על משבר האמון בבתי המשפט בישראל

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

חוקרים מהאוניברסיטה העברית פרסמו לאחרונה מחקר, ממנו עולה כי עצמאות הרשות השופטת נמצאת בסכנה. למרבית הפלא אין המחקר תולה את אשם התמוססות כוחו של בית המשפט בנתניהו וחבריו, אלא בכיבושה של מערכת המשפט בידי האליטה של אהרן ברק וחבר מרעיו.

מהמחקר עולה כי במקביל לאובדן האמון במערכת המשפט, אבד אמון אזרחי המדינה גם בגורמי שלטון נוספים, דוגמת הכנסת, מערכת החינוך, דו"צ, ועוד. יחד עם זאת אובדן האמון בבית המשפט גבוה בעשרות אחוזים (נתון מובהק) לעומת המוסדות האחרים.

האשמת מערכת המשפט את ביבי ושות' באובדן יוקרתם ואמינותם נסתרת מכך שהתדרדרותם החלה הרבה לפני עידן משפטי ביבי. אליטת המשפט שתולה את סרחונה בכל גורם אפשרי (ורק לא בעצמם) תולה את ירידת ערכם באשמת הרשתות החברתיות. המחקר סותר גם תירוצים והצטדקויות אלה, בכך שהוא משוה את ירידתם קרנם, לעומת מוסדות אחרים וכן בהוכחתו שההתדרדרות החלה עוד הרבה לפי הקמתן של הרשתות החברתיות.

יתר על כן, המחקר משווה גם את המצב בישראל, לעומת 40 מדינות אחרות ומוצא שהירידה בישראל גבוהה לאין ערוך לעומת כל מדינה נמדדת אחרת.

המחקר בא לענות על השאלה מי צדק בויכוח בין השופט אהרן ברק לבין השופט משה לנדוי. ברק, שטען ש'הכל שפיט' וחידש בכך את המושג 'מהפכה חוקתית', טען שהאמון בבית המשפט ישמר, כל עוד יאמין העם במניעים המקצועיים של השופטים ובהיותם פועלים ללא משוא פנים.

לעומתו טען השופט לנדוי, שקבלת החלטות בנושאים פוליטיים וערכיים, אינה יכולה להיעשות בצורה אובייקטיבית וניטראלית והמהפכה החוקתית תבוא בסופו של דבר, על חשבון אמון העם במערכת כולה.

הנתונים האובייקטיביים (שנחצבו ממאגרים בני עשרות שנים, במגוון מדינות) מוכיחים חד משמעית שאובדן האמון במערכת המשפט הישראלית הנה דרמטית. "בשום מערכת משפט בעולם, ושום מערכת מדינתית בישראל, לא ראו ירידה כה דרמטית באמון בהם, בתקופה הנסקרת".

בלית ברירה מסיק המחקר שככל שבית המשפט יוסיף וילך בדרך של התערבות בתכנים פוליטיים וערכיים, כן תמשיך ותרד קרנו.

לפני שאעבור לנושא 'שלי', אדגיש שוב: המחקר נכתב בידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית, כך שאינו נחשד למחקר מוזמן ע"י הימין. אדרבה, יש להניח שהם מצטערים על התוצאות ופרסומו נועד להזהיר את עמיתיהם מהמשך ירידתם.

מה איכפת לי ממידת האמון של העם בבתי המשפט. הרי אני אמשיך להאמין בהם, בדיוק באותה מידה שהאמנתי קודם, גם אם יסתבר ש 101% מהעם מעריצים אותם וגם אם יסתבר שאני האחרון שמעריך אותם כערכם (כל כך אהבתי את החתימה של החזו"א במכתבו לבן גוריון; 'בכבוד הראוי' הוא חתם. שפתים יושק) דעתי לא תשתנה. אז למה אני מביא בפניכם את המחקר?

ובכן, השאלה המתבקשת היא: האם יש אצלנו אובדן אמון במערכת כלשהי? האם יש אובדן אמון במערכות העיתונים והשבועונים? אולי פחות אמון באינטרסים המובילים החלטות של מנהיגינו בתחומי החינוך, הצדקה, או הבריאות? ואולי חלילה אפילו בתחומי העל, כמו  'גדולי הדור' 'אמונת חכמים' 'דעת תורה'??

אפשר להניח כמעט בוודאות שבאותה מידה שיוכר אובדן מה של העם במערכות, יחד עם זאת ובצמידות מלאה ימצאו גם האשמים בכך. בראש ובראשונה יוכר מקומו של החרדי בעולמו שעושה כל אשר לאל ידו להפעיל את מוחו ולפעול בהתאם לכך ולא מסכים לקבל את המוסכמות שפרנסו ומפרנסים ב"ה עד היום את מיטב עסקנינו (לזרועותיהם השונות). מעליו ישכון בחוסר כבוד הרב שאולזון שכבר הוכח מיני אז שכל מטרתו היא רק להביא את כל הצדדים בפני העם ואינו מסכים לקיים מצוות 'ככל אשר יורוך' היחצנים.

אז אחרי שברור שיש אשמים רבים (כולם מחוץ למערכת כמובן), נכון להסב את שימת הלב לשאלות הבאות:

1. האם כבוד השופט אהרן ברק, יודה בטעותו ויחזור בו ממדיניות השיפוט האקטיבי?

2. האם חבריו ושותפיו לדעה, יסיקו מסקנות ויסוגו אחור מעמדתם הקודמת?

3. האם העובדה שהדברים נכתבו ע"י חוקרים עמיתים שלהם, שרוצים בטובת האליטה ובהמשך שליטתה יניעו תהליך של קבלת המציאות והתאמתם אליה?

4. או אולי, מעכשיו, יחרת על מצחי החוקרים אות קין, שהם הם המביאים את החורבן על מערכת המשפט, בהביאם תוצאות מחקר יסודי כל כך לידיעת העם - בהתעלם מהסיכון שעצם פרסום הדברים תורם להמשך כרסום מעמד השופטים.

מניח, שבעולם 'שלהם' התשובה ברורה: עולם כמנהגו ינהג. השופטים ימשיכו לעשות את מעשיהם כאילו צודקים הם בכל אשר עשו. עם מוציאי האמת אל האור, עוד יבואו חשבון.

איזה מזל יש לי שאני חי בתוך חברה מתוקנת, שבוודאי לא תלך בדרכי האיוולת הנ"ל.

* ולעיזים העיוורות יאמר: אתם יכולים להמשיך לשמוח בהצלחתכם, רק שימו לב שמדובר בתהליכים איטיים ומתמשכים. אז כיום אובדן האמון נמדד באחוזים בודדים (כאלה שהריבוי הטבעי מצליח להסתיר בקלפי), אבל ברבות הימים (אם חלילה לא תשנו את דרככם), התוצאה ידועה כבר מהיום.

 

חרדי בעולמו