תמונת השבוע שלי: ציצית, שופר ומשפחה
תאריך: יום ראשון י"ד באלול ה'תשפ"א
מיקום: רחוב מאה שערים 8 ירושלים
ריח מיוחד יש ברחובות השכונות העתיקות בירושלים בתקופה זו של חודש הרחמים והסליחות. היום מתקצר, מזג האוויר מעט מתקרר, ואפילו הקירות מדברים אלינו כי אנו לקראת יום הדין, ומכל המודעות השונות העוטפות את הקירות, מתוודע הציבור העובר במקום, על מנייני סליחות, שיעורי תורה מיוחדים או מכירות של מוצרים המתאימים לקראת ראש השנה. תקופה מיוחדת זו באה אף לביטוי בהליכה המיוחדת של האנשים, בעיקר אלו שקמים מוקדם לאמירת סליחות, או להרבות במצוות ובמעשים טובים כדי להגדיל את צד הזכויות של כף המאזניים, אותו מודדים לכל יהודי לפני השנה החדשה. לקראת שובנו למוסקבה בע"ה, אני מנצל את ההזדמנות לשתף את ילדיי שיחיו בחוויות המיוחדות בשנות הילדות שלי. בשעתו הם נדמו לי כהכנות טכניות, אך עם הזמן הבנתי את המסר החשוב שהוטמן בהם.
זה עתה סיימנו את תפילת מנחה באחד השטיבלאך שבאזור, ואנו נכנסים לרחוב 'מאה שערים', שהוא אולי אחד הרחובות המפורסמים בעיר הבירה. פניי מועדות לחנות קטנה באמצע הרחוב, יורדים כמה מדרגות ומאחורי הדלפק מרים את ראשו בעל העסק שמקדם את פנינו במאור פנים מיוחד. "בילדותנו, תמיד לפני החגים, היה אבי מורי שיחי' מביא אותי ואת אחיי לכאן, לרכוש כיפה או ציצית, כך הרגשנו והתרגשנו לקראת החג הקרב ובא", אני מסביר לילדיי והאיש שלידנו מחייך. הוא עוזב לכמה דקות את שזירת חוטי הציצית שעמם הוא עסוק: "יש רבים מאוד שמעדיפים ומקפידים שמלאכה זו בציצית שהם רוכשים, תהיה עבודת יד ולא מכונה, וגם בציצית שהם רוכשים לילדים הקטנים שלהם", הוא מסביר תוך שהוא פורס מולנו ציציות בגדלים שונים, ובהם סוגי קשירות הציציות לפי עדות ומנהגים מגוונים. לשאלתי כמה הוא עושה בימים אלו, הוא עונה ושוב בחיוך: "יש לי עוד להספיק כ-500 ציציות עד החג". לא פלא - אני חושב לעצמי - שיהודי ירושלים המהדרין במצוות, בוודאי מעדיפים את מעשי ידיו של חסיד נפלא זה, ובשל כך יש לו ב"ה הזמנות רבות.
מתוך המדף הניצב מאחוריו, הוא שולף מארגז קרטון מעטפה צהובה עתיקה, עליה מופיע באנגלית שמו של אביו וכתובת החנות: מאה שערים 8, הוא מוציא ממנה מספר תמונות ישנות, ששיגר בדואר תייר אמריקאי כלשהו לאחר שביקר במקום, צילם את בעל החנות הקודם ושלח אליו למזכרת. "הנה אבא שלי ע"ה, לפני בערך 40 שנה, כשהוא תוקע בשופר שעמד למכירה", הוא מראה לנו את אחת התמונות היפות. אומנם אני לא תייר ובטח לא אמריקאי, אך בכל זאת גם אני בהמשך, מצלם אותו עצמו, תוקע באחד השופרות הניתנים להשגה בחנותו, לצד תשמישי קדושה שונים, הנמכרים במחירים נוחים וטובים, והורים המחפשים להכניס את ילדיהם לאווירת החגים יודעים, כי כיפה או ציצית וכל בגד חדש יגרמו לילד לצפות לחג, להתרגש לכבודו, ובהמשך חייו ילמד ויחכים שהכנה ראויה ונכונה היא יותר רוחנית מטכנית.
זמנו יקר, ולא רציתי לעכב ולהפריע לו באמצע עיסוקיו, אך הוא שמח כל-כך בביקורנו עד שחשתי הכי נוח בעולם לשאול אותו בקצרה על תולדות החנות, והוא סיפר בנדיבות על אביו הרה"ח ר' יעקב צבי ע"ה שנסע לפני 52 לארה"ב לבקר את רבו האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל. רבו הציע לו לפתוח עסק לתשמישי קדושה, בכדי שיוכל להגדיל את הכנסותיו ולחתן את צאצאיו ברווח כללי, ולא להסתפק בייצור בתים לתפילין שעסק בהם עד אז, כהמשך למה שאביו עסק בכל ימי חייו. הוא חזר לארץ הקודש, לא עברו ימים מועטים והוא מצא את החנות הזו לקנייה במחיר זול, ואכן זכה לראות במימוש ברכות רבו ולחתן את ילדיו בצורה מכובדת. לאחר שנפטר לפני מספר שנים, ממשיך בנו הרה"ח ר' ישראל שיחי' את ניהול החנות, שאומנם מתחרים רבים קמו לה מסביב במשך השנים, אך החן המיוחד והשירות הנפלא הקנו לה קליינטים של דורות.
כמה שהשיחה קצרה, אך מטבע הדברים דיברנו מתפתחים לנושאים משפחתיים, להתעדכן מהקורה ומחדש במשפחה. שכן אביו - מייסד החנות, הוא אחיה של יבלחט"א סבתי היקרה שתחי', ואבי שיחי' העדיף לפרנס ולקנות אצל בן משפחה. לפני המשך דרכנו אנו זוכים ממנו לשפע של ברכות לקראת השנה החדשה, היוצאות מתוך לבו של יהודי הגדוש בחסידות, בתפילות ובמעשים טובים, ואף משמש דוגמה חיה לבניו ובנותיו - בני הדודים שלי - המתפרנסים מיגיע כפיהם, תוך דקדוק על משא ומתן באמונה וביושר והענקת שירות ותחושה נפלאה, כמיטב המסורת של בני משפחת רבינוביץ המפוארת בירושלים, צאצאים ישירים ליהודי הקודש מפשיסחא זי"ע, ועוד צדיקים חשובים וגדולים בדורות שקדמו לנו.
בהמשך הרחוב אנו עולים בגרם המדרגות ופונים אל 'בתי ורשה', שכונה ישנה שבתיה נבנו בסגנון השכונות הוותיקות שבירושלים, ויועדו עבור העולים ויוצאי ורשה. הנה הבית של הזיידע רבי יוס'ל רבינוביץ ע"ה, אביו של ר' יעקב בעל החנות הסמוכה. אני נזכר בשבתות ובחגים עת באנו לבקר אותו ואת הבאבא חיה הינדא ע"ה (שיום היארצייט שלה הוא היום - י"ט באלול תשמ"ה), איזה ניקיון וסדר שרר בבית, איזו אווירה נפלאה הייתה כאן במקום, באיזה דיוק של סנטימטרים תלו את הקישוטים האומנותיים בסוכה שנבנתה בדייקנות ברחוב הצר בכניסה לדירה. הזיכרונות צפים, התמונות עולות בי, כיצד הזיידע - הגבאי הראשי בבית הכנסת באיאן, מנהל את העניינים ביד רמה. אני מתעורר מהחזיונות, מטלפן למפעל מקומי, מהם אני אמור לקבל כמה אלפי כיפות וכיסויי מפות חדשות, שהזמנתי לכבוד החג ועליי לקחתם איתי בטיסתנו השבוע חזרה למוסקבה, וגם זה חלק מתפקידי כגבאי בית הכנסת המרכזי במוסקבה.
גוט שבת!
שייע
תאריך: יום ראשון י"ד באלול ה'תשפ"א
מיקום: רחוב מאה שערים 8 ירושלים
ריח מיוחד יש ברחובות השכונות העתיקות בירושלים בתקופה זו של חודש הרחמים והסליחות. היום מתקצר, מזג האוויר מעט מתקרר, ואפילו הקירות מדברים אלינו כי אנו לקראת יום הדין, ומכל המודעות השונות העוטפות את הקירות, מתוודע הציבור העובר במקום, על מנייני סליחות, שיעורי תורה מיוחדים או מכירות של מוצרים המתאימים לקראת ראש השנה. תקופה מיוחדת זו באה אף לביטוי בהליכה המיוחדת של האנשים, בעיקר אלו שקמים מוקדם לאמירת סליחות, או להרבות במצוות ובמעשים טובים כדי להגדיל את צד הזכויות של כף המאזניים, אותו מודדים לכל יהודי לפני השנה החדשה. לקראת שובנו למוסקבה בע"ה, אני מנצל את ההזדמנות לשתף את ילדיי שיחיו בחוויות המיוחדות בשנות הילדות שלי. בשעתו הם נדמו לי כהכנות טכניות, אך עם הזמן הבנתי את המסר החשוב שהוטמן בהם.
זה עתה סיימנו את תפילת מנחה באחד השטיבלאך שבאזור, ואנו נכנסים לרחוב 'מאה שערים', שהוא אולי אחד הרחובות המפורסמים בעיר הבירה. פניי מועדות לחנות קטנה באמצע הרחוב, יורדים כמה מדרגות ומאחורי הדלפק מרים את ראשו בעל העסק שמקדם את פנינו במאור פנים מיוחד. "בילדותנו, תמיד לפני החגים, היה אבי מורי שיחי' מביא אותי ואת אחיי לכאן, לרכוש כיפה או ציצית, כך הרגשנו והתרגשנו לקראת החג הקרב ובא", אני מסביר לילדיי והאיש שלידנו מחייך. הוא עוזב לכמה דקות את שזירת חוטי הציצית שעמם הוא עסוק: "יש רבים מאוד שמעדיפים ומקפידים שמלאכה זו בציצית שהם רוכשים, תהיה עבודת יד ולא מכונה, וגם בציצית שהם רוכשים לילדים הקטנים שלהם", הוא מסביר תוך שהוא פורס מולנו ציציות בגדלים שונים, ובהם סוגי קשירות הציציות לפי עדות ומנהגים מגוונים. לשאלתי כמה הוא עושה בימים אלו, הוא עונה ושוב בחיוך: "יש לי עוד להספיק כ-500 ציציות עד החג". לא פלא - אני חושב לעצמי - שיהודי ירושלים המהדרין במצוות, בוודאי מעדיפים את מעשי ידיו של חסיד נפלא זה, ובשל כך יש לו ב"ה הזמנות רבות.
מתוך המדף הניצב מאחוריו, הוא שולף מארגז קרטון מעטפה צהובה עתיקה, עליה מופיע באנגלית שמו של אביו וכתובת החנות: מאה שערים 8, הוא מוציא ממנה מספר תמונות ישנות, ששיגר בדואר תייר אמריקאי כלשהו לאחר שביקר במקום, צילם את בעל החנות הקודם ושלח אליו למזכרת. "הנה אבא שלי ע"ה, לפני בערך 40 שנה, כשהוא תוקע בשופר שעמד למכירה", הוא מראה לנו את אחת התמונות היפות. אומנם אני לא תייר ובטח לא אמריקאי, אך בכל זאת גם אני בהמשך, מצלם אותו עצמו, תוקע באחד השופרות הניתנים להשגה בחנותו, לצד תשמישי קדושה שונים, הנמכרים במחירים נוחים וטובים, והורים המחפשים להכניס את ילדיהם לאווירת החגים יודעים, כי כיפה או ציצית וכל בגד חדש יגרמו לילד לצפות לחג, להתרגש לכבודו, ובהמשך חייו ילמד ויחכים שהכנה ראויה ונכונה היא יותר רוחנית מטכנית.
זמנו יקר, ולא רציתי לעכב ולהפריע לו באמצע עיסוקיו, אך הוא שמח כל-כך בביקורנו עד שחשתי הכי נוח בעולם לשאול אותו בקצרה על תולדות החנות, והוא סיפר בנדיבות על אביו הרה"ח ר' יעקב צבי ע"ה שנסע לפני 52 לארה"ב לבקר את רבו האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל. רבו הציע לו לפתוח עסק לתשמישי קדושה, בכדי שיוכל להגדיל את הכנסותיו ולחתן את צאצאיו ברווח כללי, ולא להסתפק בייצור בתים לתפילין שעסק בהם עד אז, כהמשך למה שאביו עסק בכל ימי חייו. הוא חזר לארץ הקודש, לא עברו ימים מועטים והוא מצא את החנות הזו לקנייה במחיר זול, ואכן זכה לראות במימוש ברכות רבו ולחתן את ילדיו בצורה מכובדת. לאחר שנפטר לפני מספר שנים, ממשיך בנו הרה"ח ר' ישראל שיחי' את ניהול החנות, שאומנם מתחרים רבים קמו לה מסביב במשך השנים, אך החן המיוחד והשירות הנפלא הקנו לה קליינטים של דורות.
כמה שהשיחה קצרה, אך מטבע הדברים דיברנו מתפתחים לנושאים משפחתיים, להתעדכן מהקורה ומחדש במשפחה. שכן אביו - מייסד החנות, הוא אחיה של יבלחט"א סבתי היקרה שתחי', ואבי שיחי' העדיף לפרנס ולקנות אצל בן משפחה. לפני המשך דרכנו אנו זוכים ממנו לשפע של ברכות לקראת השנה החדשה, היוצאות מתוך לבו של יהודי הגדוש בחסידות, בתפילות ובמעשים טובים, ואף משמש דוגמה חיה לבניו ובנותיו - בני הדודים שלי - המתפרנסים מיגיע כפיהם, תוך דקדוק על משא ומתן באמונה וביושר והענקת שירות ותחושה נפלאה, כמיטב המסורת של בני משפחת רבינוביץ המפוארת בירושלים, צאצאים ישירים ליהודי הקודש מפשיסחא זי"ע, ועוד צדיקים חשובים וגדולים בדורות שקדמו לנו.
בהמשך הרחוב אנו עולים בגרם המדרגות ופונים אל 'בתי ורשה', שכונה ישנה שבתיה נבנו בסגנון השכונות הוותיקות שבירושלים, ויועדו עבור העולים ויוצאי ורשה. הנה הבית של הזיידע רבי יוס'ל רבינוביץ ע"ה, אביו של ר' יעקב בעל החנות הסמוכה. אני נזכר בשבתות ובחגים עת באנו לבקר אותו ואת הבאבא חיה הינדא ע"ה (שיום היארצייט שלה הוא היום - י"ט באלול תשמ"ה), איזה ניקיון וסדר שרר בבית, איזו אווירה נפלאה הייתה כאן במקום, באיזה דיוק של סנטימטרים תלו את הקישוטים האומנותיים בסוכה שנבנתה בדייקנות ברחוב הצר בכניסה לדירה. הזיכרונות צפים, התמונות עולות בי, כיצד הזיידע - הגבאי הראשי בבית הכנסת באיאן, מנהל את העניינים ביד רמה. אני מתעורר מהחזיונות, מטלפן למפעל מקומי, מהם אני אמור לקבל כמה אלפי כיפות וכיסויי מפות חדשות, שהזמנתי לכבוד החג ועליי לקחתם איתי בטיסתנו השבוע חזרה למוסקבה, וגם זה חלק מתפקידי כגבאי בית הכנסת המרכזי במוסקבה.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.