דברי האיגרת

מאת יהודי פשוט

אמנם כהנים זריזים הם אבל כולי האי.. שהאדמו״ר של הרבי אהרלי חסידים הספיק כבר למצוא את הזמן ואת יישוב הדעת הנחוץ לכתוב לערוך ולחתום מכתב קינה והתעוררות ארוך ומסוגנן כפי שהוציא מתח״י ביום ב׳ לסדר ונתתי שלום בארץ (בהר-בחוקותי) כתשעים שעות (כולל יום השבת) שלאחרי האסון הנורא בעוד לא נקברו אחרוני הנספים שבין ארבעים וחמישת הקרבנות שקיפחו את חייהם בהדלוקה שלו במירון הפתיע אותי. והנה על אף שאותו אדמו״ר לא רכש את אהדתי מעולם בכל זאת בפעם הזאת אני מבקש להאמין כי למרות שארבעת הדפים הנמלצים מודפסים על נייר המכתבים שלו ובסופם מצויין חי״ק (חתימת יד קדשו), לא יצאו מתחת ידיו והם מעשה ידיו להתפאר של אחד הגראמערס המוכשרים שבחצרו ופורסם בעיתוי אומלל על מנת לחזק את היוקרה של החצר, כלומר: הויז׳ניצר חריף יצא בדף אחד הבעלזער צדיק בשני דפים והנה שלהם עלה עליו בארבעה דפים שלמים.. וסוף כל סוף תו״א הייתה ועודנה חסידות לא כל כך מתוחכמת ואין בם את הטעם והתחכום לחזות את עקשות הפה ותחושות הדחיה שמכתב מעין זה לעת אשר כזאת עלול לעורר.  ואצ״ל שאם היה אותו אדמו״ר שם על לב ידע גם ידע כי אין העת לחתום על דברי תוכחות לציבור על חיזוק האמווונה הקדוישה עסקי המעדיא הטמאה לבושההנשים עבודת התפילה וכדומה,  ראוי היה לו לישב בדד ולידום ולעשות חשבון עולמו על מה באה עליו הצרה הזאת כמוזכר בהלכות תענית ברמב''ם אולי יש תקוה לאחריתו. שהרי כל ילד שלמד בחיידר זוכר את דברי הספרי שהביא רש״י במצוות מעקה על הכתוב: כי יפול הנופל ממנו - ראוי זה ליפול ואף עפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.. וכי תעלה על הדעת חובה נוראה יותר מאבדן מ״ה נפשות יקרות בשחר ימיהם ובמיטב שנותיהם.. אמת, הוא לא היחיד שחטא באותה הפקרות אבל משאירע אשר אירע הלוואי ויכולתי להפוך בדברי טעם בזכותו, אבל לא יעלה על הדעת שאותו אדמו״ר ישב על הפאדיום הרם והנשיא כשפניו אל העם ולא ראה את ההמון ואת הדוחק המחניק. לבטח הוא ראה והתמוגג כי לכבוד קדושתו בא ונדחס כל התבן הזה. ותאוות הכבוד המדומה שאין לה גבול ושיעור גרמה לאותו אדם שלא שם על לב את המצוקה והסכנה שציבור זה נתון בם ונהג בעצמו כמנהג ראש בית בליל הסדר בביתו ומשך ומשך ומושך את האירוע לאורך זמן שלא נודע כמוהו עד שאירע אשר אירע, כי אלה שעייפו וביקשו לצאת היו בהולים להיחלץ מההמון ונמחצו ל''ע בדוחק. פשיטא שהוא לא חזה ברוח קדשו ולא חפץ שיספו תחת ידו יהודים כפי שנספו, אבל הוא היה צריך להיות ספסטי או שוטה ממש שלא להבין ולהשכיל שהם בסכנה והתורה אמרה לא תעמוד על דם ריעך.. ואף רחוק הדבר מלהסתבר שהוא לא ידע שלדעת המומחים כינוס אנשים מעין זה בתנאים אשר כאלה הוא מסוכן בסכנת מות ואסור בתכלית האיסור.. אבל מי יאמר להם לאדמו״רים ולבעלי זרוע שלו מה יעשו גם כאשר יוליכו את הציבור בדרכי מות..  ידעתי גם ידעתי שמקצוע האדמו״רות מעקר גם אנשים שהיו פעם מהוגנים מאנושיותם אבל שיגיעו הדברים לרמה כזאת של אטימות וחוסר מענשליכקייט כמו שמתבטא בחתימה על מכתב החיזוק החצוף והאכזר הזה אף אני לא הייתי מעלה על דעתי, אלא שלומדים כל הזמן והמציאות עולה על כל  דמיון. ואכן אלה אדמו״ריך ישראל..