1. אתמול הגיב אחד למה שכתבתי, שאם יצא על מישהו קלא דלא פסיק על ידי אויביו, הרי שאין לסמוך על זה לבזות את האיש, (ורק לחשוש לשמועה מותר, אבל לא לבזות, או להפיץ את זה בתור "ודאי"), וההוא (שטוען שאני עם הארץ, ופוסל אחרים במום עצמו) ממציא המצאה שכביכול ההבדל בין שמועה שמופץ על ידי אויבים, או על ידי אנשים ניטראלים, זה נאמר רק בשמועה על אשת איש, אבל בשאר עניני ניאוף, אזי בכל שמועה אפילו שיצא על ידי אויבים, מותר כבר על סמך זה להאמין לשמועה, ואפילו לבזות את האיש, ואין זה משנה כלל שהקול יצא על ידי אויבים, כך טוען אותו עם הארץ מופלג, ולא עוד הוא גם טוען שכך אומר החפץ חיים, והביא מכתב של הח"ח.
2. הוא מסלף את המכתב של הח"ח, כביכול זה מדבר על אחד שיצא עליו שמועות. המכתב של הח"ח היה סביב הצלחת המשכילים למנות את רב רובינשטיין לרב עיר וילנא, במקומו של הגרח"ע גרודז'ינסקי זצ"ל, והח"ח דיבר שם על הפשרנים המהרסים את הדת, שרוצים להשפיע נגד היהדות על ידי רב שהם בחרו, וע"ז כתב הח"ח שבמקום הריסת הדת, מותר לעשות מחלוקת ולדבר נגד אותם מהרסי הדת, מדובר היה ברב שהצליח להיבחר לרבנות ברוב קולות של חילונים, ומזרחיסטים, וקיבל הכרה מהשלטון הרוסי כרב היהודים בוילנא, ומעתה הוא יחליט על כל עניני היהדות בוילנא, וכל זאת בשעה שהיה מולו מועמד אחר שהיה מגדולי הדור - הגרח"ע, ולכן יצא הח"ח במערכה נגד בחירת אותו רב, שנבחר בכוונה בעזרת החילונים והמזרחי, ע"מ להרחיק את השפעתם של הרבנים היראים וגדולי ישראל. והאמת היא שאותו מכתב שכתב הח"ח, הוא כבר פסק כך מפורש ב'ביאור הלכה', ושם נוכל להבין על מה בדיוק הח"ח מדבר (בניגוד לסילוף של אותו ע"ה),
3. ב"ה סימן א, ד"ה "ולא יתבייש" וז"ל: אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר, ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה', ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה, ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל. עכ"ל. ובכגון דא קיים הח"ח את הפסק שלו, ואכן יצא להתקוטט נגד הפשרנים הרוצים לשנות באידישקייט.
עכ"פ אותו עם הארץ הנ"ל, סילף את מכתב הח"ח, ומשווה בין הודו לכוש, כביכול הח"ח כתב את זה לגבי איש יחיד שיצא עליו קול, הוא מביא מכתב של הח"ח המדבר על הריסת הדת של המשכילים והמזרחיסטים הפשרנים, ומשווה את זה לסוגיה אחרת, על ולדר שהוא לא מעיקרא נגד התורה וחוקי השם, ולא ניסה לשנות חוקי התורה והיהדות ברבים. אלא יצא עליו קול ושמועות, ובמקרה כזה יש הלכות ברורות איך לנהוג,
ועוד הבדל פשוט, הח"ח מדבר במקום שברור ופשוט לכולם, שיש מהרסי יהדות, ולא צריך להוכיח זאת לאף אחד, ולכן אין עליהם איסור לשה"ר ומחלוקת, בעוד שאצל ולדר אנו עוד דנים על שלבים מוקדמים, לפני שברור ופשוט לכולם ב100 אחוז, שהוא אשם בכל מה שאמרו עליו, וזה בשלב של
השמועות בלבד, בלי עדויות בפני בע"ד בב"ד, ועוד בקול שהתחיל להתפרסם על
ידי אויביו, שבזה יש הלכות ברורות, וכדלהלן דברי הח"ח בזה. בקיצור אותו ע"ה סילף מכתב של הח"ח, ועשה גזירה שווה של חכמי חלם!
4. הע"ה הנ"ל מביא גמרא על שמועות, ולא יודע שפוסקי ההלכה, הם אלו שיודעים על כל מימרה בגמ' מה הכוונה, ועל מי זה נאמר, אצטט את הרמב"ם שפוסק שאם הקול יצא ע"י אויבים, הרי שאז אין מבזין את הנאשם על השמועה הרעה, והרמב"ם כלל לא מחלק כמו העם הארץ הנ"ל, בין א"א או שאר עריות, רמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ד, ה"ה וז"ל: וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה, והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות, והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו, ולא יהיו אלו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה, וכן מבזין את זה ששמועתו רעה. עכ"ל. דהיינו הביזוי נגד זה שיצא עליו שמועה רעה, זה בתנאי שהשמועה לא יצא על ידי אויביו!
והח"ח בהלכות לשה"ר כלל ז, סעי' ה, סע"ק י', כותב מפורש שמקור הרמב"ם להלכה זו, שמלקין ומבזין אחד שיצא עליו שמועה רעה, המקור אכן מאותו גמ' במגילה שהבאת, על אחד שיצא עליו שמועות, שמותר לבזות אותו, ועל זה פוסק פה הרמב"ם מפורש, שדין זה של הגמ' שמבזין על שמועות רעות, זה מדובר רק אם השמועות לא יצאו ע"י אויבים!
5. ועכשיו נראה מה פוסק הח"ח עצמו על אותו גמרא במגילה כה: , בענין אחד שיצא עליו שמועות שנאף, הח"ח מביא את הגמרא על השמועות, ודן בזה בהלכות לשה"ר, כלל ז', סע' ד', סע"ק ח'. וכן בסעיף ה' סע"ק י'. הח"ח דן שם בכל הנושא של אחד "דסני שומעניה". (שזה הגמ' ממגילה שהבאת) עיי"ש, ואחרי זה בסוף סעי' ה' סק"ט י'. הח"ח כותב וז"ל: ודע עוד דלא נקרא קלא דלא פסיק, כי אם בקול שהרבים מסכימים עליו, אבל אם ידוע לנו שרק אחד הוציא את הקול מתחלה, ועל ידו נשתרבב זה הקול בעיר, אין מונח עליו שם קלא דלא פסיק, ובוודאי אסור לסמוך על הקול הזה חס ושלום ולבזותו מחמת זה, כי זה נקרא קול ושוברו עמו, וכן כתב מהרי"ק בשורש קפ"ד והעתקתי לקמן את כל התשובה. וה"ה לענין לקבולי או לשנוא אותו, אפילו אם האחד הראשון שהוציא הקול עליו הוא עד כשר, וכל שכן אם המוציא הקול הוא מאנשי ריבו, ואפילו הוא דר עתה בעיר אחרת ושם אין לו שום אויב, וגם בעיר זו נשמע הקול עליו, אפילו הכי אין שום ממש בקול זה לשום דבר, אפילו הוא עתה קלא דלא פסיק, כיון דידוע לנו שבראשונה אפקוהו אויבים, ומשם נשתרבב הקול לכאן. עכ"ל.
6.
ולגבי 2 ההבדלים המדומיינים שאותו ע"ה המציא, על ההבדל בין שמועות על א"א
ושמועות אחרות, אני אפילו לא אכנס להפריך את השטויות והשקרים האלו, די בכל הנ"ל שהוכחתי מח"ח מפורש, שהחילוק בין שמועות שהוציאו אויבים או ניטראלים, מדובר בכל סוגי השמועות, כולל על אותו גמ' שהע"ה הנ"ל הביא, וזה כלל לא נאמר רק על אשת איש, כפי שההוא מסלף ומשקר!! (ובאמת זה סברה פשוטה שמובנת אפילו לילד, שלא ממהרים להאמין לשמועות שמקורם התחילו על ידי שונאי הנאשם, ולא הייתי צריך לטרוח לצטט כל המראי מקומות שאומרים זאת מפורשות, לולא הע"ה הזה שמנסה לשקר לרבים על ההלכה בנושא זה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.