פעם ביום שישי ארוך, תמוז תשמ"ו קייצי, ירושלמי חם, טרם כניסת מזגנים לחיינו ובוודאי לא במאה שערים.
סיימתי לשטוף ולנקות את הדירה בקומת הגג, של רבי יעקב מאיר שליט"א, כל אותה תקופה בגיל 14 בערך, בערה בי תכופות קנאה על בחורים מוצלחים ממני כביכול, דבר שגרתי בגילאים הללו וגם בהמשך החיים כידוע.
ר' יעקב מאיר עולה מביתו לדירת הגג, כמו תמיג בסיום העבודה שלי, להעניק לי שיחה, לספר קצת על מקרים שהגיעו לשולחנו משך השבוע, לשמוע ממני וכו.
הגג הגבוה המשקיפה עד מקום המקדש ממזרח, וציון שמואל הנביא מצד צפון ושכונת מאה שערים מדרום.
פעם אמרתי לו שגדול יום הגשמים אצלי, כי כל בתי הונגרין הופכת לנקיה רווה וצחה סוף סוף... הוא צחק והופתע לשמוע גם צד כזה בתועלת הגשם.
אני מגלגל חזרה את הצינור הארוך, איתו שטפתי את כל הגג.
בזעם נעורים אני מטיח בו בעירת ליבי, בקושיות, למה אני פחות טוב מבחור פלוני???
למה הוא מצליח ממני במבחנים?
ולמה ולמה.
רבי יעקב מאיר תופס את הברז, ואומר לי, אם הבורג כאן ירצה להיות ברז, לא יהיה ברז, כי חייבים את הבורג המחזיק אותו, ברז גזרו שיהיה ברז ובורג שיהיה בורג!
זה לא הרגיע אותי: אכן הבורג מוטרד למה עלי נגזר להיות בורג עלום בתחתית ועל חברי להיות ברז מטיב ומשקה?
בסיום השיחה רצתי לשוק מאה שערים, חנות ספרים מועדון חדשות: עין יעקב, רוט ישב שם, באו סביבו זקנים ואברכים ובעלי בתים, לדבר נייעס, לקנות דער ייד, לקנות שב שמעתתא מיותר לבר מצוה של אחיין, להשמיע תלונות על הזט"ו של העדה, חלקם עם פיאות רטובות מהמקווה ליד השטיבך, להמלצת רבי יעקב מאיר, באתי לקנות את ספר: קנאת איש מרעהו.
זה לא עזר לי כל כך אז, כמו השנים שחלפו והביאו תודעות מנסיון החיים.
אבל על משל הבורג והברז עם האצבע של רבי יעקב מאיר התופסת את הבורג הזעיר, כשאני מגלגל בטרוניא את צינור הפלסיק הארוך תחת השמש הקופחת של תמוז, אהגה כל חיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.