רגעים של השבוע - פרשת בהר ובחוקותי
סיבת הניגון הראשון מבין השלושה / שיחה על כוסות קפה עם איש מירון / 75 שנה, וכאילו כלום לא קרה / הרהורים מול מדרגות האסון
א. ניגונו של מגלה יום ההסתלקות
אני צעיר מדי כדי להימנות על אותם אנשים, שעדיין זוכרים את הדרוזים רוקדים 'הורה' לקול מחיאות הכפיים מהחוגגים מסביב; ואיני נמנה גם עם אלו, שמסיפורי הזיכרונות הנשמעים מפיהם, נראה כאילו נולדו לפחות לפני כמה דורות; אך בכל זאת בזיכרוני חגיגות ל"ג בעומר במירון, עם קהל הרבה יותר קטן ממה שאנו רואים בשנים אלו.
זכורני מלפני כארבעה עשורים את ההדלקה המסורתית בשני העמודים המיוחדים לכך, על גג קברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, הפותחת את אירוע החג על ידי הרבי מבאיאן שליט"א, שזוכה לכך כהמשך לזכות הקנייה של זקנו דער הייליגער רוז'ינער זי"ע - כשהכל נעשה בפשטות, קהל מצומצם עם אפשרות נגישה לכל דיכפין.
שנה אחת בבחרותי, זכיתי ואף הייתי מהמארגנים, תליתי רמקול אחד, אליו חובר מיקרופון, ודרכו השמיעו את שירי החג המקובלים. ביותר אני זוכר את דודי-זקני הרה"ח ר' מענדל פקשר הי"ו, ובן-דודי הרה"ח ר' משה פישמן שיחיו - שניהם מחשובי חסידי באיאן, שידעו להגביה ולהלהיב את המשתתפים טפח מעל הקרקע.
אך מזה מספר שנים, הכל שודרג לבלי הכר, עם מתחמים מסודרים לקהל האלפים, מסכי לדים, מערכות הגברה משוכללים, ואף מקהלה מקצועית המנוהלת ביד רמה בידי בן-דודי המוכשר, ר' דוד ברים.
שלושה שירים מקדימים את רגע ההדלקה, והראשון בהם הוא הניגון הקדוש "ד' בבות", של הוד קדושת רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע נ"ע.
כשזכיתי גם השנה ב"ה לעמוד ברגעים נעלים אלו, סמוך ונראה להדלקה המרגשת יחד עם האלפים שהגיעו למירון, הרהרתי בלבי, כי ניגון זה, מעבר להתעוררות הגדולה שהוא גורם לכלל הציבור, הרי שנכון ומתאים הוא ביותר למעמד זה. זאת בעקבות כך, שהראשון מבין תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, שאמר כי יום ל"ג בעומר, הוא גם יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, הוא האדמו"ר הזקן, ואחריו כבר נהו כל החסידים כולם, שהם אגב, רוב רובו של העולים מירונה, בכל תנאי ובכל מצב.
ב. אנשין - איש מירון
"אנשי מירון", הוא מותג שזכו לכך יחידי סגולה במשך הדורות על-ידי הציבור, כהערכה על התמדתם להגיע לרשב"י בכל הזדמנות, עם סיבה וגם בלי. הם באו בתנאים לא קלים, והתגברו על כל הקשיים; או כאלו המתמסרים למקום ומשקיעים מכוחם ומרצם למען ציבורי העולים, באכילה, שתייה, ניקיון וסידור המתחם, ואף נשים צדקניות יש לא מעט, שבצד עזרת נשים, הן פועלות במקביל במסירות נפלאה.
ר' לאָזער אנשין, הוא ללא ספק אחד מהם. מוותיקי חסידי ברסלב בירושלים הוא, מוכשר בארגון, בעל ידי זהב וגם עם לב זהב; וכבעל ידע רב בהיסטוריה ומיקומם של קברי הקדמונים שרובם נמצאים בצפון ארץ ישראל, הוא משמש לעת מצוא כמדריך לקבוצות של תיירים, ואף אני כתלמיד ישיבה בשעתו, נהניתי מהדרכתו בטיול לתלמידי הישיבה, כשהוא מוביל אותנו למקומות שמאז לא דרכתי שם שוב.
עם סיום ההדלקה בליל ל"ג בעומר עם גג הציון, ירדנו יחד עם אבי ואחיי שיחיו לכיוון מערת הלל הזקן שלמרגלות קבר רשב"י, ובדרך פגש אותנו ר' לאזער, כולו נמרץ ואנרגטי. ואם כל השנה הוא שש ושמח במירון, בל"ג בעומר על אחת כמה וכמה.
הוא מרשה לעצמו הפוגה קלה, וכידידים ותיקים משתף אותנו בסודות שמאחורי הקלעים. על ההתארגנות במשך שבועות ארוכים להכין את החצר והמערה של רשב"י, ובעיקר על הכנת הדוודים הגדולים עם מים חמים ושתייה קרה, כיבוד קל, וכל מה שאפשר לכבד חינם אין כסף את האלפים הרבים, שלאחר נסיעה ארוכה ועלייה רגלית של ההר, נהנים מהאירוח החם והלבבי.
ר' לאזער מזכיר לנו לא לשכוח לבקש ולהתפלל כאן ועכשיו. 'שפע של כל טוב יש כאן' הוא אומר לנו בחיוך, לפני שהוא נחפז להמשך דרכו, לדאוג לעוד משאית חלב שתגיע, לכמויות נוספות של כוסות שתייה, וגם להצטרף מפעם לפעם למעגלי הריקודים, בהם הוא מפליא בריקודי הקאדאטצ'קע המירוניים.
ג. 75 שנה לנפילת העיר העתיקה
חצות הלילה בכותל המערבי, הוא אחד הזמנים היפים בו. אחרוני מתפללי תפילת ערבית מגיעים, ובשעה זו כבר מתעוררים בבתיהם ראשוני המשכימים שיגיעו לכאן עוד מעט, לקראת תפילת שחרית של היום החדש הקרב ובא.
מזה מספר שנים מתקיימים בשעה זו מנייני 'נשמת' (על-שם המילה הראשונה מתוך תפילת נשמת). וכפי שאין אבן אחת מתוך אבני הכותל הגדולות דומות לשנייה, כך גם הבאים לכאן שונים זה מזה ואף סיפוריהם מגוונים מאוד.
תוך אמירת פרקי תהלים, אני שומע בחצי אוזן את אחד המתפללים המספר לעומדים בסמוך לו, כי הוא הגיע ממרחק רב לומר תפילת נשמת של הודיה לקב"ה, על נס גדול שקרה לו ברכישת דירה. ואילו קבוצת תלמידים שהגיעה גם היא, משתפת אותו עם העובדה שהם הגיעו מעיר בדרומה של ישראל, לאחר שישיבתם נסגרה למספר ימים, עקב התקפת הטילים מעזה, המשבשת בימים אלו את חייהם של תושביה היהודים בארץ ישראל.
'היום י"ט באייר', אני נזכר תוך כדי, היום לפני 75 שנה בדיוק, ברחו מכאן בני משפחתנו עם צאצאיהם, יחד עם עוד מאות יהודים, לאחר שהעיר העתיקה נכבשה על ידי הערבים, ובמשך 19 שנה לא התאפשר לבקר ולהגיע להתפלל בכותל המערבי - שריד בית מקדשנו ותפארתנו, ובכך קטעו רציפות של מאות שנות מגורי יהודים בעיר העתיקה בירושלים.
75 שנה חלפו, והפחד לא מפסיק, האיומים על קיומנו לא מרפים, השונא נשאר שונא, ובכל פעם עם סיבות חדשות ומשונות.
יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימנו, בגאולה האמיתית והשלמה, שהיא ורק היא, תביא את השלווה האמיתית, בגשמיות וברוחניות.
ולתמונת השבוע: ואנחנו מ"ה?!
ירדתי את הדרך, לאחר שליוויתי את בני משפחתי שחוזרים כבר הלילה לביתם, ואני שוב עולה במעלה ההר בכדי להיכנס לתוך הציון ולו בכדי לדקה-שתיים. נעמדתי בתור הארוך, שהוא חלק מהסדרים החדשים שנעשו השנה לראשונה, ומשם בצעדים כושלים גררתי את עצמי למקום הנורא.
זה קרה כאן, לפני שנתיים, בזו השעה ובזה המקום.
45 אנשים, בחורים וילדים, נספו בתוך דקות ספורות מתוך חנק נוראי. אפילו טיפת דם לא ניגרה מהם וכשהם שלמים בגופם, עלתה נשמתם הטהורה והזכה למרום, בלי הסבר הגיוני, בלי להבין איך ומדוע דווקא במקום קדוש זה וביום נעלה שכזה.
בצד דלקו נרות נשמה, ולאורם קראו אנשים תהלים מתוך שברון לב, אבל עם אמונה גדולה של צידוק הדין.
את מקום הטרגדיה פירקו וסגרו כמעט לגמרי, ודרכים חלופיות ובטוחות יותר, הוכנו כתחליף לא הרחק משם.
התבוננתי במדרגות ובקטע השביל שנשאר, עדות למה שקרה פה הלילה שנתיים לאחור.
רשויות החוק ניסו בשנה שעברה לשנות סדרים ישנים ולהפוך את היוצרות, בכדי לחפות על חלק מאחריותם למצב שנגרם, אבל התברר שהם רק גרמו לאנדרלמוסיה, כפי שגם כתבתי על כך מיד בשנה שעברה, מעל במה זו.
השנה הבינו כולם כי צריכים לפעול אחרת. המדינה נתנה את הכלים והאפשרויות לשר הרב מאיר פרוש, שהעמיד את יוסי דייטש כ'פרויקטור' ל"ג בעומר, והם כמו מאות הסדרנים החרדים שפיקדו בשטח מתוך הבנה וניסיון רב, הוכיחו מעל המצופה, כי החרדים יודעים לנהל ולהתנהל, יודעים להכין מהלכים אסטרטגיים, ולהפיק בחכמה ובתבונה את האירוע הכי מורכב ומשמעותי במשך כל השנה בארץ ישראל.
גוט שבת, חזק חזק ונתחזק!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.