עסקני ציבור שהיו ואינם עוד!!!

בכל השנים הייתה תחרות קשה בתקופת בחירות לעיריות על כל קול, אבל שונה מימינו, נכון שגם אז הנטיות היו גזעניות וקהילתיות, אבל הציבור כציבור בחר בעסקנים שהיו מן המיוחדים, עסקנים שמסרו נפשם למען הציבור, מי שהעדיפו את חיי וטובת הציבור על פני חייהם, מי שלמרות שיכלו לנסוע במכוניות נסעו באוטובוס מפני שרק כך למדו על בשרם יום יום על בעיות הציבור. הייתה זו עבודת פרך, לא חיפשו קריירות וכבוד, חיפשו לעשות למען כל יחיד מבלי שבכלל סיפרו על בעיותיהם של אנשים, מפני שהדבר האחרון שביקשו הוא להתפאר במעשיהם. הם נבראו כעסקנים וחשו את מחוייבותם למען הציבור, ולא היו זקוקים ללכת לשכנע תצביעו בשבילי, הציבור רצה בהם

מול עיני ניצבת דמות עסקנית מי שהלך לעולמו לפני 44 שנים, ואני מחפש היכן מוצאים עוד כאלו. בשעתו היו כמה כאלו, אבל קם דור אשר לא ידע עסקנות מהי. היום יושבים על הרבה כסף ומבקשים לשבת לצד הקופה. באותן שנים לא הייתה פרוטה, נסעו לחו"ל לאסוף כסף על מנת לסייע למי שלא היה להם. עסקנות אז לא הייתה קריירה אלא עבודה קשה, הכירו את כולם כל משפחה ואת מצבם, עד לשעת כניסת  השבת עשו הכל להבטיח שיש לכולם לשבת. בערבי חגים, הם היו האחרונים שיהיה להם מה שהם צריכים מפני שדאגות הציבור קדמו להם. לא היו להם נהגים ומשרתים, אלא ברגליהם רצו מבית לבית, עמלו ימים ולילות לפתור בעיות בעיריות ואחרות, הציבור ידע כי יש להם אדם שיותר מה שאתה דואג לעצמך הוא ידאג לך, זו הייתה עסקנות של פעם

אני מחפש היום עסקנים מן הסוג הזה ואיני מוצא. נמצא הרבה עסקנים עם יחצני"ם לצידם. לפני חמישים שישים ושבעים שנה לא היה דבר כזה יחצ"ן, מציאותם היא שעשתה אותם, עד היום הזה אם תשאל את זקני ירושלים יציינו את שמותיהם כמי שעסקו בצרכי ציבור באמונה והרבה יותר מזה, הקריבו את חייהם למען הכלל והפרט

בין אז להיום תהום פעורה, היום יש ב"ה כל כך הרבה מפעלי צדקה וחסד, יש הרבה קופות וקרנות, באותן שנים לא היה מאיפה לקחת פרוטה, בקושי השגת גמ"ח של כמה מאות לירות, לא ידעת איך יהיה לך אוכל לשבת, אותם העסקנים הפכו עולמות להשיג לאותן משפחות מה שהם צריכים ובמיוחד ליתומים ואלמנות שלהם לא היה מי שידאג, חלק גדול מהם נותרו ללא משפחות ומי שיקחו על עצמם את החזקתם

בימינו העסקן מחפש 'תואר' בלי זה הוא בכלל לא מתחיל לעשות משהו. וכאשר ישיג משהו ויעשה איזה טובה הוא יכתוב על עצמו רשימות בעיתונים ייחצ"ן את עצמו כאילו שעשה דבר גדול, עסקני ימינו אינם קולטים כי הם אינם עסקנים, מפני שאם היו כאלו לא היו מספרים בכלל מה שעשו, ממלאים את תפקידם וכאן זה נגמר. עסקנים שממתינים לקבל תמלוגים כבוד וטובת הנאה על מעשיהם הם קרייריסטים ולא עסקנים

העסקנים של אז בקושי היה להם לחם לאכול, ומסרו את נפשם למען הכלל, הם לא ידעו מה זה כסף, מפני שמהרגע שהשיגו את הכסף עוד באותו יום זה כבר לא היה, הם הגיעו לנצרכים, גדלתי בבית כזה, חייתי את החיים האלו, לא רציתי להיכנס לנעליים כאלו, הם היו גדולים עלי, העדפתי לפנות לכיוון אחר, ועתה כשאני הולך לאחור ומחפש מי בכל זאת אחד כזה, האם עוד נשאר משהו מאותו דור, צר וכואב שאין עוד כאלו

היום רבים על נציגויות בעיריות על ראשות עיר, מחפשים עמדות שלטון ולא חיים קשים. נמצא הרבה קרייריסטים, כולל כאלו שעושים הרבה למען הציבור, אבל הם לא מה שהיה, לא העתיקו את העבר, העדיפו ליהנות מהתפקיד ולא לסבול, ואף לעשות הרבה כסף, ואין זה פלא מדוע לא נמצא עוד יהודים של פעם, העולם כולו משתנה, חשבתי שאנו החרדים נצליח לשמר את העבר, ומתברר כי גם בתחום הזה איבדנו את מה שהיה, וחבל

עוד ממה שראינו בעבר והיום כמעט ואין עוד כאלו, עסקנים של כולם. אבי ז"ל שהיה אחד מגדולי עסקני ירושלים במשך של שנים, ראית אצלו יהודים מכל החוגים ומכל המקומות בירושלים, דתיים וחילונים, קנאים עדה'ניקעס פא"י'ניקעס אגודיסטן ומזרחיסטן כל מי שזקוק היה לעזרה בא כי הוא ידע כי אין זה משנה למי אתה שייך, הדלת אצלו פתוחה לכל יהודי בלי יוצא מן הכלל, היום העסקן יש לו סטיגמה 'קהילתית ומפלגתית' זה לא היה אז

לא אשכח שיחה שהייתה לי עם טדי קולק ראש עירית ירושלים דאז לאחר פטירתו של אבי ז"ל, הוא אמר לי שכאשר אבי ביקש ממנו עזרה לאנשים ולציבור למרות שפוליטית הוא היה צריך להגיד לא, לאבי ז"ל הוא מעולם לא אמר את המילה לא, מפני שהדרך איך שהוא דיבר ואיזו אהבה שהוא חש לכל יהודי בלי כל קשר אם הוא חרדי כזה או כזה ולמי הוא שייך, ראית אדם שהוא איש ציבור ושל כל הציבור. מה שחזינו אז לא רואים עוד היום, אנשים מכל הציבורים בישראל שידפקו אצל אותו עסקן, כך נראו עסקנים אז, ולצערנו היום הדברים השתנו

חיים שאולזון