רגעים של השבוע - פרשת שמיני, מברכים החודש אייר
הזקנה נגד הצאר / נטילת ידיים בכלא העתיק בעולם / ויתור על ברכה / ברכה בגן העתיק והנדיר
א. לשים פס
למרות העבודה הרבה בערב חג הפסח, כמו עוד אלפים רבים בכל העולם, עושים עצירה של שעות מספר להתוועדות חסידית, בה לא בודקים את השעון ושוכחים מכל הקורה מסביב. כך ישבנו ביום ראשון, יום הבהיר י"א ניסן, היום בו לפני 122 שנה ירדה נשמתו הקדושה של נשיא דורנו לעולם.
ומכיוון שהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א שהה בארה"ב, לרגל שידוכי בתו הכלה בשעה טובה ומוצלחת, הזמנתי את ידידי, רבה של קאזאן השליח הרב יצחק גורליק להגיע ולהתוועד בבית הכנסת המרכזי. הרב גרליק, עתיר 'מניות' במוסקבה, עם בוגרים ומשפחות שהחלו את דרכם אצלו והם היום מפארי הקהילה במוסקבה - יושב ופיו שופע פנינים, המעלים את השומעים טפח מעל הקרקע.
וכך סיפר בין הדברים, והחלק העיקרי שבו הוא הלקח והתכלית: "כשהגעתי לקאזאן לפני כעשרים ושבע שנים, מצאתי חבורה של יהודים מבוגרים ששרדו את עשרות שנות הקומוניזם ושימרו את הגחלת בכל אותן שנים. בראש החבורה עמד יהודי מבוגר מאוד, שעוד נלחם במלחמה נגד הנאצים. הוא היה חזק מאוד פיזית. כשלחץ לך יד הרגשת זאת היטב. אך יותר מכוחו הפיזי היה כוחו הרוחני. הוא לקח על עצמו אחריות על כל ענייני היהדות. בעצמו היה קובר את מתי ישראל בקבורה יהודית, וכמובן מארגן את המניינים, קורא בתורה ומתפלל כש"ץ. הוא היה עניו מאוד ועדין נפש. כשהגעתי, אברך צעיר בן עשרים ושלוש בלבד, הוא, ממרומי שנות התשעים שלו, פינה את מקומו בעבורי, באומרו בענווה אמיתית שאיננו רב, ובסך הכל לא היה אף אחד אז הוא עשה מה שצריך. התעקשתי, כמובן, שדווקא הוא יתפלל, כדי לשמוע את מתיקות תפילתו בנוסח הישן מבית אבא. נהניתי בעצמי, והיה חשוב לי שהדור הצעיר ישמע את תפילתו של אותו זקן".
"הדור החסון ההוא היה שתקן. כמעט ולא שמעת מהם איך הם התמודדו בשנים הנוראיות ההם. פעם אחת, ברגע של מצב רוח, פתח ר' מיכל ע"ה את פיו, כמובן בבחינת מועט המחזיק את המרובה".
"שאלתי אותו: כיצד? איך שרדתם מול מערכת השמדת-דת כה משומנת? והוא ענה בסיפור: הייתה פעם זקנה שסיפרה בגאווה לחברותיה, שהיא עמדה מול הצאר וסימנה לו עם היד תנועה שעניינה שהוא בשבילה כלום. שאלו חברותיה איך עשית זאת בלי שיערפו את ראשך? והזקנה ענתה, זה היה כשהצאר הגיע עם פמלייתו אל העיר שלנו, וכמו כל תושבי העיר גם אני הלכתי לעמוד בצד הדרך לכבודו. לא בכדי לכבד אותו, אבל לא הייתה לי ברירה. ואז כשהצאר חלף מול פניי כשכולם מריעים לו, אני הכנסתי את היד תחת הבגד שלי ושמה סימנתי לו והראיתי לו בדיוק מה אני חושבת עליו"...
"האנשים הענקיים האלו חיו בתקופה, שבחיצוניות לא תמיד יכולת לעשות מה שאתה רוצה. אבל בפנים, בפנים הם הלכו עם ראש מורם, ולא הרכינו ראש בפני המים הזדונים"!
הרב גורליק עצר, לקח נשימה, כאילו חזר אלינו בבת אחת מאותן שנות בראשית שלו בקאזאן, וסיים את הלקח בשבילנו: "צריכים ללמוד מהם. לא תמיד אנחנו יכולים בחיצוניות לבטא את דבקותנו בה', לא תמיד הסביבה תקבל את ביטוי שמחתנו במצווה והתפעלותנו בזמן התפילה. אבל בפנים, במקום הפנימי שם רק אני נמצא, שם 'שים פס' ותדע מה האמת ומה השקר. צא ממצרים וקבל את התורה. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, בחיוך, בשמחה ובטוב לבב"!
ב. נטלה ונטילה
על נטילת הידיים הראשונה לפני אכילת הכרפס - ויתרתי, בהסתמך על המובא בשו"ע שיש מקילים שלא ליטול ידיים לפני אכילת פרי או ירק רטוב; אך לקראת אכילת מצה, קמתי לקרוא לשוטרים שיאפשרו לי ללכת לחדר הסמוך ליטול את הידיים בכיור הקיים בו. אך הפעם, בשונה מכל שנה, הדלת הייתה נעולה, מבחוץ.
גם דפיקות חזקות וקריאות רמות של כמה מהאסירים החסונים לא הועילו כלום. עוברות דקות יקרות, ואני מתחיל לחשוב על פתרון הלכתי, האומר שאם מחזיקים את המצה דרך מפית, אפשר לאכול זאת גם ללא נטילת ידיים.
הזמן רץ וחייבים לאכול הערב מצה, מצווה דאורייתא יקרה, אחת בשנה, בליל הסדר.
לפתע ניגש אליי אחד הצעירים, ומציע לפרוס ניילון אל תוך הארגז בו הבאתי בצהריים את המזון. נטלה יש, בקבוקי מים גם יש, "נשתה פחות מים, העיקר שנוכל ליטול ידיים". הוא אומר, וכמה מסביבו מאשרים בנענוע ראש. וכך נערכה לה נטילת ידיים, שבנסיבות המקום וההיסטוריה, מן הסתם, כבר היו אסירים יהודים יקרים שמצאו כאן בכלא 'בוטירסקי', דרך מקורית משלהם לקיים את המצווה במסירות, במשך 252 שנות פעילותו במרכז מוסקבה, הכלא הפעיל הוותיק ביותר בעולם.
במהלך הסעודה, בו כמדי שנה אני מזמין כל אסיר לומר כמה מילים, קם אותו צעיר ואומר: "ראיתי היום כיצד בכל מקום ובכל מצב, אפשר להפעיל את הראש ולמצוא פתרון להתגבר על כל מכשול; היום הבנתי, עד כמה ה'שחרור' הוא קודם כל בראשו של כל אחד מאתנו".
בתום למעלה משעתיים בחברתם, בו קיימנו סדר פסח ככל חוקותיו ומשפטיו, נפרדנו בידידות וחמימות, לאחר שבדבקות אמרנו את הבקשה היהודית העתיקה בכל הדורות: "לשנה הבאה בירושלים".
ג. ברכה מבוררת
עוד לפני ששאל את 'ארבע הקושיות' בליל הסדר, הייתה לו קושיה משל עצמו. בליל הסדר הראשון בו ממהרים, ניסיתי לענות לו הסבר כלשהו, אך למחרת, בליל הסדר השני, שוב הקשה, והפעם כבר דרש הסבר שיניח את דעתו. והרי עיקרו של חג הפסח הוא 'והגדת לבנך' ולא מעט מנהגים במהלך ליל הסדר עושים בכדי 'שישאלו התינוקות'. עצרתי, ביקשתי מבני אהובי שיחי' שיחזור על קושייתו לא רק בפניי, ויחד עם האורחים ניסינו להבין את מהלך העניינים:
"מדוע לפני שאוכלים את ה'כרפס' צריכים לכוון בברכת 'בורא פרי האדמה', גם על ה'מרור', שנאכל רק בהמשך, כיוון ששניהם ירק; ואילו כשמברכים ברכת 'בורא פרי הגפן' על הכוס השנייה, מברכים בנפרד ולא יוצאים ידי חובה בברכה שעשינו על הכוס הראשונה"? - כך שאל שאלה פשוטה ומתבקשת כמעט מאליה.
יחד עם שאר בני המסובים 'ניתחנו' את השאלה, והובן כי היא מתאימה גם על ה'כוס הרביעית', אך לא על ה'כוס השלישית' שמובן שצריכים לברך, כי היא לאחר 'ברכת המזון', בה מסיחים את הדעת מברכת היין שבחלקו הראשון של ה'סדר'.
ראשית כל, הבחנו בהבדל שבין הדינים: הכלל הוא ש'אין מברכים ברכה שאינה צריכה', ולכן פוטרים את הכרפס והמרור בברכה אחת. לעומת זאת אנו מברכים על כל אחת מ'ד' כוסות' בנפרד, מפני שאנו סוברים שכל אחת היא מצווה בפני עצמה.
וכעת הסברתי לו מה שעלה לי בס"ד במחשבתי: היות ועל ה'מרור' יש ברכה מיוחדת (ברכת 'על אכילת מרור'), לכן את 'ברכת האדמה' נחסוך על-ידי שמכוונים בעת שמברכים ברכה זו לפני כן על ה'כרפס'. אך על היין - אין ברכה מיוחדת (כגון 'על שתיית ארבע כוסות'), והיות וכל כוס היא מצווה בפני עצמה, צריכים לברך בנפרד 'הגפן', ואי אפשר לצאת מהברכה על הכוס שלפניה.
אך הבן המשיך להקשות: "הרי לפני הכוס השנייה יש גם ברכה מיוחדת - 'ברכת הגאולה'"? ומיד השבתי לו: "בברכה זו לא מוזכר כלל עניין היין, ולכן אכן צריכים 'ברכה מבוררת' - ברכת הגפן על כוס זו"; והסבר זה כמובן מתאים גם על הכוס הרביעית.
שמחתי שהנחתי את דעתו, וכעת כולנו יחד מצפים ומייחלים לשתות את הכוס החמישית - כוס הגאולה, במהרה בימינו. לחיים!
תמונת השבוע:
לפני שבע שנים - 'שנת הקהל' כמו השנה, חיפשתי איך לקיים את הוראת הרבי בעריכת 'כינוס הקהל'. בשילוב זיכרונותיי מימי ילדותי בירושלים, עלה בי בס"ד הרעיון לעריכת מעמד 'ברכת אילנות' הנהוג בחודש זה, חודש ניסן, לתלמידים משתתפי 'חברת תהלים' בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה'. חיפשתי מקום מתאים שיש בו פריחה של עצי פרי, אך התברר, כי בעונה זו עדיין קשה להשיג עצים עם לבלוב. וכך התגלגל הרעיון ללכת אל הגן הבוטאני, ולחפש בו עצים מתאימים. ונתקיים ב"ה 'יגעת ומצאת'.
גם השנה, נערך מעמד "ברכת האילנות" בהשתתפות עשרות תלמידי תוכניות התפילה והתהלים בבית הכנסת המרכזי, ובהשתתפות הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א, שפתח את המעמד בדברי הסבר נפלאים על 'כי האדם עץ השדה', ועל חשיבות מידת הכרת הטוב בכך שאנו מברכים את עצי הפרי.
לאחר אמירת י"ב פסוקים ומזמורי תהלים, קיבלה נציגות הנהלת המקום חבילת מצה ויין, כתודה והערכה על אפשרות קיום הכינוס בצורה מכובדת ויפה, בגן הבוטאני הקיים כבר מעל 340 שנה! ובשנה זו ראינו את החידושים והשיפוצים המושקעים בידי הנהלת המקום, המביאים את אלפי המבקרים בה לראות כיצד לא חיסר הקב"ה בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להנות בהן בני אדם.
גוט שבת, חודש טוב וקיץ בריא ושמח!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.