״וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן״ (שמות ב י״ט)
והיקשה במדרש (שמות רבה א לב): וכי מצרי היה משה, ואיך טעו בנות יתרו שהיו צדיקות לחשוב על משה רבנו שהוא מצרי. ואין מחשבה לחשוב שמשה רבנו התלבש כמצרי, דבני ישראל לא שינו שמם לשונם ומלבושם, ואיך חשבו את משה רבנו למצרי.
ובמדרש שם מבאר ואומר על פי משל, לאדם שנשכו ערוד והיה רץ ליתן רגליו במים ונתנן לנהר, וראה שם תינוק אחד שהיה שקוע במים ושלח ידו להצילו. אמר לו התינוק, אילולי אתה, כבר הייתי מת. אמר לו: לא אני היצלתיך, אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך.
כך אמרו בנות יתרו למשה, יישר כוחך שהצלתנו מיד הרועים. אמר להם משה, אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם. וזהו שאמרו לאביהן, איש מצרי הצילנו כלומר, מי גרם לזה שיבוא אצלנו, איש מצרי שהרגו, עכ״ד המדרש.
והנה צריכים להבין דברי רבותינו הקדושים זצוק״ל, כי מפשטות הדברים נראה שאמר משה לבנות יתרו, שעצם הריגת המצרי הוא היה הסיבה שלכך היצילם מיד הרועים. וזה הלשון אמר להם משה, אותו המצרי שהרגתי הוא הציל אתכם.
ולכאורה קשה, הרי זו לא הסיבה היחידה שהצילם מיד הרועים. ועוד צריך להבין במשל שמשלו לקטן הטובע בנהר ובורח מן הערוד לנהר, ועוד דקדוקים רבים על המדרש הזה.
ואפשר לבאר ולומר, דהנה מצאנו במדרש (שמות רבה א כח) שהסיבה שהרג משה רבנו את המצרי, שהכה את השוטר מעם ישראל, מפני שהיה רואה ברוח הקודש מה שעשה בבית עם שלומית בת דברי, שביקש לטמא אותה ולכן אמר ודאי זה חייב מיתה.
וכך מובא במדרש (שמות רבה לב) שגם רועי מדיין ביקשו לטמא ולהחטיא את בנות יתרו, וזה שאמר: ״וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן״ דהיינו שהצילם מענין שנאמר בו (דברים כב כז): ״צָעֲקָה הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ״ ע״כ.
ויובן, דהנה המשנה (אבות ד ב) אומרת דמצוה גוררת מצוה, וזה שהרג משה רבנו את המצרי וקיים בזה מצוה גדולה שהציל את שלומית בת דברי מן הטמא המצרי, נגררה מצוה שיגיע להציל את בנות יתרו, שגם אותן לא יחללו ויטמאו רועי מדיין. ויובן מדוע אמרו בנות יתרו איש מצרי הצילנו, כי כל הישועה באה מהתוצאה שמשה רבנו הרג את האיש מצרי, ומצוה גוררת מצוה והגיע גם להציל ולהושיע את בנות יתרו שלא יחוללו.
ויובן המשל המובא במדרש, לנשוך מן הערוד שרץ למים. דהנה נחש ערוד מסמל לטומאה וליצר הרע שנשך איש ישראלי עובד השם. והדרך לנצח את הנחש שהוא היצר הרע, לרוץ למים שזה התורה הקדושה. וכאשר נכנס למים, לתורה, זוכה להציל את התינוק שזה הנפש הטהורה של היהודי שלא תטבע במים.
וזהו יסוד עצום ביותר בימי השובבי״ם, לדעת שכל מצוה גוררת אחריה מצוה אחרת וכל המעשים טובים הם שרשרת אחת, חוליה על עוד חוליה. וכמה שמוסיפים חוליות של תורה וקדושה, החוליות מתגברות ונוספות עוד חוליות.
וידע האדם יסוד גדול, כשם שבקדושה מצוה גוררת מצוה, כך בעבירות עבירה גוררת עבירה וכך במחשבות, כל מחשבה ריקה שאדם חושב מביאה אחריה עוד מחשבה ריקה יותר גרועה, וכך האדם יכול לשקוע בים של מחשבות רעות ולטבוע בים של מים עכורים של מחשבות רעות, שמביאות את האדם לייאוש וחורבן.
ולכן כל מחשבה מהר תפרע אותה ותקיים אותה ותוציא אותה אל הפועל, וזה מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה. כל מחשבה טובה, מיד תוציא ממנה מעשה.
הנה היום בעוונות הרבים רואים אנשים ששוקעים בייאוש, בעצבות, בחרדות, וכל זה ממחשבות רבות ששקועים בהם וזה החורבן של הדור הזה, מחשבות שגוררות מחשבות. ולכן יעצור האדם את המחשבות, ותוציא לפועל מיד את המחשבות בלי לשקוע בהם.
וזה יסוד לכל חיי האדם: הטוב גורר טוב, הרע גורר רע. מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. מחשבה טובה גוררת מחשבה טובה ומחשבה רעה גוררת מחשבה רעה. והימים האלו ימי השובבי״ם הם ימים עם כח לטהר את המחשבות הרעות ולעלות ממצולות שהאדם נפל בהם במשך שנים.
יעזרנו השם על דבר כבוד שמו ונזכה לטהר את נפשנו באמת ומצוה תגרור מצוה.
ע״ה יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.