ההיסטוריה של ירושלים מאוד מעניינת, מי שהיו פעם חברים וידידים למרות שחבשו מגבעות אחרות, היום לא עוד, אם אתה נמנה על קהילה או קבוצה אידיאית אחרת, אחד אוכל את השני, החיים אז היו הרבה יותר טובים ויפים למרות שהשתייכו לכאורה לקבוצות אידיאות אחרות
אבי ז"ל כאשר היה צעיר והיה בעל כשרון אדיר, רצו אחריו כולם, נטורי קרתא ראתה בו כח וצירפו אותו אליהם, כאשר בו זמנית ר' משה בלוי ז"ל מאגודת ישראל לא ויתר על כשרונותיו. אבי היה חבר בנטורי קרתא ונמנה על צעיריה, אבל נוצרה בעיה פנימית, כאשר טענו כי הוא לא יכול להיות חלק ממנה בשל תקנה שעשו, שכל מי שחבר בנטורי קרתא ונמנה על החבורה שלהם חייב ללבוש מגבעת רחבה כמו שלובשים במשפחות קצינלנבויגן הירש ואחרים שם. אבי ז"ל חבש כובע ירושלמי אבל גבוה כפי שחבשו הפרושים של ירושלים כמו הרב אלישיב ז"ל וירושלמים אחרים, ביקשו ממנו שיחליף את המגבעת ולא הסכים, ולכן הוא נאלץ לפרוש, למרות שהיה להם מאוד קשה עם הסיפור הזה, אבי ז"ל היה יתום מגיל 6, והיה אז עדיין בחור ולא רצו לפגוע בו
ר' משה בלוי ז"ל מנהיג אגודת ישראל דאז בירושלים הכניס אותו לאגודת ישראל ומינה אותו למזכירה של אגודת ישראל, ולמרות שכבר היה בתפקיד הזה, כאשר התחתן, בטאון נטורי קרתא הכניסו לו ברכה לנשואיו (ראה צילום)
האמת היא שאבי ז"ל היה עם כולם אהב את כולם וחי טוב עם כולם, משרדו וביתו היו פתוחים לכל, לא היה אצלו הבדל בין איזה מלבוש אתה לובש, סוג המגבעת כלל לא הייתה חשובה, ולא היה זה פלא שאהדו אותו בכל המגזרים
בימינו לא יכול היה לקרות שמי שמכהן כמזכיר אגודת ישראל בירושלים יתנו לו ברכה בעיתון של נטורי קרתא
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.