חיתום הדברים ליקר ששלח שאילתותיו

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

להיות שכיום מקובל הזוהר וקדושתו עד כדי שמצוטט מגדולי ישראל שמי שאינו מאמין בזוהר, אינו מצטרף למניין (הגם שיש דעות אחרות, כמובן), חששתי  שיבינו חצאי דברים ויסיקו את אשר אין להסיק. פקו ברכי בבואי לצטט מדברי רבותינו, וכמעט נחמתי על שהחלתי בנושא.

אבל חזקה עלי מצוות התורה ('סברא הוא , למה לי קרא?') שלא להשתתף בכיסוי העיניים שנהגו בו רבים וטובים וה' יאיר עיני מבקשי האמת.

המפורסם ביותר בהתנגדותו הוא היעב"ץ שאף חיבר ספר מיוחד (מטפחת ספרים) בו הביא מאות הוכחות שרוב הזוהר אינו מהרשב"י. ואעפ"כ כתב : "הנה כל ספר הזוהר קדוש הוא כעצם השמים לטוהר, דבריו נכוחים למבין". וראה גם בסוף פרק א: "גם ספר הזוהר הוא נזר המקובלים בלי ספק בעולם, בשגם העיד עליו האר"י ז"ל, שהיה איש קדוש אלהי ורוח הקודש שורה עליו, הלא עליו בנויה כל חכמתו, הנשגבה והנוראה. חלילה להרהר אחר דבריו."

כל כך רצה הצדיק לצדק המסורת שהזוהר הוא מהרשב"י, עד שנדחק להקים אוקימתא שהיה אמורא לא ידוע ששמו היה ג"כ רשב"י (ושם בנו רב אלעזר) והדיונים המתמיהים בין הרשב"י לאמוראים, הם מדבריו.

כלומר שהגם שחולק שהזוהר כולו הוא מהרשב"י, עדיין סבר שיסודותו הוא "מהתנאים, מהנביאים, עד משרע"ה". אלא שבלולים בו דברים הרבה, חלקם מהסבוראים וגם מהראשונים וגם דברים אשר לא כדת. מ"מ הדיון שהעלית הוא על חלקים שמוכח מהם שלא ייתכן שהם מהרשב"י ובזה צעדת בעקבות גדולים ויראים. אפילו הר"מ קוניץ, שכתב ספר 'בן יוחאי' כדי לדחות את ראיותיו של הגאון יעב"ץ, הודה שיש פסקאות בזוהר מזמן האמוראים "ואף מקצת מרבני סבוראי". כלומר שלית מאן דפליג שחלו בו ידיים והנדון הוא רק עד כמה ואלו ידיים - ואם מוסמכות הן.

ומכאן, לציטוטים.

לרמ"א (חי 300 שנה אחרי רמד"ל) לא היה ברור מי היה מחברו של הזוהר, שהרי כתב בדרכי משה (יו"ד סי' סה ס"ק יב): "שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם רבי שמעון המוזכר בתלמוד שהוא רבי שמעון בן יוחאי". שמעתי ותו לא.

(אמנם על הרמ"א והרמב"ם כתב הגר"א (יו"ד רמ"ז) "אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם..")

הנודע ביהודה כתב (בדרשות הצל"ח 'אהבת ציון'. הוספה בהדפסה משנת תשכ"ב. במהדורות קודמות הושמטו הדברים, כדרך הצנזורה המורגלת אצלנו, אבל עתה יש בידינו הדרשה כולה מכת"י):

"והנה זה לא יכחישו כל בעלי הזוהר ובעלי כתבי האר"י, שאין הזוהר מקובל ביד האומה הישראלית דור אחר דור איש מפי איש, כמו שמקובל בידינו המשנה והתלמוד בבלי וירושלמי וספרי וספרא ותוספתא ומכילתא מפי התנאים והאמוראים, דור אחר דור עד חכמי המשנה והתלמוד בעצמם, והם מפי כנה"ג מפי הנביאים איש מפי איש, עד משה מפי הגבורה, ומעתה נדון ק"ו, אם במה שמקובל בידינו אמרו כלל גדול, כל ברייתא דלא מתניי' בי' ר' חייא ור' אושעי' לא מותבינן מינה, הרי שחששו שלא נמלטו מן הטעות והשיבוש, וכמה פעמים אמרו אטו מתרצתא היא משבשתא היא, ואיך נסמוך על כתובים הנמצאים כמה מאות שנה אחר מיתת רשב"י, ולאו רשב"י חתום על דבר ודבר, ואם הרבה דברים יצאו ממנו מי יודע כמה נתוספו עליהם, ואפילו באותן שיצאו ממנו מי יודע אם לא נשתבשו בו"

תלמידו  הגאון ר' אלעזר פלעקלס בעל "שו"ת תשובה מאהבה" (ח"א סיכ"ו):

"אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר [!] ...כי אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא ר' שמעון בר יוחאי אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו כמבואר בהקדמ' הרמב"ם לספרו יד החזק[ה] איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום ואף ר' יוחנן שחיבר תלמוד ירושלמית [!] אינו מזכירו בשום מקום ורבינא ורב אשי שחברו תלמוד בבלי מאה שנים אחר חבור תלמוד ירושלמי, והיו סוף אמוראים ולא שמו רמז בכל התלמוד מספר הזוהר ורבה בר נחמני שחיבר רבות [=מדרש רבה] ושוחר טוב וכיוצא בהם הרבה לא זכרו מחיבור רשב"י. גם רבנן סבוראי והגאונים והרי"ף והרמב"ם ורש"י ותוס' והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והטור, והילקוט שמעוני אשר אסף ולקט כל המדרשות והמכילתות והברייתות, כולם לא ידעו ולא ראו ממנו דבר עד שזה קרוב לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזוהי כנסיה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל'... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי [!] ר' שמעון בר יוחאי, כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה, ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן [!] שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר והארכתי בזה במקום אחר מפי ספורים ומפי ספרים כמבואר בס' מטפחת להגאון מוה' יעב"ץ זצלל"ה שגזר אומר שחלו בו ידים מזייפים וחשד את החכם ר' משה דיליון יעיי"ש.

החת"ס כתב לשואלו על אודות הזוהר (חת"ס, ח"ו, סי' נ"ט) "הנה נמצא בשכנותך ספר מטפחת ספרים מהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דיבר הנביא בעניין זה הלא ישתוממו רואיו".

ותלמידו בעל המי מנוחות כתב בשמו (דף מג:) שאמר בפני רבים בהישיביה "אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי הרשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו, לא היה כולו רק ספר קטן הכמות מחזיק דפים מועטים"

ונשוב ונצטט מפתיחת היעב"ץ: "הנה כל ספר הזוהר קדוש הוא כעצם השמים לטוהר, דבריו נכוחים למבין"

 

חרדי בעולמו