מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פר' בא תשפ"ב.
לידידיי ומכרי קוראי הגליון מעדני הפרשה ו/או את המאמר המצורף.
קראתי פעם אימרה חכמה שנוגעת לסיפור שסיפרנו כאן בחודשיים האחרונים ושיפצתי אותה קצת וזה מה שיצא:
חשבת? אל תאמר! אמרת? אל תבטיח! הבטחת? אל תכתוב! כתבת? אל תחתום! חתמת? אל תתפלא...
קיבלתי כמה וכמה תגובות בשבוע שעבר, החל מ'כל אחד והחצקל שלו' ואכן קיבלתי כמה וכמה סיפורים מהקוראים שיכולתי להוציא ספר שלם, יש לי אפילו שם: 'כיצד נוכלין'.
אחרים כתבו לי שאני מגזים עם החששות של הקפידות. נהניתי מאחד הקוראים שכתב לי הברקה עם פירוש מחודש בדברי חז"ל הידועים (בענין עין הרע) 'מאן דלא קפיד, לא קפדינן', לדבריו, הפירוש הוא: אם אתה אינך מקפיד על אחרים, אין מקפידין עליך משמים.
היו גם כאלו כמובן, שסיפרו כמה הם מצטערים שלא ידעו כשגרתי בארץ, שאני חותם ערבות בקלות כזאת וממילא לא ניצלו את זה...
מישהו כתב לי את הסיפור של הרבי ר"מ מפרמישלאן זי"ע, שאמר לבעל שסירב לתת גט: 'האשה קונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, תבחר איזה אפשרות אתה מעדיף', כך גם בעניינך, הוא כותב, 'אפשר לבקש מחילה גם עם מנין ליד המצבה, מה הוא מעדיף?
והיו את אלו שפשוט ביקשו ברכה ובירכתי.
את העוקץ מהסיפור כבר הוצאתי, אבל למי שהחזיק ראש עד כאן, בודאי יש לו בראש את המחשבות והמסקנות שלו, אבל גם יעניין אותו לקרא את המסקנות שלי מכל זה.
אבל לפני כן אשלים את הסיפור.
אחרי שראיתי כי חצקל מתחמק ולא מוכן לשמוע כלל מה בפי, אפילו את 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו' אינו חפץ לדעת, השגתי משכנו את הטל' של בנו, שאמרו לי שהוא מלמד תשב"ר, משמע שהוא שפוי וקבעתי איתו להיפגש בשעת ההפסקה שיש לו בת"ת.
הגעתי לשם והוא יצא אלי, שאלתי אותו אם הוא זוכר אותי? הוא ענה, שכבר עברו שנים רבות והוא אכן שמע הרבה עלי (הבנתי את הרמז) רק מקרה אחד נחרט לי בזכרון, הוא מספר: 'פעם אחת הגיעו הוצאה לפועל לרוקן את הבית שלנו ואמא שלי בכתה בדמעות שליש וממש היה כמו תשעה באב בבית, פתאום הופעת עם האופנוע שלך והרגעת את השטח ותוך כמה דקות הכל הסתדר'.
סיפרתי לו בקיצור את כל הסיפור האמיתי מהחל ועד כלה ואמרתי לו שיש לי בקשה אחת ממנו, שיפנה לאביו ויספר לו את מה שיכולתי לקבל מעורך הדין שמואל וויתרתי על הכל, ואני מוכן לחתום על מסמך שאני מוותר לו על כל חובו ואין לי שום דרישות, רק שימחל לי על הסטירה.
לידידיי ומכרי קוראי הגליון מעדני הפרשה ו/או את המאמר המצורף.
קראתי פעם אימרה חכמה שנוגעת לסיפור שסיפרנו כאן בחודשיים האחרונים ושיפצתי אותה קצת וזה מה שיצא:
חשבת? אל תאמר! אמרת? אל תבטיח! הבטחת? אל תכתוב! כתבת? אל תחתום! חתמת? אל תתפלא...
קיבלתי כמה וכמה תגובות בשבוע שעבר, החל מ'כל אחד והחצקל שלו' ואכן קיבלתי כמה וכמה סיפורים מהקוראים שיכולתי להוציא ספר שלם, יש לי אפילו שם: 'כיצד נוכלין'.
אחרים כתבו לי שאני מגזים עם החששות של הקפידות. נהניתי מאחד הקוראים שכתב לי הברקה עם פירוש מחודש בדברי חז"ל הידועים (בענין עין הרע) 'מאן דלא קפיד, לא קפדינן', לדבריו, הפירוש הוא: אם אתה אינך מקפיד על אחרים, אין מקפידין עליך משמים.
היו גם כאלו כמובן, שסיפרו כמה הם מצטערים שלא ידעו כשגרתי בארץ, שאני חותם ערבות בקלות כזאת וממילא לא ניצלו את זה...
מישהו כתב לי את הסיפור של הרבי ר"מ מפרמישלאן זי"ע, שאמר לבעל שסירב לתת גט: 'האשה קונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, תבחר איזה אפשרות אתה מעדיף', כך גם בעניינך, הוא כותב, 'אפשר לבקש מחילה גם עם מנין ליד המצבה, מה הוא מעדיף?
והיו את אלו שפשוט ביקשו ברכה ובירכתי.
את העוקץ מהסיפור כבר הוצאתי, אבל למי שהחזיק ראש עד כאן, בודאי יש לו בראש את המחשבות והמסקנות שלו, אבל גם יעניין אותו לקרא את המסקנות שלי מכל זה.
אבל לפני כן אשלים את הסיפור.
אחרי שראיתי כי חצקל מתחמק ולא מוכן לשמוע כלל מה בפי, אפילו את 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו' אינו חפץ לדעת, השגתי משכנו את הטל' של בנו, שאמרו לי שהוא מלמד תשב"ר, משמע שהוא שפוי וקבעתי איתו להיפגש בשעת ההפסקה שיש לו בת"ת.
הגעתי לשם והוא יצא אלי, שאלתי אותו אם הוא זוכר אותי? הוא ענה, שכבר עברו שנים רבות והוא אכן שמע הרבה עלי (הבנתי את הרמז) רק מקרה אחד נחרט לי בזכרון, הוא מספר: 'פעם אחת הגיעו הוצאה לפועל לרוקן את הבית שלנו ואמא שלי בכתה בדמעות שליש וממש היה כמו תשעה באב בבית, פתאום הופעת עם האופנוע שלך והרגעת את השטח ותוך כמה דקות הכל הסתדר'.
סיפרתי לו בקיצור את כל הסיפור האמיתי מהחל ועד כלה ואמרתי לו שיש לי בקשה אחת ממנו, שיפנה לאביו ויספר לו את מה שיכולתי לקבל מעורך הדין שמואל וויתרתי על הכל, ואני מוכן לחתום על מסמך שאני מוותר לו על כל חובו ואין לי שום דרישות, רק שימחל לי על הסטירה.
הבן הבטיח להשתדל, הוא הסביר לי כי זה לא פשוט כל כך, הוא צריך לחפש הזדמנות לזה וכו'.
חזרתי לארה"ב בלב קצת יותר רגוע, אך תקוותי התבדתה, מפני שמני אז, הבן לא עונה לטלפון שלי, אכן, לא לחינם אמרו חז"ל 'ברא כרעא דאבוה' (לא הצלחת? תגיד לא הולך! למה להתעלם?).
כשביקרתי ביקור בזק בארץ הקודש לפני כחודש, הגעתי אל ביתו של חצקל בבוקר ונקשתי על הדלת הצדדית, אשתו פתחה לי והאזינה לדבריי בקשב רב, הבטחתי לה כי בעזהי"ת כשיתאפשר, אסייע להם בכל מה שאוכל, ביקשתי ממנה את מה שביקשתי מבנה, היא ביקשה את המספר טלפון שלי ואני עדיין מחכה לשיחת הטלפון.
המסקנות?:
יש הרבה, ובעיקרן, אם אתה שומע מישהו משמיץ את השני שהוא עושק אותו מכף רגל ועד ראש, אל תאמין בקלות, יתכן וזה הפוך.
אם אתה משתדל בענין מסויים להיות שלם, תהיה מוכן נפשית לאותו רגע קשה ומביך, שדוקא אז היצר יעמיד אותך בנסיון וימתח את החבל עד קצה גבול היכולת להכשיל אותך, ולרוב הוא מצליח, בכל זאת יש לו את כל הכלים והרבה נסיון.
וכעת למעשה, אינני חושב שעלי להמשיך להשתדל לנסות לבקש מחילה ומה שהראו לי סימן מן השמים זה רק להשתדל על להבא ולפרסם את הסיפור, למען ידעו להיזהר ולדעת לעמוד בנסיון ברגע הקשה.
, maadoney@gmail.comהגליון מופיע באתר לדעת מדי שבוע אך ללא המאמר, באימייל מגיעים שניהם:
*השבוע מסופר בפרשה על ה'רכוש גדול' ששאלנו מהמצרים, רש"י מספר שביקשו אחד והמצרי נתן שתים.
למה ביקשנו רק אחד, ולמה הם העדיפו לתת שתים? איך זה מרומז בשם הפרשה? ואיך זה קשור למנין השנים שהיינו בגלות מצרים?*
מה הקשר בין סוף הפרשה, לסוף מס' עירובין, ולפרק ק"ה בתהילים שמספר את המכות והיציאה ממצרים?*
איך רש"י ור"ת בשמם המלא ובשמם בראשי תיבות קשורים למהות התפילין?*
*למה דוקא במכת ארבה, צעק פרעה 'הסר מעלי רק את המוות הזה?'
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.