לימים אחרי שהתארסתי תשנ"א כשזכינו לקבל טל השמים של סקאדים מסדאם חוסיין, ואין לאל ידינו, אמריקה תילחם לכם ואתם תחרישון.
יצאתי ללונדון, כביכול לגייס תרומות לנישואי, כפי שנשבעתי לעצמי בגיל 15 לא להטריח את אבי ז"ל בכיתות רגליו לעמול לחתונתי, ואכן הוא הגיע כמו אורח כבוד ב"ה, ונכנסתי ללא מצפון כבד לחתונה, לא הרגתי אבא לזה תודה לקל.
ולמשה יוסף ידיד וריע בלונדון, ושמו משה חיים פלדמן, מכירים עוד פונדרהיים, רומניה.
משה יוסף הגיע מוקדם יותר, וערך בכתב ידו מכתב בקשה אישית שיעזור לי בהוצאות החתונה.
יודע סבא נפש אברהם לייב, שלא ילך ויכה בדלתות כדי לקושש ממון, ולו למטרה הכי חשובה, מה שאכן קרה.
כשבאתי לגביר פלדמן, ישב מעדנות במשרדו השקט, דממה מסביב, הגשתי לו את המכתב האישי של חברו מנוער משה יוסף הס.
הוא קרא בעיון פעם ופעמיים, שלף פנקס שיקים, רשם 101 לירות שטרלינג טבין ותקילין, כמו היום 500 לכאורה, בהתייחס לאופי הלונדוני, ולגובה התרומות האחרות שלו, יכלתי להבין את האהבה שהיא רוכש לסבא משה יוסף.
והנה לקט של סצנות שחויתי באשמורות הללו משך השנים:
אחי הקטנים, שמואל אהרן, ישראל שמעון שבתמונה, ונפתלי שמתגורר בל. אנגלס כיום, היו הנהגים שלו,בחורי ברסלב, דעתם צלולה בעלות השחר, דאגות לפרנסה טרם הועלו על שכמם.
פעם הגיע נפתלי עם הרכב בלי הסבא שהקדים משום סיבה שהיא להגיע במונית.
הקצין לא נתן לו להתקרב ל"מלון" עם הציוד שהביא לסבא.
הוא ניגש לסבא, ומשה יוסף הנמוך ניגש קרבות לקצין, שנבהל ממנו לעיני פקודיו, למה לא נתת לתולי בורשטיין לגשת??
צעק עליו בקולות, ללא שהקשיב להתנצלויות של הקצין ליד חייליו וככה דחף אותו למלון שיחכה לקפה.
מאותו מקרה, קרנה של רכב הסיטרואן הישנה שלי,שרכשתי למרות שלא נהגתי ולא היה לי רשיון, עברה מחסום הכותל עם הצדעת כבוד של השומר.
הקוקו ושרה אמנו
פעם אחת.
אני יושב ממתין לקפה, ולצלחת הבסקויטים, חלקם שלימים אפילו, לידי הרב קליין המבוגר, אף הוא בחלומו ממתין.
נכנס צעיר חוצניק, קוקו ענק יורד על כתיפיו, עיניים פעורות מהתרגשות, לראשונה בכותל, ביכורי מפגש עם יהודים כמו אברהם אבינו, פיאות וזקן אמיתיים, לא מתיאטרון כנר על הגג שצפה במישיגן ודטרויט, כולו מרוגש מבקש קפה עבור שרה אמנו, ההיא הקבצנית עטופת הצעיפים והמטפחות העתיקות.
שרה מבקש קפה!
משה יוסף ממשיך כאילו כלום.
הצעיר מבין שסבא לא שומע טוב בגיל הזה:
אממממ שרה! מבקש! קפה, פליז.
אבל סבא ממשיך להכין לנו כוסות, ולא מפנה אפילו ראש, לא מזיז שריר, ולא מבט.
הפעם הצעיר הבין שאין מנוס, שרה אמנו בחוץ קופאת לקפה, וצעק: שרה! מבקש! קפה! תיינקיו!!!!!!
בינתיים הזקן קליין שואל אותי ביידיש מול הצעיר, מה זה הצמה הארוכה שהוא מגדל מאחור????
וואס דארף ער דאס?
אויף כינים???
למה צריך תקוקו? לכינים??
......
הפעם סבא הגיב, אוהו הגיב....
התקרב לצעיר הגבוה, הגביה ראשו היישיר מבט לצעיר וחיקה אותו:
שרה מבקש קפה!
שרה מבקש קפה!
שרה מבקש קפה!
שרה מבקש קפה!
תוך כדי המבול על הצעיר, קליין, שלא התייחס לשטיפה של סבא על הצעיר, היה טרוד ומרוכז בשיער המיותר של התייר, מצביע לצעיר על הקוקו קרוב מאוד בידו;
למה זה??.
למה צריך?
והצעיר, שפתאום אברהם אבינו ליד הכותל צועק עליו על בקשתו קפה לשרה אמנו שקופאת,ועוד אליהו הנביא בדמות הקשיש קליין חבוש הקטצמע הפרוותי מצביע על שערותיו, הפך לחסר אונים, הרים ידיים בקול: סורי סורי סורי.... וברח כל עוד נפשו מהכותל, מאברהם אבינו, שרה אמנו, אליהו הנביא, קפה, כיפה, קוקו, ירח, ואיננו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.