אשרי שיאחז וניפץ עולליך אל הסלע
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
בתוך כתיבתי
כאן, הערתי שהכאת אדם עדי מותו הנה אכזריות בלתי
נתפסת ובלתי נסלחת. אמנם ייתכן שאכן צריך להעניש את המחבלים בשיטות מסורתיות
ומוכחות יותר, אבל כל עוד לא נקבע דינו למיתה ולא מונית להוציא פס"ד זה אל
הפועל, אין היתר או הצדקה לפעול כך.
קורא
נלהב כתב לי שאם אני כל כך בעד נגד אכזריות ואלימות, איך אני מסביר את הפסוק 'אשרי
שיאחז וניפץ עולליך אל הסלע'. אודה שהתלבטתי ארוכות אם לענות לו בפרטיות, או לענות
מכאן, משום 'נר לאחד נר למאה'. השיקול שלא לענות מכאן הוא כי כתיבה כאן מחייבת
זהירות יתר. כידוע, לא כל דבר שחושבים צריך לומר ולא כל דבר שאומרים, צריך לומר
ברבים ולא כל דבר שאומרים ברבים צריך לכתוב וכו'. בסוף החלטתי לסמוך על העובדה
שבראש כתיבתי מופיע שמי בניקוד ובהדגשה, כך שיש יסוד לתקווה שהפחות מבינים, אינם
קוראים אותי.
לפני
שאכתוב מעט בעניין, נכון לומר מראש שהתשובה האמיתית והכנה היא 'איני יודע'. וכפי
שכתב האבן עזרא, (שמות כ', א) שאם יש פסוק שנוגד את השכל האנושי חייבים לפרש בו
פירוש אחר ואם לא נמצא פירוש נכריז כי איננו יודעים מה הכוונה בפסוק.
וז"ל:
"וחלילה חלילה שתהיה מצווה אחת מהן מכחשת שקול הדעת וכו', ואם מצאנו אחת מהן
מכחשת שקול הדעת, אינו נכון שנאמין בו כי הוא כמשמעו, רק בספרי חכמינו ז"ל
נבקש מה טעמו, אם היא על דרך משל. ואם לא מצאנו זה כתוב נבקש אנחנו ונחפש ככל
יכולתנו, אולי נוכל לתקן אותה, ואם לא יכולנו נניחה כאשר היא, ונודה שלא
ידענו מה היה.
הקדמה
זו נחוצה כדי להבהיר שמה שאכתוב הינו בדרך תלמיד הדן לפני רבותיו ולא בדרך ברירות.
בכל מקרה, השאלה טובה מהתשובה.
השאלה הנ"ל
אינה חדשה ומן הסתם כל יהודי בעל לב הקורא 'על נהרות בבל' התקשה במילים אלה (ואם
מעולם לא חשת אי נוחות מול הפסוק הזה, אולי כדאי לך לבדוק את עצמך). אנחנו חיים
בדור שתיאור זוועות כאלה לא מתעכל בליבנו. כיום אנחנו רגישים עד שאפילו לא רוצים/מסוגלים
לדעת מקרוב את הזוועות שעוללו לנו העזתים. אין לנו בכלל קצה השגה בנפשם של אנשי
העבר. מישהו יכול לתאר לעצמו 'מבחן קבלה' ליחידה קרבית, בה נדרש המועמד לנשוך את
אצבעו עד שתיקטע??? זה היה הקריטריון
להתקבל לצבאו של מי שהוכתר ע"י רבי עקיבא כמשיח!. אנחנו חיים בתקופה אחרת
ונפש האדם דהיום אינה כנפשו מאז.
שני
דברים שהיו ברורים כשמש השתנו מאז נכתבו הדברים. האחד הוא הברירות והבהירות של כל
העולם שהשם הוא מלכם ואלוקם של בני ישראל ועליהם בלבד נקרא שמו. גן במלכיות
אנחנו מתפללים שיאמר כל אשר נשמה באפו 'השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו
בכל משלה'. היום התבלבלנו עם העולם וחושבים כמותו במושגים של 'מונותאיזם'. היהודים
חידשו את המושג הזה, אבל מאז גם המוסלמים (באמונת ייחוד שלמה) וגם הנוצרים (באמונת
שיתוף) 'שותפים לאמונה המונותיאיסטית'. לדאבון לב איבדנו גם אנו את הבהירות
והברירות הפשוטה ששם השם נקרא עלינו! בעולם בו ברור שהשם הוא אלוקי ישראל,
כל פגיעה בהם, היא פגיעה בו.
ערך
נוסף שהתהפך בעולם הוא הוא ערך הנקמה. בימים ההם 'נקמה' היתה הביטוי הכי צודק והכי
פשוט וברור. הנקמה היא אחותן-תאומתן של האמת, היושר והצדק. הפשוט הוא שנקמה בדרך
של 'מידה כנגד מידה' היא פסגת היושר. לכן, אם מישהו מעולל לבני ישראל זוועות
נוראות, הצדק היושר והמשפט אומרים להשיב לו בדיוק באותה מטבע (ובכפל מידה, אבל
אכמ"ל). כיום, הערכים השתבשו ומי שנוקם נחשב נחות והמוערך הוא מי שמוותר,
מכיל, מוחל, סולח וכדו'.
ועדיין
הפסוק בתהילים אינו מופנה אלינו כלל ואין שום מצווה לנפץ עוללים אל הסלע ח"ו.
הדברים נאמרים באופן כללי כלפי 'בת בבל השדודה' שמגיע לה - ביושר הצדק של נקמה
מידה כנגד מידה – שכך יעשה לה. אבל מי יעשה לה? זה לא נאמר. כלומר שאנחנו מדברים
על עשיית דין וצדק ברשעים שמידת הדין והצדק דורשים שיהיה מידה כנגד מידה כנגד מה
שעוללו לעמו הנבחר של הקב"ה שעליו
נקרא שמו. אבל לא שח"ו מישהו יסיק
מזה שמוטלת עליו (או על הציבור) חובה כזאת.
ומכאן
מגיעים לעיקר. בידוע שאחרי המעשים נמשכים הלבבות וכל העושה מעשי אכזריות, גם אם
בטבעו הוא איש רך ורחמן, יתהפך לאכזר. כך מבאר באוה"ח הקדוש את הפסוק 'ונתן
לך רחמים וריחמך' שאחרי שהציווי בעיר הנידחת הוא השמדה טוטאלית של העיר ודבר זה
כרוך בגילוי אכזריות נוראית, לכן מבטיח הקב"ה – למקיים מעשים אלו כציווי – שייתן
בליבו רחמים מחודשים.
הדברים
אמורים כאשר אתה ממלא ציוויי מוחלט של התורה. אבל כאשר אתה 'מתנדב' להיות אכזר,
אין מי או מה שיגן עליך ואתה מפקיר נפשך לס"מ. כי מידת האכזריות נדבקת בך
והיום אתה מתאכזר בזרים ומחר תתאכזר בקרובים ר"ל. זו דרכו של יצה"ר וכו'
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.