מחזה בשלוש מערכות

 

מחזה בשלוש מערכות

התחושה השלטת בעקבות אירועי השבוע היא בעיקר בלבול. לרגע אנו משתכנעים בדבר ובמשנהו אנו משתכנעים בהפכו, הרבה מאד דיונים על אינספור היבטים של האירוע המתגלגל, וחוסר יכולת לעבד את שלל ההיבטים לתמונה ברורה.

אני רוצה להציע נוסחה שתבהיר את התמונה, והיא, לבצע זום אאוט, ולהתבונן בתמונה הגדולה.

להשקפתי בקווי המתאר של התמונה הגדולה ישנם רק שלושה שחקני מפתח, ישנם שחקני משנה וניצבים, ובעיקר קהל צופים ענק, אך שחקני מפתח ישנם שלושה בלבד, אחד לכל מערכה. השחקן הראשון הוא 'הטריבונל', השחקן השני הוא 'הנאשם', והשחקן השלישי הוא 'הישיש', בין השלושה מתנהל קרב על התודעה, וזה התמונה הגדולה.

מתנצל מראש ממי שתוהה על כך ש'הקרבן' אינו שחקן ראשי, ראשית, מפני שעד לרגע זה לא הוברר שישנו קרבן, אבל גם במידה וישנו, עד סוף ההצגה יספור הקרבן שלוש מכות, אחת מהנאשם השנייה מהטריבונל והשלישית מהישיש.

לצורך המחשת הפואנטה אשתמש בדמויים מעולם הבמה, מפני שזה באמת כל הסיפור, הקרב על התודעה, והקרב הזה מתנהל על הבמה הציבורית. הציבור כולו משמש בעל כורחו כקהל צופים, והמנצח יהיה השחקן שיסחוט את כמות הדמעות הגדולה ביותר, אמנם לשלושתם יש מטרות שונות, אך כולם פועלים להשיג יעד זהה, והוא 'לגנוב את ההצגה'.

ועכשיו נעשה בחזרה זום אין, וננתח את המהלכים העיקריים של שחקני המפתח.

1.     "הטריבונל".

במערכה הראשונה הזרקור מופנה לשחקן הראשון, הלוא הוא 'הטריבונל' ובעיקר לאסטרטגיה שלו. הטריבונל גמר אומר להוריד את השחקן השני מהבמה, הלוא הוא הנאשם, ייתכן שאכן תם זמנו של הנאשם, וייתכן שלא, מי יודע, אך האמת שגם הטריבונל לא באמת מתעניין בשאלה זו, אם היה מתעניין בשאלה זו, היה מוריד את הנאשם מהבמה מאחורי הקלעים, אך הטריבונל בהחלטה מכוונת בחר לבעוט את הנאשם בדרמטיות מראש הבמה לכיוון קהל הצופים, ובכך חשף את מטרתו האמיתית והיחידה, והיא, לסחוט מקהל הצופים קולות הלם וזעזוע, ולגרום לשבר בתודעת הצופים הרבים.

הטקטיקה הזו מגלמת את תמצית הרוע שבמגוון תרבויות זרות, החל מעובדי אלילים של העולם הקדמון, זובחי אדם כדי להשביע את רעב האלים וההמון, המשך במשחקי הגלדיאטורים עד מות בקולוסיאום של רומא כדי לספק להמון לחם ושעשועים, וכלה במיצגי אוטו- דה- פה המוניים בהם ההמון בא על סיפוקו רק כשבא לנחיריו הריח המחליא של הבשר החרוך.

ונניח שהנאשם חטא, פשע ועוד כהנה וכהנה, ועליו לפרוע את חובו ולהענש בכל חומר הדין, וכי הדרך להיפרע ממנו היא בעונש אותו לא יוכל לשאת?, לגבות את החוב באופן שלא יוכל לפרוע?, הלא הראשון שיפסיד יהיה הקרבן, אדרבה, יישא את עונשו!, יפרע את חובו!, תנו לו, תנו לו 'לשאת' את העונש, תנו לו ל'פרוע' את חובו. תנו לו את האפשרות להתמודד עם העונש, נניח שתם זמנו ועליו לרדת מהבמה, אבל תנו לרדת מבמה מאחורי הקלעים. דרכי תשובה לא ננעלו, תנו לו לעשות תשובה!.

אבל הטריבונל לא מבקש תשובה, אינו מעוניין בפירעון החוב, ואינו מתעניין בנשיאת העונש, כי הטריבונל אינו מכוון לנאשם ובטח שלא לקרבן, הטריבונל מכוון אך ורק לקהל הצופים, ושואף לזעזע את הקהל במחזה אימה של נאשם המושלך מראש הבמה.   

2.     "הנאשם"

הנאשם, תסריטאי מחונן ושחקן מוכשר, הפנים היטב את כוונת הטריבונל. הוא גמר אומר בליבו 'תמות נפשי עם פלישתים', אני ארד מהבמה?!, אפיל את הבמה על ראשי קהל הצופים!, הם מעוניינים לשכוח אותי? אני אדאג שלנצח לא ישכחו ממני!.

התיישב התסריטאי המחונן, ובקור רוח כתב את תסריט חייו, או אולי יותר נכון, את תסריט מותו, ישב מלך הדרמה ותיכנן לפרטי פרטים תסריט מוקפד שייצר את אפקט הפיצוץ המקסימלי, העיתוי, התפאורה, הרקע, האביזרים, הסאונד, כך שלא יישאר אפילו אחד באולם שלא יספוג את גלי ההדף, הוא תיכנן לפגוע בכוווולם, בטריבונל, בישיש, אך בעיקר בקהל, ובמיוחד בשכבות החלשות של הקהל, אותם אלו שאינם מסוגלים להכיל גלי הדף בעוצמה שכזו, ובפרט בקרבן.

גם הנאשם כמו הטריבונל מכוון אך ורק ליעד אחד: לקהל הצופים, ולצרוב את הרושם האחרון בתודעת ההמון, אם הרושם לא יהיה טוב, שיהיה רע, העיקר שזה יהיה האחרון, והוא, יודע היטב איך לייצר רושם, זו הרי מומחיותו.

3.     "הישיש"

הישיש ישיש, אין לו כח לעצור הטריבונל או את את הנאשם, אך כמו הטריבונל והנאשם, גם הוא פונה לקהל, אך בניגוד לטריבונל ולנאשם השואפים ליצור רושם, ורק רושם, הוא מבקש לנטרל את הרושם.

ראשית, הוא פונה לנטרל את הרושם שמותיר הנאשם.

הנאשם מבקש למות בצורה בלתי שגרתית, כזו שתיצור את הרושם המקסימלי? הוא יקבל לוויה רגילה, קלאסית!, הוא מבקש להיזכר כמי שנזרק מהעיתון?, הוא ייזכר כמי שביקש לעזוב את העיתון!, הוא מבקש להיזכר כמי שאולץ להתאבד?, הוא ייזכר כמי שביקש להתאבד!, הוא מבקש להיקבר מחוץ לגדר?, הוא יקבר בתוכו!, הוא מבקש שישרור דממת הלם? הוא יקבל שגרה!. הוא מבקש לרדת מהבמה בקול רעם?. הוא ירד מהבמה כאחד האדם!.

שנית, הוא פונה לנטרל את הרושם שמשאיר הטריבונל.

הטריבונל רוצה 'אך ורק' שהציבור יזדעזע מהאקט הברברי של השלכת הנאשם?, הוא יקבל שהציבור יזדעזע מהטריבונל עצמו!, הציבור יוקיע משפטי שדה ומשפטי ראווה, החורצים דין בלא משפט, ושופכים דם צדיק ורשע. יתמו חטאים, ולא חוטאים.

הישיש אמנם ישיש, אך במבט צופה פני עתיד, הוא מבין שהטריבונל יכה בשלישית, והוא מקדים תרופה, הוא קורא לציבור לא לקחת חלק במשפטי ראוה, הוא נותן לציבור להבין שהכל הצגה, ושמאלצים אותם בעל כורחם להשתתף בו, הישיש יורה ספויילר, ובכך מקהה מראש את הרושם שמכין הטריבונל למערכה הרביעית.

והקרבן? אם ישנו, יתאכזב בשלישית!, ורק אז יבקש מזור למכתו מאינסטנציה שתכליתה היא תיקון, ולא מטריבונל שתכליתו לסחוט דמעות מהציבור, גם במחיר פגיעה נוספת בקרבן.

מקווה שעזרתי.