הרב אליהו רבי - כך לוקחים ברצינות את תורת האלוקים - לא לבעלי לב חלש...

 גיסי הגדול, היקר, האהוב והנערץ, הרב יוסף אביטן שליט"א, זכה להיות תלמידו המובהק של הגאון הגדול רבי ניסים טולדנו זצ"ל,

ראש ישיבת "שארית יוסף", בישיבה הקדושה בימי בחרותו.

ראש הישיבה, שהיום יום פטירתו, כך מעיד בפני גיסי היקר והאהוב,

היה מידי יום שישי יוצא בשעה שמונה ורבע, לאחר תפילת שחרית בישיבה הקדושה, אל עבר ביתו,

אוכל, מתארגן לשבת, חוזר בשעה עשרה לתשע,

ולומד ברציפות עם חברותות עד כניסת השבת.

עמל תורה והתמדה לא מצויים ולא שכיחים, גם לא אצל בחורים צעירים שבאמת נמצאים בתחילת דרכם.

מהיכן זה נובע?

גדולי ישראל האמיתיים יודעים, שהתורה "רְחָבָה מִנִּי יָם" (איוב יא, ט) –

אין לה גבול, אין מישהו שיכול לומר: "למדתי ואני כבר יודע הכל".

ולהיפך!

ככל שהם גדולים יותר,

ככל שהם עצומים יותר,

הם יודעים עד כמה יש עוד ועוד מה ללמוד.

ההתמדה של גדולי ישראל תמיד היתה לשם טוב ולתהילה.

הגמרא (יומא כ"ח ע"ב) אומרת על אבותינו הקדושים שמעולם לא פסקה מהם ישיבה:

אברהם זקן ויושב בישיבה,

יצחק זקן ויושב בישיבה,

ויעקב זקן ויושב בישיבה.

אם הם כגדולי ישראל, שטעמו את טעם הדבש המתוק הזה,

מבינים עד כמה יש כאן צורך לעמול וללמוד עוד ועוד.

כל אחד מאיתנו, שנמצאים בפסיק ראשון של תחילת הדרך,

אמור להבין עד כמה צריך לקבוע עיתים לתורה,

עד כמה להוסיף עוד שעה בשבוע, עוד שעה ביום,

משהו שיעניק לנו את הזכות להידבק בקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא ואורייתא וישראל חד הוא (זוהר ויקרא ע"ג ע"א).

לזכות להיות חלק מתוך המכלול האדיר הזה,

לזכות להיות אלו שהגיעו לעולם לא בכדי להעביר עוד כמה שנים,

אלא לצאת מכאן זקנים "באים בימים" (עפ"י בראשית כד, א), שהימים נמצאים בידינו (זוהר חלק א רכ"ד ע"א).

כאשר מילאנו אותם בתוכן רוחני טוב ונפלא כל כך.

ברוכים תהיו!