יש מחלוקת בגמרא (יומא פ"ה ע"ב) האם עיצומו של יום כיפור מכפר או שזה תלוי בתשובת האדם?
לפי דעת חכמים כדי שיום כיפור יכפר על העוונות שלך, עליך לעשות תשובה, וידוי, לקבל החלטה לעתיד שלא תחזור לחטוא ולעשות את רצון ה'.
לעומת זאת, דעת רבי היא, שעיצומו של יום מכפר בין אם האדם עושה תשובה ובין אם לא.
על פי הפשט, יותר קל להבין את דעת חכמים, כי איך יכול להיות שאדם יזכה בכפרה בלי השתדלות מצידו? מילא, אדם משתדל ומתאמץ ועיצומו של יום מסייע לו. אך מדוע לפי דעת רבי, עיצומו של יום מכפר על עוונות האדם גם אם הוא לא עשה תשובה?
ראיתי פירוש יפה בספר 'הלקח והלבוב' (אלול תשרי) שמביא את דברי ה'אמרי אמת' מגור זיע"א. להבנת הדברים אקדים בסיפור הבא:
לפני כמה שנים הייתי מחנך כיתה, באחת הפעמים שעשיתי מבחן לתלמידים, אחד התלמידים שבאמת השתדל ולמד, ניגש למבחן ושכח הכול. בגלל הפחד והלחץ מהמבחן הוא לא יכל לענות על השאלות.
התלמיד פנה אליי שקשה לו והוא לא במצב לעשות את המבחן. מכיוון שידעתי שהוא התכונן ולמד כראוי, אמרתי לו שאני כותב לו ציון מאה על הטופס, מבחינתי קיבלת מאה כי אני יודע שהשתדלת והתאמצת. עכשיו תענה מה שאתה כן יכול לענות. ובאמת, התלמיד ענה על כל השאלות וקיבל מאה.
על פי זה נוכל לענות על השאלה הנ"ל: ברור שגם לפי דעת רבי האדם צריך לעשות תשובה. הבעיה היא, כשהאדם מגיע ליום כיפור ורוצה לעשות תשובה, הוא נלחץ מ'הקופה של שרצים' שיש מאחוריו, יש לו חרדה ומתח, ולא יכול לאמין בכוח התשובה.
ברוב רחמנותו אומר לו הקב"ה "אני משחרר אותך מהכול, עיצומו של יום מכפר, אתה נקי".
בעקבות כך, אחרי שהאדם מרגיש טהרה וניקיון, הוא יכול להתחיל תהליך של תשובה.
כי כל זמן שהאדם מרגיש שיש עליו את ה'עול' של החרדה מהעוונות שיש בידו, ושאיך הוא יכול לתקן את עצמו, אין לו את הפניות הנפשית להתחדש בדרך ה'.
לכן אומר רבי שעיצומו של יום מכפר ואתה נקי מעצם היום, עכשיו שהנפש שלך יותר משוחררת, אתה יכול להתחיל בעבודה של תיקון המידות והמעשים ולהתקרב אל הקב"ה מחדש. יהי רצון שנזכה לכך.
גמר חתימה טובה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.