בס"ד, ערב שבת פר' בהר בחוקותי כ"ב אייר תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
זכיתי השבוע להגיע לציון הרשב"י זי"ע, נהניתי לראות את ההשתדלות הגדולה שהשקיעו העושים במלאכה במשך כשלושה חדשים מאז שקיבלו את המינוי, תודה לפרוייקטור ידידי איש חי ורב פעלים הר' יוסי דייטש ולמי שמינה אותו ונתן לו את הכלים, הר' מאיר פרוש שליט"א, ישר כוחכם, אכן התקדמות גדולה לעומת שנים עברו, התחלה טובה, כולי תקוה שיפיקו לקחים מדי שנה וישפרו עוד ועוד, כך נאה וכך יאה.
זה לא חכמה להעיר, החכמה היא לבצע, אבל לאנשים כאלו, שבאמת רוצים לשפר מותר להעיר וכמי שניהל כמה פרוייקטים בחיים, יש לי מה להעיר ואדאג בעזה"י שזה יגיע אליהם, בינתיים העברתי את הערותיי לאחייני הסופר המוכשר ר' גרשי קלצקין כתב 'בקהילה' ומקוה שהדברים יהיו לתועלת.
מה שכן אציין כאן, טוב עשה שהבין את מה שאחרים לא מבינים, כאשר פנה אל קודקודי הקיצונים, המתנגדים לכל שיפור וייעול ופשוט הציע להם שלמונים כדי שלא יפריעו למלאכה (כנראה שמע את מה שאירע עם ידידי הר' גולובנציץ ז"ל, שכשהתחיל לבנות את פרוייקט הדירות בבית שמש, הם באו להציע לו שיתן רק מליון דולר דמי לא יחרוץ 'לטפל' בקברים, והוא סירב מטעמים עקרוניים, לעומת זאת, חברת 'אוסם' מצאו קברים בפרוייקט 'נשר', שילמו מליון או 2, והכל עבר חלק גלאט למהדרין, יש 'תו מחיר', דמי פרוטקשן וזה שווה).
רק טעות אחד הפרוייקטור החשוב עשה, ולפני שאספר מה הטעות אקדים בסיפור שמסופר בחומש, על ההפגנה הראשונה המתועדת בהיסטוריה, כאשר כל תושבי סדום נסבו על הבית של לוט ובאו למחות על הפירצה הנוראה (מבחינתם) שמתקיימת בביתו, מה עשה לוט? יצא אליהם הפתחה ואמר: 'הנה נא לי שתי ... הוציאה נא אתהן אליכם' וכו', נשאלת השאלה: יש כאן הפגנה עם המון משתתפים, כפי שהתורה מעידה 'כל העם מקצה', הציבור מוסת ומתפרע, מה יעזור פה ה'שתים' שהוא מציע, כאשר קהל רב זועק בגרונות ניחרים ולא מסתפקים בהשלכת ביצים ועגבניות, כי אם מאיימים ואף מנסים לפרוץ הדלת ככתוב: 'ויגשו לשבור הדלת'?
התירוץ הוא: לוט ידע את הטכניקה, הבעיה זה לא ההמון, צריך לאתר את 2 המארגנים, לתת לכל אחד מהם את הפינכא, הרוחות ירגעו והכל יסתדר.
הפרוייקטור אכן נהג כך, כל הכבוד, אז איפה הוא בכל זאת טעה? הוא לא קלט שיש 2 פלגים בקיצונים והוא שילם רק לאחד מהם, והוא לא ידע שלכל פרוסה יש 2 צדדיים וצריך למרוח בשניהם... זהו אחד הלקחים לשנה הבאה...
ב"ה למרות הכל, החמאה המרוחה הועילה יפה, היו קצת נסיונות להתעמת פה ושם, לסלק מחסומים וכדו', אבל בגדול, העניינים זרמו למישרים.
ברצוני לציין דבר פלא, עמדתי בחצר הרשב"י, שוטר עם כיפה נכנס לשם, מישהו ניגש להעיר לו שסוכם שאין שוטרים בחצר, אז הוא הסביר שהוא כלל לא על תקן של שוטר, בסה"כ הוא רוצה להתפלל כמו כולם, אך קיצוני אחד, שעמד שם זמן רב וחיכה לזה, מצא את ההזדמנות והתחיל בוז'יווען וצעקות 'צא טמא' אל תטמא את הציון הקד' וכד' (כנראה התכוון לדברי ר' הקרלינר זיע"א: מה הקב"ה לכל, אף רשב"י לכל ואפילו לפחותים) ונהיה 'לעבעדיג' השוטר המושפל ברח כל עוד נפשו בו ואותו סיקריק שפשף ידיו בהנאה, אה, וכשהשוטר הסתלק, שמעתי אותו לוחש לאמריקאי שעמד לידו כי הוא זכה לקיים מה שכתוב במנהגי ל"ג בעומר, שהיו 'אוכלים ושותים ושמחים'. אוכל ושתיה יש בשפע, רק היה חסר כאן את ה'שמחים' ובלשונו 'לעבעדיג' וב"ה הקב"ה לא עזבו ודאג לו גם ל'שמחים', אשרי חלקו.
אכן מחזה כואב בעיני, אך משהו ישב לי על הלב, שמתי לב, שרגע לפני שה'מוחה' הנ"ל ניגש לשוטר והתחיל את המהומה, הוא קרץ עין ואותת לחבר שלו בצד השני שיוציא את המצלמה ויצלם, ולא ידעתי מה מסתתר מאחורי זה?
התשובה לא איחרה לבוא, הבוקר בשחרית אני פוגש אמריקאי ממונרו והוא אומר לי בשמחה: ניצחנו את הציונים, גירשנו את כל ה'פאליציי' שלהם מהמערה, אמרתי לו: מה זאת אומרת 'ניצחנו'? זה היה בתוכנית מלכתחילה? הרי שכרו מאות אברכים שיעמדו בכל ההר וישמרו על הסדר? 'בטח' הוא עונה לי, עשו קמפיין ענק בבתי המדרש שלנו וכולם תרמו לכבוד רשב"י, שלא תושבת שמחתו ע"י הציונים, יש אפי' תמונות וקליפ, איך שמסלקים 'פאליציי' מחצר הרשב"י, סיים דרשת מנצחים.
עכשיו מובן הקריצה של ה'מוחה' והאיש שצילם, ביזנעס זה ביזנעס, חייבים להמשיך את העסק גם לשנה הבאה, לא תיעדת, לא עשית, רק פרט אחד איבעיא לי: האם המגבית בארה"ב נעשה ע"י אותו צד שהפרוייקטור 'שכח' למרוח לו, או שאדרבה, אותו אחד שכן נמרח עבד משני כיוונים, כדברי קהלת: 'קח מזה וגם מזה אל תנח ידיך', הלכתא מאי? תיק"ו.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
אחרי מירון נסעתי לבקר בעיר מולדתי. ביקור בירושלים עבורי, זה נוסטלגיה במיטבה, כל רחוב וכל אבן יש לו סיפור שחויתי שם, ארבע עשורים מחיי עברו שם וברוב השנים הללו, לא הייתי ספון בחדר, רק מסתובב בשטח וחי ונושם את ההוויה הירושלמית.
יש תופעות שצריך להיות ירושלמי כדי להבין את הניואסים שלהם, אבל הסיפורים עדיין מדיפים ניחוח נוסטלגי ואתמקד באחד וחצי מהם.
'מאה שערים', זהו רחוב שחוצה מככר השבת עד שבטי ישראל, אבל 'מאה שערים' האמיתית היא שכונת מאה שערים, שבלשון המקומיים קרויה 'שוק מאה שערים', וגבולותיה הם רח' בהר"ן פינת מא"ש עד 'בנות ירושלים' מצד זה, וה'ברסלב'ר שול עד סלונים מהצד השני.
היא נבנתה לפני מעל מאה שנים, ולמה נקרא שמה 'מאה שערים'? וכי 100 שערים יש לה?, ממש לא, יש רק שבע כניסות אליה, האגדה מספרת, כי בכל שער שלה הוצבו בסתר חיישנים (סענסרים) שבודקים כל מי שנכנס אליה, שכאשר בן אדם נורמלי נכנס לשם זה אמור לצפצף. יודעי דבר טוענים שזה מעולם לא ציפצף. (היא נקראת כך, כי השכונה נחנכה בשבוע של פר' תולדות שם נאמר: ויזרע יצחק וימצא מאה שערים).
ובכן, שנתיים מימי נערותי למדתי בת"ת שומרי החומות, ובדרך הביתה הייתי עושה עקיפה קטנה כדי לעבור את שוק מאה שערים, ולמה? מפני שבקצה השוק היתה חנות הפירות של ר' פייבל ולרשטיין (ז"ל), יהודי חמוד וסוער, ניצול שואה שזכה והקים משפחה מפוארת מהאפר.
ר' פייבל'ע היה עומד בפתח חנותו עם שפמו החומה והפחומה מרוב סיגריות ומשרת את הלקוחות בנאמנות, על המשטח שלפניו עמד משקל כמו בציורים של ה'שנה טובה'ס. הלקוח אומר 2 קילו בצל, ר' פייבל תופס את השקית עם הבצל ומניח על גבי המשקל בצד אחד, בוחר את האבן (מברזל) של הכמות המתבקשת ומניחה על הצד השני של המשקל ותמיד מוודא שזה לא באמצע, אלא שהצד של הפירות ינועו יפה כלפי מטה, 'איפת צדק'.
אהבתי לעמוד ולהתבונן במעשיו, ותמיד, כעבור מספר דקות הוא היה מאבד את הסבלנות וצועק לעברי: 'וואס וילסטו אינגאלע?' (מה אתה רוצה ילד)? והייתי עונה לו: 'א ברכה', ואז הוא היה קורא לי ומושיט לעברי תפוח עסיסי ואומר 'קח ותעשה ברכה'.
פעם אחת הוא שאל אותי: איך קוראים לך אינגאלע? עניתי לו 'קלצקין', שאל שוב: אביך נסע השבוע לאמריקא? עניתי: כנראה אתה מתכוון לשכנך שהוא עלטער פעטער שלי (אח של סבי, ר' בנימין ז"ל), ובד בבד הוספתי לו בחן ילדותי, זה לא יכול להיות אבא שלי, כי אבי מעולם לא יצא מארה"ק.
רק שמע את זה והוא קורא לי בחיבה וממלא שקית גדולה עם תפוחים ואומר: תן לאביך, מתנה בגלל שמעולם לא יצא מהארץ.
זה היה ר' פיוואלע ז"ל וממולו עמדה החנות הנצחית של ר' יחיאל ויספיש ז"ל ועליו אני רוצה להתמקד לרגע.
ר' יחיאל היה טיפוס מעניין, איש רציני עם זקן ארוך מדובלל, בעל מבט חודר וקודר, כמעט ולא שמעו הגה יוצא מפיו, אמרו, שהוריו נרצחו לנגד עיניו בפרעות בישמעאלים וזה השפיע עליו, היו שטענו כי הוא צדיק נסתר ות"ח עצום, אבל מכיון שהוא כמעט לא דיבר, מי יכול היה לאשר או להכחיש זאת? השמועות גם טענו, כי הוריו הי"ד היו בעלי קרקעות בארץ עוד מהתקופה העותמנית ולכן הוא בעצם עשיר, אך מה יש לו מזה, אם הוא אינו מממש את זה?. מה שכן, הילדים של 'מאה שערים' אהבו 'לטפל' בטיפוסים כאלו.
חנותו היתה מעין קיוסק, בחזית החנות עמד שולחן / דלפק רחב וארוך, ר' יחיאל תמיד עמד מחוץ לחנות, כשולחני לפני שולחנו, לא היתה אפשרות להיכנס פנימה, רק לעמוד מול הדלפק, לבקש ולקבל, שתיה קרה, סיגריות וכדומה, זכורני, כי עובדי חברת הסיגריות הישראלית 'דובק' עשו פעם שביתה והיצור הופסק למספר שבועות ולכן אזלו הסיגריות מן השוק והמעשנים הכבדים שיוועו לניקוטין הממכר, ורק במקום אחד בירושלים היה ניתן להשיג סיגריות, אצל ר' יחיאל, דהיינו? כאשר אזל המלאי הרגיל שלו, הוא התחיל לשלוף חפיסות משנה שעברה, וכשזה אזל הוא נבר בתוך חנותו ושלף חפיסות מלפני שנתיים וכו', האגדה טוענת שהוא חפר וחפר בחנות עד שהוציא 'נובלס' מתקופת הבריטים והטורקים ואם השביתה לא היתה מסתיימת, הוא היה מסתמא מגיע עד לתקופת הביזנטים.
את כל זה לא סיפרתי ללא סיבה, אלא, כדי להוסיף עליו עוד סיפור אחד, שלימד אותי כמה יש להעריך כל יהודי ואף פעם אי אפשר לדעת מיהו באמת ומה מסתתר מאחוריו.
שנים רבות עברו מאז, ויום אחד, אני מקבל טלפון מידיד ותיק, הלא הוא הרבי מקאלאמיי הרה"צ ר' נחום ויספיש שליט"א ולפני שאמשיך, אתעכב רגע להסביר למי שאינו מכיר, מיהו הקאלאמייער?
אם תשאלו סתם ירושלמי ותיק מיהו הקאלאמייער? הוא יענה לך, שזה גירסא ישנה של 'הברדיטשובער' התוסס שפרץ בסערה לחיינו בשנים האחרונות, אמת שיש קוים משותפים ביניהם, שניהם סוערים, גם הקאלאמייער היה מגיע לכל אירוע ועושה 'פארפירן' (פ' רפה), נוכחותו בלטה תמיד בשטח והיה מתראיין לכל מיקרופון, גם היה הרוח החיה בהפגנות בכביש רמות ובשאר מערכות ישראל.
אך אני הכרתי / מכיר אותו היטב ויודע כי הוא ת"ח עצום ויר"ש מרבים ובאמת כואב לו כל פירצה באידישקייט. (מבלי לזלזל ולגרוע חלילה מידידי הבארדיטשובער, שכשמו כן הוא, 'שמן' זית זך).
ואיך ר' נחום קשור ל'קאלאמיי'? פשוט מאוד, הוא נכס מיוחס להגה"ק רבי הלל מקאלאמיי זצוק"ל, שהשתייך אמנם לקהילות אשכנז, אך 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' ונכדו ר' נחום הפיץ מעינותיו חוצה ושידרג את שם הקהילה לעדת החסידים והוכתר כ'אדמו"ר מקאלאמייא'.
וכעת נחזור לשיחת הטלפון של ר' נחום ויספיש, הלא הוא בנו של ר' יחיאל ויספיש שזה עתה סיפרנו עליו, והוא מספר לי כי אביו נפטר בפתאומיות והוא מבקש שאחלוק לו את כבודו האחרון בהכרזה ברמקול ובמודעות רחוב ושאר שירותי הלויות שהייתי מעניק.
ר' נחום אף ציין באוזניי, כי היום הוא הייארצייט של זקנו הקד' רבי הלל מקאלאמיי, וזכה אביו להתעלות לשמי רום באותו יום מיוחד.
לקחתי ממנו את כל הפרטים, אך היות וביודעי ומכירי קאמינא, שהרבי שליט"א אינו מתעסק בדברים גשמיים וענייני ממון, שאלתי אותו מי אחראי על התשלום? הוא ענה לי כי אחותו משכונת מטרסדורף תדאג לתשלום, רשמתי את המספר שלה וחייגתי אליה, היא אישרה וביקשה שאגיע אחרי הלויה והיא תדאג לתשלום. אמרתי לה כי אין צורך למהר וכי זה יכול לחכות לאחרי השבעה, אך היא התעקשה וביקשה שאגיע מיד לאחר הלויה לביתה.
כמובן שאין לי שום התנגדות לסוג בקשה כזאת ולא צריך להתחנן בפני ואכן הגעתי לביתה מיד לאחר הלויה, היא שאלה אותי מה החשבון? פירטתי בפניה: הכרזה, מודעות, אוטובוס למלוים, רמקול להספדים, ס"ה 2700 ₪, היא שאלה: וכמה עולה מצבה סטנדרטית? אמרתי כ-5500 ₪, וביחד 8200, שאלה שוב: מה עוד אנשים מזמינים? עניתי: מודעות אבל ב-2 העיתונים היומיים שזה כ-1200 שקל, ובסה"כ 9400 ₪, מה עוד אפשר להוסיף? שאלה. הייתי מופתע, מעולם לא נתקלתי בשאלה כזאת, אני רגיל להתמקחויות, לא לתוספות, עניתי לה: כי יש סט משניות לחלק בבית האבל כולל מדבקות עם שם המנוח לע"נ, ומחירו 250 שח, היא שומעת ואומרת: 'אוקיי, הגענו ל-9650, איך אפשר להגיע לעשרת אלפים שקל?', תמהתי, אבל לא התבלבלתי ועניתי בחיוך קל: 'על טיפ למלצר לא חשבת'? היא חייכה וענתה: צודק, שלפה משקית חבילה של 10.000 שח, מאה שטרות של 100, נראה כמו חדש שנמשך הבוקר מהבנק, עם המדבקה העוטפת שמכריזה על הסכום, הניחה מולי ואמרה 'הרי שלך לפניך'.
הודיתי לה מקרב לב, ושאלתי אותה מה הסיפור?
'אתמול אבי מתקשר אלי', היא מספרת: ומבקש שאסור אליו לבקרו בהקדם, לא התמהמהתי ומיד נסעתי אליו. כדרכו, הוא לא האריך בדיבורים, שלף את החבילה הזאת מכיסו ונתן לי ואמר: 'זה עבור ההוצאות שיהיו אחריי', הייתי בהלם, הוא לא מדבר כמעט בכלל ובפרט לא על 'מה יהיה אחריו', שאלתי אותו: מה קרה? מה פתאום? אתה לא מרגיש טוב? אתה הרי בן אדם בריא? 'הכל בסדר ב"ה' הוא ענה בשקט כדרכו.
לא עבר שעות ספורות, הוא קיבל התקף לב, הספקנו לרוץ לבית הרפואה ליציאת נשמה.
זה הסיפור, רבותי. לא נתקלתי בעשרים השנים שעסקתי בתחום בעוד מקרה כזה, זה מראה על גדלות האדם הזה, וכנראה שצדקו האנשים שלחשו שהוא היה צדיק נסתר, ועלינו מוטל ללמוד לכבד כל יהודי ולא לזלזל אפילו במי שנראה תמהוני, משונה וחריג.
עקב השהות שלי בא"י לא הספקתי להכין גליון חדש ואצרף משנים שעברו ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
נ.ב. שמועה שמעתי, כי הסיבה שהג'יהאד האיסלאמי והמתינו עם התגובה ולא ירו בל"ג בעומר, כי זה היה חלק מההסכם של ה'פרוייקטור' עם הסיקריקים, שיוודאו ש'ידידיהם' לא ישביתו את ההילולא.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.