שלום וברכה מורי ורבותי!
כאשר שלמה המלך סיים לבנות את בית המקדש המדהים הגדול והיפהפה,
הוא עמד וביקש מהקדוש ברוך הוא בקשה מאוד מוזרה.
הוא ביקש ממנו שכאשר מגיע יהודי מעם ישראל להתפלל ולבקש משהו לצרכיו האישיים בבית המקדש, יפשפש הקדוש ברוך הוא במעשיו ויחליט האם מגיעה לו אותה בקשה ודרישה, או לא.
ולעומת זאת, אם מגיע גוי, בין אם מגיעה לו אותה בקשה ודרישה, ובין אם לא, תעניק לו את זה מרוחב ליבך.
כך ביקש שלמה מהקדוש ברוך הוא (מלכים א ח, לח-מג).
מדוע?
הגמרא (???) מסבירה את הצעד התמוה של שלמה המלך בכך שכאשר יהודי מגיע ומבקש משהו, גם אם בקשתו לא נענית, הוא לא בועט, הוא לא מתחרט, הוא לא תוהה על הראשונות, אלא ממשיך בדרכו ומנסה הזדמנות חוזרת לאחר שישוב בתשובה.
לעומתו, הגוי, לא נותן הזדמנות שניה, ואומר: "הלכתי, ביקשתי, התפללתי, ולא קיבלתי את מבוקשי, כנראה שחס ושלום וחס וחלילה אין ממש בדברים אלו, ואין משהו רם מעלה במקום קדוש זה".
והקדוש ברוך הוא נענה לשלמה המלך והבטיח לו שכל אחד מאומות העולם שיגיע, הוא יעניק לו ברוחב לבו את כל בקשותיו ובלבד שלא יחשוב לרגע או יאמר לרגע שיש כאן מקום שאין בו כח עליון שעונה לבקשות העולם, חלילה (שם ט, ג).
זה אומר לגבי כל אחד מאיתנו, במיוחד בתקופה זו, תקופת "בין אדם לחברו",
שלא משנה אם הצעד שאתה עושה הוא צעד נכון או לא,
תמיד אתה אמור לחשוב איך זה נראה בעיניו של מי שמקבל את אותו צעד,
איך זה יראה בעיני החבר שלך,
איך זה יראה בעיני האורחים שלך,
איך זה יראה בעיני אשתך, בעלך, או הילדים שלכם,
האם הם בנויים לקבל את הגערה או את הלטיפה הזו?
האם הם בנויים להבין נכון למה התכוונתי, או שיש פה סיכוי לטעות?
האם אני באמת הולך לרומם אותם בצעד הזה, או שבלי כוונה וללא כל רצון להרוס, אני הולך באמת לגרום להם להידרדר?
בכל צעד חושבים גם על המעשה וגם על תוצאותיו,
רואים את מי שכלפיו אמור להתבצע אותו מעשה מול עינינו,
נכנסים לנקודת המבט שלו,
ומבינים עד כמה זה נכון,
ורק לאחר מכן מבצעים את זה בצורה נפלאה ומוצלחת.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.