"היום בתניא" שבת קדש יא סיון
תניא "שער היחוד והאמונה"
המשך פרק ג - שנה פשוטה
משל מאור השמש:
להבנת שני המבטים על העולם:
א. מבטם של המשכילים המתבוננים, המסתכלים על העולם, כפי שהוא נראה ביחס לחיות האלוקית המהוה אותו תמיד.
ב. מבטם של המתיחסים אל העולם כפי שהוא בפני עצמו, בשעה שמסתכלים עליו "בעיני הבשר" שלנו.
מביא רבנו משל מ"אור וזיו השמש", שיש בו שני מצבים:
א. האור כפי שהוא מאיר בחלל העולם.
ב. האור כפי שהוא כלול במקורו, בגוף כדור השמש שברקיע.
ויש לצין: כי בשעה שאור השמש נמצא מחוץ לגוף כדור השמש, הוא בגדר של אור וזיו (שהם כהארה הנמשכת מהשמש להאיר בעולם). ואילו כשאור השמש נמצא בגוף השמש, הוא בטל לגמרי במקורו, ולמעשה, הוא חדל לגמרי מלהתקים כמציאות ממשית של אור (שכן, בשמש עצמה, קים ונראה רק המקור בלבד).
והנה, כדוגמת הביטול של אור וזיו השמש למקורו, בעת שהוא כלול בו. כך גם (מבחינת האמת הצרופה) כל הנבראים "בטלים במציאות" לגבי מקורם, שהוא דבר ה' המהוה אותם "מאין ליש" ובו הם כלולים (וכהבנתו של "המשכיל" המבין את אופן הבריאה המתואר לעיל פרקים א-ב).
ולאידך, כדוגמת אור השמש כשאינו במקורו, שאז הוא נראה ליש גמור. כך נראה העולם "בעיני הבשר שלנו", שאינם רואים ומשיגים את רוח ה' שהיא מקור הנבראים.
...
לעיון ולהעמקה:
נזכיר, שאור השמש המאיר לארץ ולדרים עליה, אינו חלק מגוף השמש, אלא הוא הארה בלבד הנמשכת ממנה (ואינו כמים היורדים ממקום גבוה לנמוך, שעצם המים שהיו למעלה נמשכו למטה).
והנה, כדוגמת אור השמש: כך גם יש לראות את החיות האלוקית הנמשכת ממנו יתברך להחיות את העולמות. רק כאור וכהארה בעלמא מ"מהותו ועצמותו יתברך" (שהבורא האיר והמשיך ממנו, כשעלה ברצונו לברוא את העולם).
ובהתאם לכך מובן, מה שכאן בתניא, בעברו מהמשל לנמשל, אין רבנו מתאר את היחס שבין הברואים ל"עצמותו ומהותו יתברך", אלא לרוח פיו יתברך השופע עליהם ומהוה אותם מאין ליש - ובמישור זה, יש איפוא לראות את שני המבטים על העולם.
...
הנמשל אינו דומה לגמרי למשל - לעיון:
בסוף הפרק מעורר התניא נקודה נוספת: שהנמשל (שבו אנחנו מתיחסים לאור האלוקי שבעולם), אינו דומה לגמרי למשל של אור השמש (על שני מצביו, האור כפי שהוא במקורו בגוף כדור השמש, והאור כפי שמתגלה לנבראים).
שכן, כמבואר לעיל: זה שאור השמש נראה על הארץ כדבר בפני עצמו, זה בגלל שכאן בחלל העולם גוף השמש לא נמצא במציאות, והביטול המושלם לגבי המקור, הוא רק כשנמצאים בתוכו ולא מחוצה לו.
ואילו הקב"ה, הרי במציאות הוא נמצא בכל מקום (ואין מקום הפנוי ממנו) - יוצא איפוא שתמיד הנבראים נמצאים במקורם. ואם כן, תמיד על הנבראים לחוש את עצמם כלפי הבורא, כהרגשת זיו השמש כפי שהוא בתוך השמש.
ואם כן צריך להבין כיצד נוצר המצב, שבו הנבראים אינם רואים ואינם חשים את מקור חיותם שבו הם שרויים?
את המענה לשאלה זו, נקבל אי"ה עם המבואר להלן לאורך "שער היחוד והאמונה".
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
לזכות עם ישראל היושב בציון יצ"ו - "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל".
ולזכות חילי ישראל, המגינים על העם בכל החזיתות - נזכה ויקוים "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך".
בברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.