תאריך: אמש, חצות של ליל שישי י' באייר ה'תשפ"א
מיקום: 'בעל התניא שול', שכונת מאה שערים בירושלים
לאחר ימים מעטים, אך נעלים ועמוסים שזכינו לעשות בארץ הקודש, בדרך לשדה התעופה, חשבתי לעצמי לעבור לרגע קט במקום בו חוויתי עם ילדיי שיחיו רגעים נפלאים, אך לפני מספר ימים. וכעת ההזדמנות אולי לעבור בו שוב, לשאוף אל קרביי מהשראת המקום, ולשוב איתה הנה לכאן, לקהילה, למשפחה, לבית במוסקבה. כמה סיבובים בסמטאות המוכרות והאהובות, מחנה את הרכב ברחוב הצר ומגלה שהדלת נעולה. "לא ייתכן" אני חושב לעצמי, ככל הידוע לי, המקום הרי תמיד פתוח עד לשעות הקטנות של הלילה. וכעת רק 'חצות'. אני מביט דרך החלון הסמוך ורואה שאור בוקע מהמקום ואף מעט קולות עולים ממנו. דפקתי בדלת, הזדהיתי כשנשאלתי לשמי, והדלת נפתחה לרווחה. ר' הערש'ל עם חיוכו הרחב מקבל אותי בחיבה ומכניס אותי פנימה.
*
בראשית שבוע זה - יום ראשון בלילה, ליל חג השבועות. השנה, לכבוד השמחה במשפחתנו, אנו שוהים מספר ימים בארצנו הקדושה. מתייעץ ומסכם עם רעייתי שתחי', שחשוב שנעשה את החג בירושלים ולהשתדל ככל שניתן לתת לבני המשפחה את חוויית החג, אותו זכיתי ב"ה לחוות שנים רבות. לאחר סעודת החג אצל דודי היקר והמסור הרה"ח ר' צבי הורביץ בשכונת גאולה במרכז העיר; פנו הנשים לנוח, ואנו צעדנו אל שכונת 'מאה שערים' הסמוכה לאמירת 'תיקון ליל שבועות' בבית הכנסת ההיסטורי החב"די, המוכר בשמו 'בעל התניא שול'.
רוב מקומות הישיבה היו כבר תפוסים, השולחנות עמוסים במגשי פירות, קוגלים שונים, עוגיות ושתייה מגוונת. הגבאי הוותיק והמסור הרה"ח ר' הערש'ל חנון מתפנה מכל עיסוקיו, ומקבל אותנו כמו כל מתפלל ואורח בסבר פנים יפות. מציע מיד סוגי שתייה חמה; תה עם סוכר או בלי, קפה חזק או חלש; הכל בכדי להנעים ללומדים את השהייה במקום ולתת להם כוח ללמוד כל הלילה עד הבוקר. במילים ספורות הוא מספר לילדיי על בית הכנסת שהקים סבא שלנו, הרב ישראל שמעון שיין - אזולאי, יחד עם קבוצת חסידי חב"ד שהתיישבו בשכונה זו לפני 122 שנה. הוא מראה את 'נר התמיד' שבקיר המזרח, המנציח את סבי שהיה מראשי המקום הרה"ח ר' שמואל קירשנבוים ע"ה, ואבי שיחי' קרוי על-שמו. 'וכאן', ממשיך הגבאי ומראה באצבע, 'ישב סבא שלך מצד אמך, ובו התפלל ולמד שעות רבות במשך כל ימי חייו'. אני משלים בשקט לילדיי את הידוע לי, על זקני הרה"ח ר' שייע ציינווירט ע"ה, מגדולי פארי ירושלים של הדור הקודם, ששקד על התורה ותפילה במקום זה; אני זכיתי להיות קרוי על-שמו. ורגע לפני שהתחלנו את הלימוד, מפנה ר' הערש'ל את תשומת לבי אל תקרת בית הכנסת, המעוטר בציורים עתיקים מרהיבי עין, מראה לי את התאורה החזקה והחדשה, וכממתיק סוד הוא מגלה לי, שזה עוד פרויקט של אבא שלי היקר והנכבד שיחי'. 'וגם את הרצפה החדשה ועוד הרבה דברים כאן הוא עשה ועושה כאן למען המקום הקדוש' - הוא מוסיף ומספר לי והילדים ואני די משתוממים לשמוע את הסודות האלו, לצד המון גאווה וכבוד שזכינו לאבא וסבא כזה, שבמסגרת תפקידו הקדוש בניהול המוסד 'כולל חב"ד', הוא מתמסר גם לבית כנסת היסטורי ומיוחד זה, בשקט, בצניעות וללא רעש וצלצולים.
זמן 'עלות השחר' הגיע. מיהרנו לטבול במקווה שבאזור, הלכנו להעיר את הנשים ויצאנו רגלית לכיוון הכותל המערבי, כדי להתרפק על מקום הקודש בתפילת החג. אומנם עדיין לא זכינו לעלות לבית מקדשנו ותפארתנו, אך כמאמינים בני מאמינים אנו מתפללים ומצפים כי לשנה הבאה נזכה לכך, ונהיה בעזרת השם בירושלים הבנויה, ובית מקדשנו יתנוסס לתפארה כבימי קדם.
עברנו רגלית בסמטאותיה של העיר העתיקה, בינות לשכיות חמדה. הנה חורבת רבי יהודה החסיד, למרגלותיו שוכן בצנעה בית כנסת הרמב"ן, עוברים את בית הכנסת 'תפארת ישראל' של חסידי באיאן, המתוכנן לשיקומו מחדש. עוברים את ה'דייטשיער פלאץ', והמוני מתפללים מתגלים לפנינו בכותל המערבי הפרוש לאורכו מרהיב ביופיו והשראתו הקדושה החופף עליו מאז לא זזה השכינה מאתו, אומנם, השנה הגיעו פחות אנשים מאשר בשנים רגילות, אך בכל-זאת, נחשולי אדם הומים כדי לגעת באבני הקודש שריד תפארתנו שייבנה בב"א.
בדרך חזרה אנו עוברים דרך ה'באטראק' הנוסטלגי מסיפורי סבי ע"ה, אביו של אמי שתחי', שקשור היה ברגבי אדמת הקודש. ואני מספר מסיפוריו הנוגעים ברטט בפרקי היסטוריה העולים ושבים במחשבותיי, כאן היה לאביו סבא ר' משה-שלום חנות לבדים בהיותו אברך צעיר, ממוקם ליד 'הבאזאר' במעלות הבאטראק. הנה הגענו ליד 'מגדל דוד' שצווארו-מגדלו נזקף בגאון כאילו הזמן נעצר מלכת, הוא שרד מאות רבות של שנים, אבניו אריחיו וחרכיו משקיפות על רחבת 'יפו'ער טויער' שב'חומת הסולטאן' העתיקה, שנפרצה עם ביקורו של ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בשנת תרכ"ט.
לו יכולתי, הייתי מנצל ההזדמנות וממשיך לסייר בסמטאות ה'חברונער גאס', מקום לידת ה'זיידע שור ע"ה', ב'חצר מנדל ראנד' שגרו בהם למעלה מ-80 שנה, במרתף שהזיידע ר' שמיל והבאבע רייזיל הקימו שם יקב, וגבולו של מרתף זה - היה מציין תמיד הזיידע שור בהתרגשות של קדושה – היה המשך של אבני כותל המערבי ששכינה לא זזה ממנו, והיו אבותינו מזהירים את הילדים לבל יפגעו חלילה בכותל הקדוש הזה - עם עגלות המשא המיועדות להובלת חביות היין. והיה מתאר ברטט את חצר הבתים מעליו שם הם התגוררו, מציין בגאווה לא מוסתרת כי שם הוא נולד. בזכרונו היה משחזר את הפחדים והנסים שאירעו להם במאורעות תרפ"ט כשהסתגרו בחצר כיד להינצל מהמוני ערבים משולהבים בשנאה יוקדת שרצחו אז הרבה יהודים בירושלים העתיקה ובחברון עיר הקודש, ולאחר מכן הם עברו לחצר החדשה שבנו בשכונת 'בית ישראל' הסמוכה לשכונת 'מאה שערים'.
את כל אלה ועוד הרבה, הראיתי, סיפרתי והשתדלתי בס"ד לתאר לילדים, כדי להעביר את המורשת המשפחתית הכה-חשובה, שיש להם משמעות היסטורית וחינוכית מיוחדת, וזאת כדי לקשור אותנו לדורות הקודמים ולהמשיך להפנים אותם לדורות הבאים אי"ה.
*
הגבאי ר' הערש'ל מיהר להמשיך לסדר את נרות השבת המפוארים מעל עמוד שליח-הציבור שבמזרח בית הכנסת, צמוד לארון הקודש העתיק והמפואר. לצדו עוזרו הנתון בעיצומה של מלאכת ניקיון יסודי של כל הרצפה לכבוד השבת הקרבה, כאשר הרהיטים הניידים מורמים ומונחים על הרהיטים הכבדים. הרמתי את ראשי, התבוננתי באור הנפלא החופף על המקום, צילמתי, והודיתי לה' יתברך על הזכות הגדולה ומשם המשכנו הישר לקראת שובנו לביתנו.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.