מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
תוך כתבתי כאן על אודות חוסר ההבנה וחוסר האחריות המינימלית של שופטי ישראל שמתי לב שאכן זה המקצוע היחיד בו אין לך אחריות כלל על מעשיך. בכל תפקיד אחר בעולם, מוטלת עליך אחריות ישירה כעקיפה למעשיך. אם מישהו נפגע כתוצאה ממעשה או רשלנות שלך, תועמד לדין ותצטרך לשלם על כך. התפקיד היחיד בו הינך יכול להיות מזיק ממש ובכל זאת לא תידרש לתת את הדין, היא במקרה שאתה הוא שמופקד על נתינת הדין. כלומר, שאתה שופט. אלו השופטים הנישאים מעם שדורשים מכל חייל ואזרח שיהיו מומחים למשפט, לפני שהם מעיזים להתגונן ושאם לא כן, אחריות פלילית רובצת עליו. הם עצמם חסרי כל אחריות. לא רק במובן המוסרי והציבורי אלא גם במובן הפלילי.
עד לחידוש זה ידענו שהפטורים מאחריות על מעשיהם הם חרש שוטה וקטן. בימינו נוספו שתי קטגוריות: שופטים ועוד סקטור מובחן מאוד (ראה להלן).
בוחן פתע: האם עולה בדעתך כרגע מי הם המיוחסים שאין עליהם כל אחריות ושבכל מקרה מה שלא יעשו, תמיד יהיו צודקים?
לשופט ניתנה הרשות (והחובה) לשפוט לפי מיטב ראות עיניו. אין על השופט שום מורא של ביקורת והשופטים מתעקשים שאפילו משוב לתפקודם לא יעשה. השופטים התנגדו נחרצות לבניית מערכת למישוב השופטים, כדרישת לשכת עורכי הדין. בלשכה טענו שיש שופטים שנרדמים בדיונים, שופטים שמשחקים טטריס בזמן הדיונים וכן שופטים שניכר שאינם בקיאים בנושא הנדון לפניהם ופוסקים 'מתוך הספרים' ולא 'מתוך המציאות'. (מי שלומד מזה משהו על איכות השופטים, למד משהו). שופט הוא התפקיד היחיד בעולם שנעשה מתוך חוסר אחריות מוצהר. אסור לבקר שופט על החלטתו (שכן תתבע על ביזוי בית המשפט...) ואסור להקליט את הדיונים (שמא תצא האמת החוצה).
שופט שישחרר עבריין, מחמת שאינו רואה מסוכנות לציבור, והלה שב לתקוף בצאתו מבית המשפט לא יתן את הדין על שיפוטו הקלוקל. לא זו בלבד שלא ידרש לשלם פיצויים לנפגעים (לפחות בגדר של 'גרימת מוות/נזק ברשלנות' אלא שאפילו לא תהיה מידה כלשהי של השלכה על המשך תיפקודו. הלה ישאר שופט מורם מעם - ועם תואר זה יוכל להגיע (כפי שעינינו חוזות מישרים) גם לכס בית המשפט העליון.
כאמור, שופטים אינם המגזר היחיד הפטור מכל אחריות. שותפים יחידים להם הם נציגינו הנכבדים. הללו יכולים לא רק שלא לעזור לציבור בוחריהם אלא להצהיר ללא בושה שאינם רואים עניין לעסוק בפדופילים (למעט עזרה למפלצות, אם הם מקושרים לעסקנים הנכונים). הם יכולים למעול באמון בוחריהם, לפגוע בהם ישירות, לא לתמוך בהם, לפעול להזיק להם בידיים (להרבות בסוכרת במחנם, למשל) ולא ישאו בשום אחריות למעשיהם. בוחריהם ימשיכו להצביע עבורם גם בבחירות הבאות ושום בי"ד לא ידון את דינם כמזיקים בגרמא או בגרמי.
למעט שני מורמים-מעם אלו, שאר בני תמותה אחראים למעשיהם ומשלמים על טעויותיהם.
הבעיה היא שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכפי שפתחנו, עיני כל אחד רואות אחרת, אז כיצד נדע האם אנחנו רואים נכוחה, או שמא רואים-מה-שרוצים-לראות?
יש מקרים שהדברים שקופים וברורים. כדוגמת הסוכרת שהוצגה לעיל בסוגריים. לית מאן דפליג על העובדה שההשמנה והסוכרת הינן מגיפות בדורנו. לית מאן דפליג על העובדה שאחוז נכבד מהסוכר אותו אנחנו צורכים, מגיע לגופנו דרך משקאות מסוכרים ולית מאן דפליג שהעלאת מחירי המשקאות הממותקים הביאה (בארץ ובחו"ל. הוכח מחקרית) להפחתה בצריכת הסוכרים. אבל, יש מי שרואה אצלנו לטווח קצר מאוד וכל מה שנכנס לתוך מסגרת משקפיו זה רק כמה כסף יחסוך לאנ"שיו ברגע זה, או כמה זה יכעיס את ליברמן וכדו'. העובדה שנשלם בכפלי כפליים על טיפולים רפואיים בחולי הסוכרת, אינה נכנסת למשוואתו כלל. העובדה שצרכני הסוכר יסבלו, הם ומשפחותיהם, אינה סיבה עבורו להשתדל למעט את המגיפה. חזות הכל היא קידוש המלחמה בליברמן. בעצם, כדי לקדם בציבור שלנו הישמרות מנזקי סוכר צריך היה לשחד את ליברמן שיוציא חוק צריכת סוכר חובה. במקרה כזה היו ח"כינו מגלים שהסוכר מזיק. לצערנו הוא פעל הפוך ומכך שנציגינו יעשו כל שביכולתם כדי שתשלח ברכה בְּמִשְׁמַנֵּנוּ....
לעיתים מתקבל הרושם
שהמופקדים על טובתנו ושלומנו מתחרים ביניהם על קוצר הראיה אותו יאמצו. לצערי,
המתחרים השונים, זוכים להישגים מרהיבים. מסקרן אותי אם בדור הבא יקום מי שיעז לומר
'טעינו' או שגם אז נמשיך לאחוז שכל מה שעשינו וכל מה שהחלטנו, תמיד תמיד צדקנו.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.