מאת פישל קדוש
ראשי האופוזיציה מדברים וגם צולפים, חוץ מאחד, ששתק, שתיקה רועמת. גם מחייך, מצטלם. אך בכך תמו שידורינו.
היום כבר דיבר, ורק חיזק את התובנה ששתיקתו לא היתה מקרית.
גדעון סער התראיין ראיון ארוך מאד (ויינט), ומכל מילה שלו השפריץ המסר, שפגישותיו המתוקשרות עם בנט ולפיד לא יעצרו אותו מכניסה לממשלה. תחת נתניהו. גם לפני בחירות וגם אחריהם. וכן, גם בזה הוא פוגש עם ביבי, שהוא לא בדיוק בעד בחירות, במלחמה ("שתהיה מאד ארוכה"). והוא כן בעד כמעט כל העמדות האקטואליות של נתניהו, כולל מול עזה, המלחמה, וגם בפרשת הצמרת הצבאית ("שחייבת להתחלף" ומהר!).
מי שלא עשה שימוש באטמי אוזניים הבין מ"גילוי הלב" של סער, שהוא בדרך לממשלה, שבמקרה כזה תהיה "ממשלת 68", אא"כ גלאנט יפרוש (יופרש), כדי לפנות מקום לאחד שיושב היום באופוזיציה, אבל עמדותיו תואמות את של הממשלה וראש הממשלה, בוודאי יותר משר הבטחון הנוכחי.
וכמה לא מפתיע, גם בנושא הרפורמה המשפטית אפשר להסתדר, כשמצטרפים. מה שלבטח ישפיע כבמטה קסמים על עמדות היועהמ"שית, כזכור מינוי אישי של סער.
הכדור אצל ביבי, שצריך לבוא עם הצעה מעניינת. חבר קבינט מלחמה נשמע טוב. שר החוץ או הבטחון נשמע עוד יותר טוב, ואפשר גם בשני שלבים.
בנושא חוק הגיוס שלף ביבי שפן עליז בדמות חוק הגיוס של בנט-ליברמן-גנץ. לא מן הנמנע שגם בנושא הקואליציוני יצוץ איזשהו שפן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.