נושא התוארים הוא ענין חשוב לדון בו, עברתי על בשרי את הנושא, סבלתי ממנו לפני יותר מארבעים שנה, ב'צופר' - שהופיע בסוף שנות הלמדי"ם - הייתי נדיב מאוד בתוארים ולא הקפדתי להיזהר שחלילה לא לכתוב 'מרן' על מי מגדולי החסידים, והיה זה אחד מחשובי וראשי הליטאים שאז היה עימי בקשר חזק, ישבנו יחד שעה ארוכה, הוא הסביר לי מדוע יש להפריד בתוארים בין אדמורי"ם לראשי ישיבות, התואר 'מרן' שייך ליחיד בדור או ליחידים במקרים מסויימים, ואילו אצל חסידים יש להקפיד גם על הפרדה, אדמו"ר מספיק ואם מדובר במי שצריכים לכבד יותר, כותבים כ"ק אדמו"ר, אבל חלילה לכתוב על אדמו"ר כ"ק מרן אדמו"ר, התואר 'מרן' שייך לראשי ישיבות ולא לרבי'ס
לא האריך כאן בויכוח שהיה בינינו בעניין התוארים אז, מה שביקש ממני אותו יהודי יקר שסבל בגלל שהגן עלי בזמן שאחרים בעולם הליטאי חיפשו פוליטיקה והפילו בפח את מי שלא היו מעוניינים בכך, וקלטו כי טעו כמה שבועות מאוחר יותר, העקרון באותו ויכוח היה, כי חייבים לשמור על הפרדה, וכי 'תוארים' היא נחלת יחידים ואסור לערבב ביניהם, ולמרות ששאלתי מדוע על ראש ישיבה חסידי אסור לי לכתוב 'מרן' כאן הוא גלגל במילים שעצם הדבר שהוא ראש ישיבה חסידית זה בעייתי, גם ולמרות שהצגתי לו גדולי וענקי ראשי ישיבות חלקם היו בין החסידים לליטאים באותו זמן, ביניהם חברי 'מועצת' שבאותו זמן היו מאוחדים, הוא התעקש שחייבים הפרדה מוחלטת שמירה והקפדה על כך
הישועה שלי הגיעה לאחר שנתיים כאשר הם עשו את טעות חייהם ולא הייתי מחוייב להם יותר בעניינים אלו, מאז כל נושא התוארים הפך להיות משהו שיש בו הרבה כח אבל מלמד, כי לא עוד האדם הוא 'גדול' מפני שהוא 'גדול' באמת, אלא ה'תואר' זה מה שבונה אותו. הוא יכול להיות כזה שאינו מגיע לקרסולו של האחר, אבל בגלל שכותבים עליו את התואר הזה, אז הוא 'גדול רשמי'
כבר שנים שאנו חיים במצב שלא עוד האדם בונה את עצמו, אלא יחצני"ם משקיעים כוחות לבנות 'גדולים סינטטיים', 'גדול אמיתי' יסבול נורא מפני שהפוליטיקאים לא יאהבו אותו, ילחמו בו מלחמת חרמה. כאשר נעבור על רשימת ה'גדולים האמיתיים' נמצא איך שאחרים עשו והשקיעו המון כוחות להשפילם. הם העדיפו את מי שהשקיעו את כל חייהם ב'זיך גדול'ן' (לעשות מעצמם גדולים) זה היה כל חייהם, הם ביקשו להיות 'גדולים' ורובם סופם היה כפי שהגדיר מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל על כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, את זה רואים בישיבות אצל מי שכל חייהם רצו להיות 'גדולים' תמיד קרה משהו ולא הצליחו להגיע לאן שביקשו, ודוקא מי שברחו מן ה'גדלות' הם אלו שבסופו של דבר הפכו ל'גדולים' למרות שלא חלמו על כך
מסתובבים בדורנו גדולים וענקים, מי שקשה למצוא כמותם, אבל איש אינו שומע עליהם מפני שאין להם יחצני"ם. לעומת זאת נמצא מי שהם בעלי תאוה נוראים מסתובבים כפריצים בעולם ומשחקים 'ראש ישיבה' וישנם מי שמרמים עצמם כי הללו 'גדולים'. החלוקה היום בתחום הזה מאוד ברורה, ה'גדולים המפלגתיים' מי שזה אינטרס המפלגה שהם יהיו ה'גדולים' שלהם מפני שהם משרתים את הפוליטיקאים, ויש את מי שהם 'גדולים' בכוחות עצמם אבל לא כולם יאהבו אותם, והכוונה גם לאדמורי"ם, תראו איך שהעיתונים החרדים מחליטים על מי לכתוב תואר כזה ועל מי אחרת למרות שאינו מגיע לקרסולי הקרסול, ביניהם על מי שהם בקושי עברו את גיל הטיפש עשרה. והחלק השלישי ה'גדולים' האמיתיים הם לא יזכו לתואר כלשהו בעיתון כלשהו מפני שזה לא משרת את האינטרס הפוליטי קהילתי מפלגתי
החוצפה הגדולה של 'יתד נאמן' הוא בכך שרק עתה החלו לכתוב על ראש הישיבה הגרמ"ה הירש 'מרן', עליהם להסביר איך בין לילה הוא הפך ל'מרן', האם לפני שנה לא היה ראוי לתואר הזה, או שמא הפוליטיקאים לא החליטו אז להכתיר אותו בתואר הזה. שיאמרו בצורה ברורה האם 'מרן' זה תואר מפלגתי או ערכי, האם זוכים לתואר בגלל מה שאתה או בגלל שהמפלגה החליטה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.