ג' תמוז, לא אשכח את היום הזה.
עיתותי ערב, אני בדירה קטנה עם אשתי במאה שערים 7 מקשיבים לרדיו, לא היו סמרטפונים, ווצאפ, אינטרנט, קו נייעס.
מתוחים מאוד מה מצב עם הרבי מחב"ד, אני ברסלבר, אבל הרבי מחב"ד שבתשנ"א הרגיע מהסקדים של סדאם, ובתשמ"ט הביא ניצחון לחסידים בבלגן הגדול, היה עבורנו לא רבי מחסידות, אלא רבי של מנהיגות דור דורות, וליבנו עמד כמעט מפעום, כששדרן הרדיו הקריא שהוא נפטר.
הרדיו עמד על מקרר ואנו צמודים אליו.
יצאתי החוצה ללכת לכותל.
אני רואה חסידי חב"ד באים עם ילדיהם לכותל, מחכים שיקרה משהו, שיופיע מישהו, רוקדים, בוכים, שותקים, מעמיקים, כולם בציפיה כולם במתח, כולם בשבר.
כעבור שנים הכליזמרים שלנו, מחיליק פראנק גיסי ובלטי ונחמן צוקר והכנר שימי וייצהנדלער, מככבים בהבעות נגינת חב״ד בארץ ובעולם.
הערב, ישבנו והעלנו זכרונות.
גבריאל שוראקי, הכנר והמורה של הקרצ'מע עם החברים ביצעו את סטאוו יא פיטו הידוע.
הסכיתו, שתו לחיים באשר אתם, התחברו אל הגאולה העתידית וגם אם יתמהמה נחכה לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.