח כמה יהודים בעירך והכנס אותם לעסקי היהלומים שלך - זו תהיה המתנה הגדולה ביותר בעבורי". הוא חיפש ומצא מספר אנשים שאין להם פרנסה, לימדם את מלאכת ליטוש יהלומים והחל להפעיל אותם.
לאחר תקופה, פגשו ר' אשר, והוא התעניין לדעת מה קורה עם היהודים שלקח. השיב לו ר' נתן כי הנזקים גדולים, "האנשים לא מכירים היטב את המלאכה ורבות מהאבנים נשברות או נסדקות". השיב לו ר' אשר: "כאשר נשמתך תעלה למעלה לאחר מאה ועשרים, את האבנים השלמות אתה משאיר כאן בעולם הזה, אך את השבורות - אתה תישא ותביא איתך למעלה, לנצח"...
ב. לב נשבר ונדכא
בעיצומו של יום שני, באמצע העיר בני-ברק, פגשתי אברך חסידי צעיר מלא אנרגיה, שאודותיו שמעתי לא לפני הרבה זמן, ופעילותיו שעושה בשקט ובהיחבא למען אלמנות ויתומים מאז שמחת תורה - פרשו כנפיים ונודעים מפה לאוזן, שכן בפרסום הוא אינו משקיע, וכל סכום שיש בידו - קודש למען הנזקקים.
לאחר שעבר התמודדות רפואית אישית אצלו בבית, ראה והפנים עד כמה משפחות השרויות במצב דומה, זקוקות למספר ימי נופש, כדי לסייע להם לחזור לשגרה. והאיש - ר' מענדי קעניג שמו - קם ועשה. לפני מספר שנים שכר שני בתים ב'קיסריה' היוקרתית, וליד גלי הים, מתחלפים בכל יומיים-שלושה, משפחה אחרת המתמודדת עם מצב בריאותי לאחד מבני המשפחה. והם מקבלים את הכל, בכדי ששהותם במקום תשכיח במעט את מצבם ותרענן את כוחם להתחזק ולהמשיך הלאה. וזאת לצד פעולות רבות, של הזנת משפחות, ובמיוחד ארגון שבתות חופשה במלונות יוקרה למשפחות אלו, וכל זה במסגרת הארגון "מנוחה וישועה" שהקים.
ברגש הרב שניחן, יחד עם האמונה הגדולה שלו, הוא זוכה ורואה על כל צעד ושעל את נפלאות ה'. וכאשר ניצלנו את הזמן שעמד לרשותנו באותה שעה קלה, שיתף אותי ברבים מהם. אחד מהם התרחש בחודש אלול, לפני שנה בדיוק:
"הגעתי לארה"ב כדי לעשות למען הארגון, ומיהרתי להתחיל לבקר בבתיהם של נדיבים שונים, לפי הסדר שארגנתי וסיכמתי מראש. ידיד יקר שהיה אמור לקחת אותי ברכבו, לא ענה לי בשום מספר טלפון שניסתי לתפוס אותו. אם כן, החלטתי לנסוע לבדי לכתובת הראשונה. גביר גדול שפונים אליו גבאי צדקה שונים, והוא מקבל אותם בשעות הערב בזה אחר זה. כשנכנסתי אליו, והצגתי בפניו את אלבום הפעילות שלי, תפס אותו זעם משום-מה, והוא הטיח בי את ביקורתו ללא מעצורים ועל לא עוול בכפי. כנראה היה מתוח באותו יום, ואני נפלתי קרבן למצב-רוחו, כשהוא מטיח בי דברי גנאי קשים בנוכחות אנשים, וזעזע אותי לחלוטין. שתקתי, ויצאתי לנשום אוויר, כדי להירגע ולטכס עצה מה לעשות הלאה.
אני מתכוון לטלפן לידידי, כדי שיבוא לקחת אותי לכתובת אחרת ולבדוק שם של גביר נוסף אליו תכננתי ללכת לבקש תרומות, אך שוד ושבר, הטלפון לא נפתח, לא בטובות ולא בכוח. מסך שחור והוא לא נדלק. אין לי נהג, אין לי טלפון, ביישו אותי ברבים. אנה אני בא?! הסתובבתי עם עצמי ודיברתי אל הקב"ה במילים פשוטות: "מה אתה רוצה ממני? מדוע אני סובל כך? הרי אתה יודע שאני מכתת את רגליי בניכר עבור נשמות שבורות"?!
עצרתי יהודי שעבר במקום, והוא סיפר לי כי בעיר בורו-פארק יש מומחה לתיקון טלפונים. קיבלתי את הכתובת, ועם מונית הגעתי אליו במרחק של כשעתיים. "מחר בשעה 6 בערב הטלפון יהיה מוכן" אמר לי הטכנאי לאחר בדיקה יסודית. "מחר" זה יום שישי, "שעה 6", זה כשעה לפני כניסת השבת, עליי להיות בקרבת מקום בכדי להספיק לאסוף את הטלפון, בו רשומים כל הכתובות, ובלעדיו אני יכול לחזור מיד לארץ מיד...
נזכרתי שיש לי מכר ב'פלטבוש' הסמוכה, נחתתי עליו בהפתעה, והוא שמח לארח אותי והתחייב לצאת איתי סמוך לכניסת השבת כדי לקחת את הטלפון המתוקן. בליל שבת הלכתי איתו להתפלל, אך נכנסתי וראיתי פנים מוכרות. רב חשוב מישראל שהתרגש לראותי.
שכנתו, אמא מסורה ל-12 ילדים נפטרה למגינת ליבם של בעלה והילדים הקטנים, והוא ואשתו הרבנית מתמסרים לילדים, ואף הגיעו יחד איתם לאחת השבתות שאני מארגן למשפחות אלו. הוא התוודע לפעילות הגדולה, התרגש במהלך השבת מהאווירה השמחה, מההשקעה הגדולה שלנו לאורך כל השבת (כל שבת כזו, עולה כמה מאות אלפי שקלים!). והבין מיד את מטרת בואי לארה"ב. גם הוא מגיע אחת לשנה לקהילה זו, התומכת בכולל שהוא עומד ברשותו.
כאשר הגיע זמנו לנאום, אמר: "מדי שנה אני נותן לכם דו"ח על הכולל שלי ומספר לכם בשבח לומדי התורה, הפעם אני חורג מדרכי ואני רוצה לספר לכם על האברך היושב כאן" - כשהוא מצביע בהפתעה עליי. אך סיים את דבריו שגרמו להתרגשות יוצאת דופן מהציבור, קם אחד מהם ועשה מגבית מיידי. הסכום שהובטח היה בעבורי הפתעה מוחלטת.
וכך, הטלפון השבור והנהג הקבוע שלא ענה משום-מה, הם אלו שגרמו לי להגיע ללא תכנון לקהילה זו ולזכות בתרומות יוצאות דופן, שאגב הם ממשיכים לתת גם בהמשך"...
ג. זמירות ישראל
יום רביעי בצהריים. אני מתארגן לקראת שובי למוסקבה, והנה נודע לי על חגיגת בר-מצווה שעורך בן-דודי לבנו. בהכירי במעט את היקף התעסקותו, התפלאתי לשמוע את שם האולם, קטן ומוזל. 'אני חייב להשתתף, ולו למספר דקות' אמרתי לעצמי, במיוחד כאשר יחד עם ההזמנה שמעתי שאמו - דודתי, אחות-אבי, הגיעה במיוחד מחו"ל לשמחה זו, ואני רוצה לשמחה, כאשר בהשגחה פרטית אני שוהה בארצנו הקדושה בימים אלו.
לאחר איחולי מזל טוב לאב ובנו ושאר בני משפחה שהיו באותה שעה במקום, ביקשתי ממנו לפגוש את אמו, התקרבנו למחיצה, האם-הדודה נקראה, ופתחנו בשיחה משפחתית קצרה. ואז בנה מספר לה בנוכחותי את הסיפור הנפלא והמרגש הבא:
"לפני כחצי שנה פנו אליי שתי נשים שעובדות בבית הרפואה הדסה, אחת כרופאה והשנייה כמזכירה, ובפיהן בקשה שאשיג להן ספר תהלים עם תרגום לרוסית, שכן לאור המצב בישראל החליטו יחד לומר מזמורי תהלים, אך אין להם ספר כזה בתרגום רוסי. לא ידעתי היכן להשיג זאת, ופניתי לשייע כדי שישלח לי ספרי תהלים מרוסיה, או ידריך אותי איפה ניתן להשיגם כאן בארץ".
ארגון 'רופא חולים' בארה"ב, המוכר בשמו הקצר RCCS, שלח זרועות גם בארץ ישראל, לסייע עם ביטוח רפואי המכסות את מרבית ההוצאות הרפואיות הכרוכות בטיפולים שעוברים חולי סרטן. הם גם מעמידים ייעוץ רפואי מקצועי לכל תחום של מחלה זו. ייעוץ זמין בכל שעה בטלפון האישי ובלי פרוצדורות מורכבות. הם גם מסייעים במימון אוכל דרך כרטיסי מזון לחולים ובני משפחתם. והכל באדיבות, במאור פנים ובסבלנות שמחממת את הלב ממש - פעילות מדהימה של הצלת נפשות.
במסגרת זו - של הפעילות בישראל, פועל בן-דודי היקר הרב משה גולדנבערג, בשקט ובצניעות, ברצינות ובאדיבות, כאשר אשתו המסורה והילדים היקרים מקדישים את חיי הנוחות שלהם עבור הפעילות הקדושה של אביהם הדגול, שרוב שעות היום והלילה משוטט במסדרונות בתי הרפואה, מייעץ ומקשיב, מזרז הליכים ומרגיע חולים, והוא ומשפחתו מסתפקים במועט, כך שגם חגיגת בר-מצוה עושים בפשטות רבה.
כאשר פנה אלי ר' מוישי זה, הקב"ה הוביל אותי כך, שלא שלחתי לו כתובת של חנות ספרים ברוסית בירושלים, אלא ביקשתי ממנו את שמות שתי הנשים, אותם הטבעתי על גבי הכריכה של ספרי תהלים יוקרתיים שרכשתי, ואף פניתי אל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א שישב וכתב ברוסית, הקדשה אישית מרגשת לשתיהן. שלחתי את הספרים, והסיפור נשכח מלבי. "אני את שלי עשיתי" - חשבתי לעצמי.
"מדי פעם אני פוגש אותן, ושתיהן אומרות לי בכל פעם מחדש כי בכל יום הן מתפללות מתוך ספר התהלים" - אני שומע את ר' משה מספר לאמו, ואז מסיים בהתרגשות ניכרת: "את הרופאה פגשתי לפני מספר שבועות והיא אמרה לי, שמאז שקיבלה את התהלים, עם מילים כאלו שכתב לה הרב של רוסיה "אני שומרת כל שבת"!"...
ולתמונת השבוע שלי: עיר התורה והחסידות
היו אלו מספר שעות מרוממות ומיוחדות, של שילוב כזה, שרק הרב הראשי הרב לאזאר יכול להרכיבם יחד לכדי ביקור קצר ומוצלח, ולהפיק בס"ד את המרב למען התורה והחסידות, בעיר בני-ברק המוכרת כעיר התורה והחסידות.
הכל החל כאשר ידידי הרב יוסף פילמר, אחד משלוחי הרבי בעיר זו, ויזם בעיריית בני-ברק, המציינת בשנה זו מאה שנה להיווסדה, לערוך כנס הצדעה מפואר באולם מועצת העיר לכבוד 70 שנה מהתחלת פעילות חב"ד בעיר, ושלושים שנה ל-ג' תמוז. ולצד רבני וראשי חב"ד שבעיר, הוזמן גם אורח הכבוד מרוסיה.
ראש העיר החסידי הרב חנוך זייברט, תיאר בפני הקהל את מפגשיו עם הרבי בביקוריו בניו יורק, את הקשר שלו לחב"ד שהחל בהיותו ילד קטן כאשר השתתף בכל שבת ב'חברת תהלים' בבית הכנסת חב"ד בבני-ברק, והעלה על נס את פועליו הכבירים של האורח הרב הראשי שליט"א למען יהדות רוסיה.
קשר חם יש לרב לעיר זו - כפי דבריו שציין בנאומו במליאת מועצת העיר - שהחל בתקופת כהונת רב העיר הקודם הרב משה יהודה לייב לנדא ע"ה, והביקור שעשה לפני מספר שנים בביתו חקוק בלבי בראות אהבה והערכה של שני רבנים גדולים - להבמחל"ח - והשיחות המרתקות ביניהם. קשר שממשיך עם בנו ממלא מקומו, רב העיר, הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק לנדא שליט"א.
בדבריו הרעיף הרב לאזאר שבחים על פועלו של ראש העיר ושאר חברי המועצה בעמידתם לימין השלוחים וקהילת חב"ד בעיר, מסר דרישת שלום מיהודי רוסיה, ועורר את הנוכחים להגביר ולהעצים את הפעילות עם מלאות שבעים שנה לשליחות בעיר. בסוף דבריו קיבל הרב הראשי אות הוקרה ומתנה מיוחדת מאת ראש העיר הרב זייברט, ואף השלוחים בעיר ובראשם מנהל צעירי אגודת חב"ד בעיר, השליח הרב מנחם מענדל קסטל, זכו להוקרה מיוחדת מידי ראש העיר.
אך קדמו לכך שני ביקורים חשובים אליהם הוזמן אורח הכבוד הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, אל מעונם של מנהיגי העולם הליטאי ראשי ישיבת סלבודקה הגר"ד לנדו שליט"א והגרמ"ה הירש שליט"א, כדי לדון במספר נושאים העומדים על הפרק בשעה גורלית זו. הרבנים הביעו קורת רוח והתפעלות עמוקה מפועלם של השלוחים בקרב יהדות רוסיה, תחת שרביטו של הרב הראשי - פעילות שמתפתחת ומתרחבת כל העת.
סיומו של ביקור הרב הראשי בעיר זו, היה בביתו של ראש ישיבת 'כסא רחמים' הגאון המפורסם רבי מאיר מאזוז שליט"א, שקיבל את הרב בסלון ביתו עמוס הספרים, לצד תמונות צדיקים, של אביו, הרבי, הגר"ע יוסף ועוד. הייתה זו שיחה מרתקת עם גאון גדול זה, המתקרב לגיל 80 - עד מאה ועשרים - וידו רב בכל תחומי פרד"ס התורה ובמיוחד בדקדוק, ניקוד, והגייה נכונה בכתבי הקודש, ראשי תיבות וגימטריאות. הוא סיפר על לימודיו במוסדות חב"ד בעיר טוניס בה נולד, עד שברחו ממנה כאשר אביו רבי מצליח הי"ד, נרצח בידי ערבי מקומי ימ"ש.
הדים רבים היו לביקורים אלו, שהיו לשיחת היום אצל רבים מבני העיר ששמחו על האחדות והערכה בין גדולי התורה.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.