שלום וברכה מורי ורבותי!
ועדין כולנו תחת האוירה של החתונה,
האוירה של שבע ברכות,
והנה חכמינו זכרונם לברכה אמרו:
"עני בגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל" (פסחים מ"ט ע"א).
בעוד "ענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל" (שם).
הם הסבירו בכך,
שכאשר בני הזוג מתחתנים,
ושניהם באו עם מטרות זהות,
עם השקפות טובות,
עם משפחות טובות,
הרי שהם כמו ענבי הגפן שמערבים אותם יחד עם ענבי הגפן,
והתוצאה היא יין מדהים ומיוחד!
לעומת זאת,
אם הם הגיעו עם שאיפות שונות,
עם כוונות שונות,
ועם מטרות שונות,
הרי שעליהם נאמר "ענבי הגפן בענבי הסנה" –
כאשר מערבים אותם יחד, התוצאה היא "דבר כעור ואינו מתקבל".
מדוע נמשלו בני הזוג המוצלחים והמדהימים לגפן בדוקא?
מדוע לא המשילו אותם למנגו, לשסק, או לכל פרי אחר?
התשובה היא מורי ורבותי, בין היתר,
שהגפן מיוחדת יותר מכל הפירות והירקות בעולם,
בכך שהיא יודעת היכן להשקיע את המיץ, את המים שלה.
בעוד כל שאר הפירות והירקות יודעים להשקיע גם בענפים,
גם בגזע,
וגם בעלים,
הרי שהגזע של הגפן יבש כמו חרס,
בעוד שהענבים מלאים בעסיס,
מלאים במיץ שממנו אנחנו זוכים לייצר את היין.
כי מבינה הגפן,
יש לי אפשרות להשקיע בענפים,
ויש לי אפשרות להשקיע בפרי.
אני אשקיע בענפים אפס,
ובפרי העץ את מאת האחוזים!
זה מה שנותן לגפן להיות מיוחדת יותר מכל שאר הפירות והירקות.
בני זוג שמקימים את הבית בצורה כזאת,
שמבינים היכן צריך להשקיע,
ושם משקיעים את מלוא הכחות ואת מלוא הרצונות,
ובדברים שלא צריכים להשקיע,
יודעים "להוריד ולהנמיך ווליום ופרופיל",
הרי הם אלו שיזכו להקים בית נאמן בישראל,
בית מלא בקדושה ובטהרה,
בית מלא בהצלחה גדולה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.