מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
לאחרונה הרביתי לכתוב על מגבלות הכוח שלנו ועל חוסר התוחלת בקביעת יעדים שאינם ברי ביצוע. אפשר בהחלט להבין את הרצון לשנות את הכל מהיסוד, אבל מה לעשות שהשליטה בחיינו אינה בידינו, אלא בידי קומץ משפטנים שיושבים ראשונה במלכות ודעתם על זכות החיים שלנו, לעומת זכויות אנוש של המרצחים, ידועה ומוכרת.
כמוכם, מאוד הייתי רוצה שתהיה אפשרות מעשית 'לשחרר את כל השבויים נאו'. אני עצמי שכלתי באירוע הדמים הזה קרוב משפחה (אחרי תקופה לא קלה של מעמד נעדר/חטוף, ואחרי הרבה קשיים בזיהוי הגופה - על הנורא המשתמע מכך. (בן המשפחה שזיהה סופית, לא מוכן לדבר איתנו על זה) זוהתה הגופה וישבנו שבעה. דמי רותח ומבעבע לא פחות מאף אחד אחר, אבל אין הדבר מסיט את מחשבתי מקו ההיגיון הצרוף. החברה הישראלית, בתפיסותיה המערביות ובשלטון תפיסת עולם זה באמצעות הבג"ץ, הנה חסרת יכולת להתמודד מול הרוע של התרבות שמנגד.
הבג"ץ אינו רואה עצמו מוגבל בתחומי שפיטתו ולתפיסת עצמו, הוא המוסמך הסופי לקביעת כל מהלך. גם אם כל מפקדי מערכות הביטחון יאמרו שאין ברירה וחייבים להפיל את ביה"ח שיפא בעזה, משום שזו הדרך היחידה 'לפרק את החמאס' (שעם סיסמה נבובה זו, יכולים שליטי העל המדוברים להזדהות), עדיין מוסמך הבג"ץ להכריע שאין במטרה ראויה זו בכדי להתיר את דמם של אלפי הנפגעים העזתים הצפויים. מסיבות ידועות לא ישתמשו בנימוק של 'חוסר סבירות', אלא ב'חוסר מידתיות'. בג"ץ גם יכול להחליט שאין למפקדי צה"ל סמכו מוסרית וחוקית לסכן את חייליהם בתקיפת המחבלים, כשאפשר להשיג את אותה תוצאה בהגעה להסכמים (= כניעה לדרישות החמאס).
איני פותח בעת מלחמה חשבון מול האליטה השלטת בנו, אלא מצביע על המצב הריאלי בשטח. כשהגישו 'רפאים לזכויות אדם' (שמו המשובש והרשמי של הארגון 'רופאים בעד חיות אדם') עתירה לבג"ץ לעצור את תכנון התקיפה על בי"ח 'אלקודס' ברצועה, לא דחה בג"ץ את התביעה על הסף, אלא דרש את תגובת המדינה. תשובת המדינה היתה שאין כרגע תכנית להתקיף את ביה"ח המדובר ובכך שמטו את השטיחח מתחת רגלי השליט העליון להכריע בנושא.
מכאן אתה למד (בעצם, מרענן ידיעה ידועה מכבר) שלצה"ל אין סמכות לתקוף היכן שנראה לו נחוץ והכרחי והוא חייב אישור מראש משליטי העל. כרגע סערת הקרב והרגשות הם כאלה שבג"ץ מניח לזמן מה לדברים להתרחש בלא התערבותו (צה"ל אפילו הרס חנויות של תומכי חמאס, מה שברור שהבג"ץ יחייבו לשלם ולהתנצל), אבל כשנתרגל לקרבות ולאבדות היומיות, יחזור הבג"ץ ויטול את ההגה לידיו. בל יהינו כוחות הבטחון לפעול שלא בהתאם להוראותיו ואישוריו של הבג"ץ.
למחבלים נפתחה דרך נוספת במלחמתם בנו. אם ירצו לדעת מהן תכניותיו של צה"ל, כל שעליהם לעשות הוא להגיש עתירה לבג"ץ נגד תקיפה מתוכננת של מתקן אונר"א למשל, תחתיו מסתתרים מאות מחבלים וכמה בני ערובה (לטענת העותרים. בג"ץ לא דרש מהעותרים נגד תקיפת בית החולים הוכחות שאכן יש תכנית כזאת והסתפק בדעתם וסיפורם בשם ערבי כלשהו, שלצה"ל יש תכנית כזאת). עתירה דחופה שכזאת תתן למחבלים את המידע האם אכן יש תכנית כזאת, או שצה"ל יתחייב שלא לתקוף את המקום המדובר.
באותו אירוע הסתפקו התובעים בידיעה שלצה"ל אין תכנית כרגע לתקוף במקום, אבל בעתיד הם יכולים להשתכלל ולדרוש מבג"ץ הגנה על ביה"ח (או ביה"ס/מרפאה וכדו') שאם צה"ל ירצה לתכנן בעתיד התקפות על מקומות אלו, עליו לקבל רשות מראש מהבג"ץ – ולאפשר לארגון רופאים בעד חיות אדם לבחון את תכנית המתקפה, כדי להביע את דעתם המלומדת, האם ההתקפה אכן 'מידתית'.
כשאני מאיר אלומת אור על נקודות החולשה שלנו, איני עושה זאת כדי לרפות ידיים חלילה. מבין בתרי כתיבתי ברורה למדי דעתי וגישתי האישית, אבל אין העובדה שיש לי דעה אישית הופכת אותה לקבילה בשלטונות המוסמכים. טמינת הראש בחול והיצמדות למה שהייתי רוצה שיהיה, לא תקרב אותנו לשום דבר מועיל.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.