שלום וברכה מורי ורבותי!
מהי ההגנה הגדולה ביותר שאדם יכול לארגן לעצמו?
הפסוק אומר "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג).
לומדת מכך הגמרא (סוטה כ"א ע"א) שכחה של המצוה הוא בסך הכל כמו כחו של נר, הוא אמנם מאיר לך את הדרך, אך זה יכול להאיר לשניים עד לשלושה מטרים לכל היותר, מעבר לכך אין בכחו של הנר ואפילו בכחה של האבוקה להאיר את הדרך.
לעומת זאת, "תורה אור", מה זאת אומרת "תורה אור"?
מה היחס של האור כלפי הנר? בדיוק כמו היחס של השמש כלפי נר.
"שרגא בטיהרא מאי אהני" אומרת הגמרא (חולין ס' ע"ב) - אם אתה מדליק נר במהלך היום, זה לא מסייע לשום דבר, זה לא מועיל, כי אף אחד לא חש באור של הנר מול אורה של השמש.
כך בדיוק אורה של המצוה מול אורה של התורה, כל מצוה שומרת, כל מצוה מגינה, אבל לימוד התורה הקדושה שומר ומגן פי אלפי אלפים במימדים שלא ניתן אפילו לשער ולתאר הרבה יותר ממצוה.
ולכן, כאשר יש לאדם הזדמנות לקיים מצוה על חשבון לימוד התורה, שואלים אותו האם זו מצוה עוברת או מצוה שאינה עוברת, האם זה הוא דבר שאם לא תקיים אותו עכשיו לא תוכל לקיים אותו לאחר מכן, או שניתן לדחות את זה.
כי אם ניתן לדחות, תדחה כל מצוה ותתחיל קודם כל עם לימוד התורה הקדושה, כי אין רמה גבוהה יותר מלימוד התורה הקדושה.
"ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה פ"א מ"א), קח את המצוות הגדולות והאדירות ביותר ותגלה עד כמה כולן יחד אינן מגיעות לקרסוליה של המצוה הגדולה והאדירה ביותר, הלא היא השקידה והעמל בתורה הקדושה.
גם אם לא זכית להיות אברך כולל, גם אם אתה לא בחור ישיבה, אתה אמור לקבוע עתים לתורה, משהו אמיתי חזק, קבוע, משהו שמתאים לרמה שלך, משהו שמאמץ לך את המח, זה הופף אותך לאדם אחר, עוטף אותך ומקיף אותך בשכבת הגנה שאין משהו שיכול להגן יותר ממנה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.