טיול קטוע / לנפש הגאון הבהיר רבי משה יצחק בהרב הצדיק רבי יוסף זצ''ל

 

מאת יהודי פשוט

טיול שנקטע / לנפש הגאון הבהיר רבי משה יצחק בהרב הצדיק רבי יוסף  זצ''ל

משום מה עלתה על דעתי שאכניס אתכם הפעם לשוק מאה שערים מהכניסה של רחוב סלנט. אז בינתיים נמשיך ונקיף את השוק מחוצה לו. נתחיל מפינת בהר״ן שם חנות הספרים ותשמישי הקדושה של שרייבר  שהיא החנות היחידה באיזור שהיא בעלת שני פתחים, אחת מרחוב בהר״ן, ועוד כניסה מהמדרכה הצרה שלאורך קירות האבן של רחוב מאה שערים ובעלי החנות החרוצים נראים תמיד עסוקים בלקוחות.

ועכשיו שמור אחי הקורא על קור רוחך כשהצווייער והעלווער אוטובוסין יחלפו במהירות רצחנית כחצי מטר לידך על הכביש הצר, אחרת תידבק חלילה בבהלה לאיזה קטע קיר אבן ישן נושן ולא כל כך נקי בין אלף פלאקטים ענקים שלמים וקרועים. 

ועכשיו אם אינך רגוע ומרוכז אתה עלול שלא להשגיח בחנותה ההומה נערות חסודות של גיטלה פון די לעכער המוכרת מיני סדקית ומבצעת גימורים מיכאניים ללולאות הכפתורים במלאכתן של נערות נבונות הכפיים שמלבישות את עצמן ואת אחיהן ואחיותיהן הקטנים ההומים בשכונה. והנה החור בקיר שעולה לפרשבורגר שול ופתח היורד שני מדרגות למכבסת הלבנים של לרנר ואחריה זו המוליכה למרתף הומה ברעש מכונות הניסור בו פועלת הנגריה של אברהם שבנתה את הארונות ׳המודרניים׳ לביתנו הראשון ברחוב אבינדב.

 

חלפת בינתיים אצל חצרו הנמוך והמעציב של הרומיינישע הייזער שמעבר לכביש ולא הפסדת הרבה, כי הוא בניין עלוב מראה הבנוי כמו בתוך בור באדמה אליו יורדים בכמה מדרגות מרחוב מא״ש שם גר העלוב שבמסכני העיר רבי דוביד קלמנוביץ (ברסלבר) ע״ה שקונדסי הרחוב היו צועקים אחריו ויקרבו ימי דוד למות.. וחותנו הצדיק היה לו כאח נאמן. ממול חומקות בין הבתים איזה מדרגות צרות המוליכות לתיימענע הייזער ולפאלאפל המהולל של יוסף, ובהמשך איזה בתי אבן מנופצי חלונות שמזכירים לך את אמירתו של אותו אדריכל שאמר: שכאשר אני מדמיין בית חדש אני מנסה גם לדמיין אותו כך שיהיה חינני כשיעמוד בבוא יומו כחורבה, ואכן אלה הן חורבות חינניות חמודות.

נמשיך ונעבור אצל חלון חנות הטליתות הישן נושן של הויזמן הקרלינאי, האיש אדום הזקן גר עם משפחתו השקטה מעל דירתו של חותני אך מעולם לא שמעתיו מוציא הגה מפיו, והלשונות הרעות שבין הקרלינר׳ס משיחים בו שהויזמן בכלל לא שונא את הטיפה המרה, אז שישתה לו האיש לבריאותו ולחיי כולנו.. בקירבתו המסעדה המסורתית של פרידלנדר שם אכלתי פעם ארוחת צהריים טעימה עם הורי ודימיתי בטעם המאכלים במראה המקום והמארחים שאני בפאפא שבהונגריה. אתה ממשיך ועובר אצל תחנת העצירה של האוטובוסים שם ממולך קירו החיצון וחלונותיו המסוגננים של בית הכנסת הצנוע והמטופח של דער זון (הבן).

דער זון קראו המאהשערים׳דיגע לבנו של רבי אהר'לי רוט ע''ה שייסד את חסידותם של של הרב אהר'ליך בדור הקודם.  אביו כתב בצוואתו שההנהגה תעבור בינתיים לחתנו רבי אברהם יצחק קאהן עד שבנו יגדל, והייתה שערוריה בבית הדין בירושלים כאשר הבן תבע את גיסו שגנב לו את החסידים שירש מאביו והיה מאיים על ראש הבית דין רבי פנהס אפשטיין התקיף כי באם לא יורה להשיב לו את הגזילה אביו ינקום בו.. ואותו דיין ליטוואק שאלו האם לדעתו חסידי אביו הם בהמות ומשענה שלא והם ממין האדם, הוא פסק שבני האדם בעלי בחירה הם וחופשיים ללכת לאן שהם חפצים..  

מאז נותר הבן עם המון כסף ורכוש וקומץ קטן מאוד של חסידים, אולי אחד מעשרים ממה שהיה לגיסו שלא זכה בהדרת פנים כשל הבן (והלצים אמרו שהוא נראה כקרש ומתנוענע כלולב..) ובוודאי שלא באנרגיות הקיצוניות שלו והיה הדבר לפלא בעיני הבריות.. 

מעט אחרי בית התפילה של הבן נראית מולך הפניה הפתאומית של הכבישה במורד המעוקל לאנגרישער פעלד לבתי שומרי אמונים ולשורת בתי העסק והמנסרות היבבניות של בית ישראל מול ישיבת מיר.  

לאחרי אותה פניה מתגלה בפניך מעבר לכביש שער קשת האבן המתנשא והמסוגנן המוליך לחצר הגדול של בתי אונגרין וישיבת המתמידים. לצד מצבות אבני הזכרון הקדומות שעל הקיר החיצוני שלצד השער אתה רואה שלט גדול בולט לעיין עליו רשום שחור על גבי לבן באותיות של קידוש לבנה: לחם לרעבים פרייע קיטשן.. אבל אין טעם שתרעיב את עצמך ותחפש את הפריע קיטשן הזה כי הוא מעולם לא היה ולא נברא רק משל היה, אבל אם עברת את הכביש לתוך השער ושאלת איזה מקומי על הלחם לרעבים לא הפסדת, כי תמיד יימצא לך איזה יהודי טוב מזג שיאהב את הבדיחה ויזמין אותך בחיוך לביתו הדל לאכול בחינם על שולחנו.. 

בינתיים כבר כמעט חלפת בלי אצל חנות הספרים הקטן והעמוס של חיים כהן, דומני שהוא ירושלמי חב״דניק אבל הוא מקובל על הכל כאדם יקר במיוחד, סמוך לו השער שנקרא דער מיטלסטער טויער של השוק בתוכו חבויה חצי כזית חנות הפריג׳ידרים של הירשלר הצדיק העושה מעט עסקים והרבה חסדים וממולו חנותו של הפרסי השקט כעכבר שמוכר בהרבה דולרים ׳ענתיקות׳ שנוצרו אתמול לתיירים ואם תתעכב יעלה באפך ריח של ירק מרקיב הנודף ממחסני הירקנים הסמוכים. 

ועכשיו המדרכה שאתה הולך עליה הולכת ומרחיבה קמעה קמעה עד שאתה עובר אצל המאפיה הריחנית של רבי זלמן בריז״ל שהוא יותר אדמו״ר ויהודי טוב מאשר הוא בעל מאפיה וחנותו הממש מפוארת של בנימין כהן הסלונימאי שעומד שם עם אשתו ובנו ומוכר תכשיטים אמיתיים ודברי חן לתיירים ומקומיים, על הכהן הזה מלחשים שהוא אדם יקר ובעל חסד עצום.

היהודי הגבוה ובעל גוף עם הזקן המקוצץ שבראשו ביבור הוט צר טיטורא שחלף לידינו בצעדי און וגאון כמי שהשכונה שייכת לו הוא רבי זלמן זוננפלד שאין בכל העולם כולו עוד מוכר אתרוגים ממולח כמותו. למחסן האתרוגים של רבי זלמן יורדים בסימטה שממולך, וממכר האתרוגים שהאיש מככב בו הוא תיאטרון של שחקן יחיד אבל גדול מתנהל באפלולית המחסן כשעשרת ארגזי אתרוגים מפוזרים בו, והלקוח חייב לאמץ את גבו בכיפופים ואת עיניו בבדיקת הסחורה ובריתות אל הפתח המואר ואז כאשר הוא פונה לשולחנו הקטן של בעל הבית לשאול על מחיר בחירתו אז רבי זלמן נוטל באצבעותיו העדינות את הפרי ומסובבו כיהלום מול קרן האור הפורץ מן הפתח משחרר מממ של התפעלות ולומד בזווית עיניו את הלקוח.. ונוקב במחיר ההדר שבהדר היפה באתרוגים שנראו לו היום.. 

ואם כבר הזכרתי את הנכד ראוי שאזכיר את סבו רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים שלצד קנאותו היה חובב ציון שאין בדומה לו. ורבי דויד שכטר ע״ה מקורבו ומחותנו סיפר לי שכאשר באו לתנות בפניו על פרחצותם של החלוצים היה מקשיב ואומר: זיי בראוכן בוודאי תשובה טוהן אבער ארץ ישראל ווערט דערמיט ניקס פאסול..  

נשב קמעא על ספסל העץ המסוגנן עם המשענת הנדיבה הדומה לזו שבתחילת הרחוב אצל שער בתי ווארשא המפואר מול חיים עתיק אותו כבש לעצמו ולשקי הלחם היבש שלצידו מאיר שאשא הכורדי המהולל. וכאן אצל קיוסק הלפרין הוא מקומם הקבוע של רבי אברהם יצחק יודלביץ וחברו הפוילישער איד שיושבים כאן בכל ערב וערב שמחג הפסח עד סוכות ודנים בכובד ראש מחשיכה עד חצות הלילה במושכלות שלא זכיתי להיחשף להם. רבי אברהם יצחק היה נכדו של רבי אריה לוין וגיסו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר וכשלעצמו בעל משפחה נאה תלמיד חכם וידען לא קטן אך לא ידעתי מדוע הילך תדיר בפנים חמוצות, שם חברו ההפוילישער איד נראה בעל מודעות של ערך עצמי, הוא היה גליציאי גלוח מטרנפול,  ששמו היה רוקח והוא היה רבי׳שער אייניקל שומר תו״מ אך בעל דעות עצמאיות. ומספסל זה אנחנו רואים את בית סטורי ובית המרקחת ושאר החנויות שתחתיו. 

בית סטורי שבפינת הרחוב הוא מבנה גבוה ישן העטוף אבן מסותת שבנוי בשונה מכל המבנים שבשכונה. בעברי שם לבי נעצב נעצב על המסכנים מרי הנפש שעלו שם במדרגות וירדו כדרך שירדו.. ביחוד עוד אבל ליבי על בחור חמד אהוב שהתהלך בינינו ונשתבשה עליו לפתע דעתו רח''ל עלה לשם אך שרד מרוסק איברים, המתין עד שיתאחו עצמותיו שב עלה והשלים את המלאכה ..תנצב''ה

שם בקומה הרביעית היה גר רבי יעקב מאיר שכטר, עודני זוכר את אותו צדיק טוב מראה ומאיר פנים כשהוא מחנה למטה בכניסה את כסא הגלגלים של בתו המשותקת, ומעלה את העלובה המבוגרת כתינוקת על זרועותיו לביתו שבקומה הרביעית.

בינתיים כבר עברנו אצל ומול חלונותיהם של כמה בתי כנסת שכל אחת מהם היא סיפור כשלעצמו. ואולי הגיע הזמן שנספר פעם את סיפורו של המאטערסדורפער רבי ובניו שחלונות בית תפילתם פונות לרחוב מא-ש אך אינם ניכרים בין שאר חלונות הבתים.  

 

אך מכיוון שרציתי להשיח בשוק מאה שערים נזרז את  פסיעותנו ונחלוף אצל חנות הספרים העתיקים של רבי מאניש שיינברגר, ומעבר לכביש מעט לימין מולנו מורד התעלה הקשתית הגדולה המוליכה לבתי נייטין ולפנינו כניסתו הראשית של הברסלבר שול. וזאת למודע ברסלב של פעם לא היתה ברסלב של היום, הבניין המלבני המיוסר של הברסלבר׳ס רדופי העוני והנחשלות נבנה לבנה אחר לבנה קומה אחרי קומה במשך שנים רבות, ומין עננה של עצורות עצב ואי נחת עוד שרה על המקום ההוא, מעטים הסכימו להשתדך בהם בברסלבים העניים מרצון ורק בודדים מבין השכנים נכנסו והתפללו שם לפרקים.

דומני שרבי יעקב מאיר שכטר הסלונימאי למחצה שנתאהב על כל בני ירושלים הוא שהוביל את ברסלב המתחדשת להיותה למה שהיא היום.

כחמש עשרה עשרים מטר לתוך רחוב סלנט מול הכניסה הצדדית של הברסלבים אתה פונה לימינך ונכנס בסלנט׳ס טויער של השוק. כאן אתה עובר סמטת בתים מוקפי קירות אבן גבוהות שבאחת מהן היה גר רבי מענדל גפנר אבי שבט הגפנר׳ס שאשתו עוד מנהלת ביד רמה את החנות לעופות שלה בקצה השוק בקירבת ביתה.  רבי מנדל נראה כמו שיינער-איד מספרי האגדות המאויירים ומדבר לאיטו בעגה באסאראבית כבדה, הוא האיש שהמציא תיכף אחרי מלחמת ששת הימים את ברכת הכהנים ההמונית, ועוד חידושים והמצאות מוצלחות שנספר עליהם בבוא היום.. 

גם על אשתו הלביאה החרוצה ואם לעשרים ילדיו הילכו הסיפורים. הסיפור שהתחבב עלי הוא מה שסיפר לי הגאון רבי בן ציון בלוי ע״ה שאימו סיפרה לו כי אחרי עשרים הלידות שאותה אשה ילדה היא הרתה שוב והפילה, ומאז היא הייתה מחלקת את סיפור חייה ללפני ה׳אומגליק (האסון) שעברה ולאחרי האסון.. שמאז היא כבר לא אותה אשה שהייתה

ועכשיו אחי הקורא פתח הפעם את נחירי אפך ותריח ריח של בית מרזח מקורי כמו שהיו בעיירות אירופא של פעם, כי בעוד כמה פסיעות תהיה עובר אצל השענק (בית מרזח) של פרקוביץ שממול הפניה לתוך רחוב הכנסת אורחים.

בעל הבית השתקן גדול הגוף הוא חסיד ביאן מבני השכונה שאביו מהיושבים ראשונה בקרלין, אבל לקוחותיו הנאמנים הם שתיינים של אמת שבאים לכאן מכל פינות העיר צעקנים וגדפנים הם אותם אדונים, מהם קומוניסטים ובונדיסטים פורקי עול תורה ומצוות וגם ייקים דעתנים תקיפים ורגזנים של פעם, רק הנועז שבחברי העיז להיכנס לשם מתוך סקרנות ונמלט תוך רגעים.

ועכשיו בל נתעכב כאן יותר מדי כי אנחנו עלולים להיתקל בצמח, הוא הוא טשעמאך הסמרטוטן הנצחי שמאז מלחמת ששת הימים הוא יוצא ונכנס לפרקוביץ ושותה ושותה לחיי כל השיכורים ולחיי השוויגער שלו שהתפגרה לו ונקברה בשעה טובה ומוצלחת.. וכשאני יוצר קשר עיין עם הישיש שהולך הלוך ושוב לאורך רחוב השוק בצעדים של מרקד וקורא: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא.. הוא מייד בא לקראתי ומציע לי שאקנה את המגבעת הירוקה המחוררת שבראשו שיכולה להיות שלי בחמישים גרוש והחורים בחינם קבינעמאט ונשבע לי שזו מגבעת מיוחסת לעילא כי באה לו מאלמנתו הצעירה של ארפכשד הרומני דוד השוויגר המפוגרת שלו, ובסופו של המשא ומתן החד צדדי, הוא פושט ידו ודורש את מחיר הטרונק הבא מנשק את המטבעות ועושה אחורה פנה בחזרה לשענק.

וכאן משמאלך מעבר לכביש רחוב הכנסת אורחים שם הרבי אהרל’ה שטיבל והמקווה הישן שלהם.  והלאה שם על רחוב השוק מעט לימין חנות הפלאפל של קרישבסקי העגלגל שעומד שם מאז ימי התורקים כחתן עם הירמולקה הצחורה בעלת הגדילים שבראשו ומשרת את תור הלקוחות הגברים. ואשתו החסודה משרתת את תור הנשים.. מאחוריהם עומדות ועמלות  בנותיו בעלות הצמות הענקיות ומכינות בזריזות את כדורי הפאלאפל וחותכות סירי סירים של סלט ירקות. אמרו עליו על קרישבסקי זה שהיה לו עסק לממכר פלאפל ועוד עסק צדדי לממכר בנות כי גבה כסף טוב מאלה שביקשו מבנותיו המוצלחות לבניהם, ודומני כי בסוף היום יצאו כל הצדדים מרוצים וגם אחד מגדולי חכמי העיר היה חתנו.

מלבד חנויותיהם של גפנר וחנות הדגים הגדול שלידו שם הייתה רעייתי קונה דג איכותי ופלאפל קרישבסקי הקטע ההוא של השוק והחצרות שנפתחו אליו לא כל כך מוכר לי, היכרתי רק ברסלבי גליציאי אביון ושתקן אחד בשם רבי חצקל מרגוליס שהיה גר שם עם אשתו הגיבנת באחד החצרות.

ומשהגעתי לכאן עלתה בדעתי שמפה ועד לבית הכנסת והחיידער של תורה ויראה שממול לשער השוק האמצעי אני זקוק לעזרתו של ידידי מנוער הגאון רבי משה יצחק רובין שהוא בעל חושים ערים וזכרן נפלא המכיר כמעט כל אבן במא״ש ובאותו רגע צילצל הטלפון עם הידיעה הקשה שלפני כשעה הלך ידידי כאחי בפצע פתאום לעולמו והוא צעיר בן ע''ז שנים. תנצב''ה   והמקום ינחמנו.

יהודי פשוט