מרן האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הרב וגאב"ד מרוקו על ונהפוך הוא חלק ב'

חלק ב :

ובכל זמן חושבים אנו על דברי הרב הקדוש והצדיק, הרב מקומרנא זצוק״ל, שמובא בספרו ״נוצר חסד״ (פרק ד אות ד) מה שמסופר על רבנו הבעל שם טוב זצוק״ל, שלפני שהסתלק מהעולם התפלל, ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה״ (תהילים לו יב) וכך ביקש בקשתו האחרונה, לפני שהחזיר את נשמתו לבורא עולם. 

והנה רבנו הבעל שם טוב, זו בקשתו האחרונה לפני מסירת נפשו. רבונו של עולם, ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה״. וכך גם רבנו האר״י הקדוש, כשהחזיר את נשמתו ביקש מהקב״ה בקשה זו, שלא יגיע לגאוה. 

והנה מדוע קדושי עם ישראל, לפני מותם דיברו שלא יגיעו לגאוה. הרי עוד רגע יהיו בעולם העליון ששם אין שום יצר הרע, אם כן על מה בקשתם לא להגיע לגאוה. 

והנה מובא במדרש תנחומא (ויחי ד) קשה לפני הקב״ה לגזור מיתה על הצדיקים. שנאמר (תהילים קטז טו) ״יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״, מה הקב״ה עושה, מראה להן מתן שכרן, כדי שיתבעו מיתה בפיהם. 

רבי אבהו כשנטה למות, הראה לו הקב״ה מתן שכרו. ותמה ואמר, כל אלה לאבהו, קרא על עצמו, ״וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי״ (ישעיה מט ד) מיד התאווה למיתה ע״כ. 

ולכן הצדיקים לפני פטירתם, אחרי שראו את מעלתם בשמים ואת השכר המצפה להם, הם עומדים ומבקשים מהקב״ה שיקחם מהעולם. אבל פוחדים פחד נורא, לא לקלקל את כל מעלתם ברגע האחרון בחיים, במחשבת פיגול של גאוה. 

והנה מי שמרגיש מתיקות של התורה ודבקות בהקב״ה, מרגיש רגעים שמואס בעולם ורוצה לדבוק בהקב״ה ובאור החיים, ומגיע לדרגה ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ״ מבקש למות בדבקות בהקב״ה. כי בעונותינו הרבים בדור הזה הכל שקר, וכמה שיותר יודעים על החיים ומבינים מה מסתתר אחרי דברים הנוראים שעומדים ברומו של עולם, האדם מואס בכל דבר ורוצה לדבוק באור אין סוף. 

והנה שנים רבות קשה לנו הגמרא (סוטה מד) שאומרת, משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה דאיכא אנא. 

והנה קשה ביותר, איך רב יוסף אומר לחכמים, אל תאמרו משמת רבי בטלה ענוה, אני פה ולי יש ענוה ולא בטלה. וקשה ביותר להבין את דברי רב יוסף, שעומד ואומר שהוא בעל ענוה. 

אלא אפשר לבאר על פי דברי רבנו החוזה מלובלין זצוק״ל, שיש שתי דרגות בענוה. דרגה ראשונה שאדם יודע שהוא כלום, ודרגה שניה שאדם יודע את מעלתו בתורה, בעבודת השם וביראת שמים, אבל עם כל מדרגתו הוא גם יודע שזה כלום והוא יציר חומר. 

ורק יחשוב האדם כמה קטן הוא, וידמין את דברי הרמב״ם (ה יסודי התורה ג ח), שהשמש גדולה מן הארץ כמו ר״ע פעמים, אז מה נאמר אנחנו, ״לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ״. רודפים אחרי הבל וריק, לא במותו יקח האדם דבר. 

ניכנס לימי הפורים באהבת השם, יש לנו מצות מיוחדות לזמן הזה: מקרא מגילה, מתנות לאביונים, סעודת פורים ומשלוח מנות. אלו מצות שאפשר לקיים אותם בדרך פשוטה, אבל גם אפשר לכוון ולהשיג בהם השגות נוראות. 

הכל תלוי במקבל, השמש משחירה דבר ומלבינה דבר אחר. יש לאור כמה פעולות, הסותרות אחת את השניה וביד המקבל איך לקבל את התורה. כסם החיים או ח״ו כסם המוות. 

נזכה לשמחת אמת, ונהיה מאוחדים בעולם הזה ובעולם הבא, ויציל נפשותינו מן התועים והמטעים, ויגער הקב״ה ביצר הרע, ותעלה לפניו כוונתינו ואהבתנו ודבקותנו ורצוננו לעשות רצונו בלבב שלם. 

כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, 

יאשיהו יוסף.