משעשע ומרתק, התמימות וההתנהלות אך לפני דור, כשנער הייתי.
כהמשך לאנקדוטה שלי עם רבי יעקב מאיר עם הברז, הבורג וצינור השטיפה על הגג, ענווה וגאוה וחכם המכיר את מקומו וכו'.
בזמנו, היינו נאלצים להזמין חליפה ומכנס אצל "חייט יוסף" עם כפתורים במכנס טרם המירו לרוכסן, ועם כיס נוסף זעיר המכיל מטבעות בלבד, שלא להתבלבל חלילה בין שטרות שבכיס השני.
הטקס היה ידוע, אבל מעורר ענין בכל נער בר מצוה.
בעוד שבוע בשעה 3.30 בבין הסדרים נלך לחייט יוסף!
ספרנו שבעה צחים, והופענו, אני אבא ז"ל ואחי הגדול המנוסה כבר 5 שנים בבחירת בדים הולמים.
הקיטון צר, הגרוזיני הזקן העובד של חייט יוסף, לא מרים עיניים ממכונת התפירה, הסיגריה הגדולה לצידו, מעשן בריח גברי את גלילות הבדים, שהיו בשלל צבעים חרדים: שחור, שחור בהיר, אפור כהה, אפור עם פסים דקיקים של כחול, כחול כהה, כחול כהה עם חוטי אפור בהפרש סנטימר איש מרעהו.
יוסף נכנס, מודד במבט את הנער, אותי:
תעמוד!
תסתובב!
תרים מכנס למותן!
רוצה עם מנג'ט או בלי?
סימן סימונים על השבלונה עם סבון אפור נטול ריח, כאן להאריך כאן להשאיר.
ו... טקס בחירת הבדים החלה!
אחרי ספיקות, התרגשות, אני מסונוור משלל הצבעים של הבדים: שחור, כחול כהה אפור וביניהם.
הלכתי על הכחול המאיר!
שבוע הבא יום רביעי ב1.20 בין הסדרים תבוא למדוד!
לא מדדנו כבר?
התמודדויות של מדידות.
באנו, הגולם של החליפה כמעט מוכנה!
חסר רק נשמה, ו... לבר מצוה.
יומיים לפני הבר מצוה, רץ מהר לחייט ומחכה לחליפה!
הנה היא תלויה מולי, כן זה שלי, מה עם כסף?
תגיד לאבא שישלם כבר על החליפה הקודמת.
אגיד לו, בטח!
הוא אורז בנייר חום ומקפל בשלשות את המכנסיים, החליפה מעליהם, עם הדרכה איך מחזיקים חליפה, איך לובשים, איך פושטים, איך מניחים ואיך תולים ואיך מקפלים.
בגיל בר מצוה, מה שמצער קצת, זה שגדלים מהר יותר מתוחלת חיי החליפה והכובע, ואחרי חצי שנה ה"בר מצווה בחור" נראה כאילו התחפש לליצן, החליפה קצרה ושרווליה חוסכים לו להרים כדי להביט על השעון שקיבל בבר מצוה, המכנסיים בברוגז שלא ניתן לגישור עם הנעליים.
והאבא...
חייב להזניק שוב ושוב כסף לחייט יוסף על "החליפה הקודמת", ואנחנו 5 אחים בחורי ישיבה מחולפים ומכובעים וממוכנסים כגברים מחוייטים.
והכובע?....
חבל שנגעתי בזה.
אבל אצטרך לתאר לכם את החנות "רוסנק"!
בגאולה במלכי ישראל.
מילא בחורי סלונים, באו מוכנים נפשית לבחור אתרוג מהודר, עם פיטום וללא פלעקאך, עם חצי מהכיתה שלהם, מביני עניין בצורה מקיפה בכובע מסוג "הייכן", מאיפה הבד, מה התהליך, ולמה דווקא רוסנק שווה?
אה, רואים שאתה לפני בר מצוה...
כי זה כובע שקשה לכעוס קשה לרצות, הוא קשיח, ולא ניתן לקימוט, אבל אם חברך בישיבה קטנה נקם בך והכה את כובעך בסתר, הקמט ישאר לזמן מרובה עד לגיהוץ המהיר.
המוכרת, הייתה הגבר היחיד בכל החנות, קולה הרועם כששמה כובע רחב וגדול, על ראש נער צנום, היה ממלא את כל החנות, כל הנערים הסתובבו לראות מה גורל של הנער.
היא כבר מנוסה, ההורים אסירי תודה לה, הם הקליינטים הם המשלמים, והילד יגדל עוד שנה והכובע יהלום אותו רק אז.
נו?
וכאן הגענו לסיפור.
באותם ימי קיץ, טרם הגיעה בשורת המקלחת החמה מידי יום במקווה.
יום שישי החליפו כל הבגדים, מהחולצה והמכנס עד הגרביים!
כל יום שישי, גם אם לא הורגש צורך...
אבל החליפה?....
עמל ימות השבוע ניכר בו.
אז עדיין לא כולם לבשו בבחרות בעקיצ'ע מיוחדת לשבת בירושלים.
רק הם... החסידישע, האמריקאים ושאר הבזבזנים שחושבים עצמם לבנש"ק הם לובשים קאפאטע גם לפני שהתחתנו, בעלי גדולה שכמוהם.
רבי יעקב מאיר רואה אותי מודאג.
אברהם לייב, וי גייט דאס דיר?
איך הולך לך?
פתחתי את סגור ליבי...
לפני ששטפתי את גגו ברום השכונה, שטפתי את החצר למטה בבית אבא ז"ל.
ומה קרה??
החליפה שלי.
יקר לנו לשלוח למכבסה, אז תליתי אותה מול השמש בחצר, ורוקנתי עלין 90 קבין עם צינור המים...
נו?
והיא קומטה כמו פנים של זקן בא בימים שחי מעט ורעים, והעיקר! נהיה ריח מוזר, חצי עיפוש, מורגשים מהחליפה.
אה... אין לך מה לדאוג מרגיע אותי ר' יעקב מאיר, שבעצמו, בגלל נסיבות חייב, ידע פרק ושתיים בניהול בית, בגדים, ריחות, וייעץ לקחת ריבועי החומר הידוע נפתלין שאיתו היו מאכסנים שקי בגדים מקיץ לחורף ומחורף לקיץ
כמו אדם שכואב לו היד ומחטיפים לו סטירה ושוכח מכאב היד...
קח את הריבוע חומר נפתלין תפורר ותמלא את כיסי החליפה, הריח יעבור.
כך עשיתי.
בקבלת שבת הלכתי לשול, אמנם החליפה יובשה בשמש, אבל הקמטים נראו כמו גלי ים ביום סוער.
לפני שהתפילה הסתיימה, רצתי למדרגות השול הידועים, ראיתי את ר יעקב מאיר, שהיה צועד בזמנו בגפו ללא גבאים, מלווים, ואפילו ללא בני משפחה, נעמדתי מולו:
מקען גיין אזוי אנגעטאן א רעקל??
אפשר ללבוש חליפה בצורה הזאת לשבת?
הוא מביט, בוחן ופוסק: בטח!
א גוטן שבת.
רצתי הבייתה שמח, ר' יעקב מאיר פסק שהחליפה בסדר.
מחר אוכל לבוא בלי להתבייש לשיעור הקבוע של רבי יעקב מאיר בכולל למטה בשול, שעתיים לפני מנחה, שר' שייע גרינוולד ז"ל בעל חנות מכשירי כתיבה בגאולה יסד, ומוצ"ש ללכת לארגון הצעירים, לאכול חלה משבת טבול בטחינה וחריסה, ולנסוע להתבודד בשדה שליד ציון שמואל הנביא בטנדר שאברהם ויצהנדלר ז"ל מייסד משך הנחל, היה מארגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.