מרן האדמו"ר הרי"ף על השובבי"ם חלק א'

חלק א :

כל יהודי מקטנותו יודע, שאחד הדברים הקשים המביאים חרון אף וחורבן מהקב״ה זה פגיעה בחטא מידת היסוד. 

וכך ראינו רבים וטובים שהכל היה אצלם כשורה וכיאה ונאה, אך ברגע אחד חייהם התהפכו ונחרבו. וכשבדקנו וחקרנו, מצאנו שהיה שם פגם במידת היסוד. וכדברי הגמרא, על חסיד אחד שהיה ירא שמיים בתכלית ונפטר בקיצור ימים ושנים. אשתו שלא קיבלה את עצם פטירתו, לקחה התפילין שלו ועברה מעיר לעיר ומכפר לכפר וצעקה, ראו בעלי שחסיד וצדיק היה, מדוע מת בקיצור ימים ושנים. ולא היה מי שיענה לה תשובה, עד שפגש בה אליהו הנביא ושאל אותה, האם נזהרו ונשמרו בענייני טהרת המשפחה, אמרה ודאי אך בתוך הדברים הבין אליהו הנביא שלא נשמרו בריחוק הגוף. עמד אליהו ואמר, ברוך המקום שלא נשא פנים לתורה של החסיד הזה, ואף על פי כן הענישו. 

הנה פגם מידת היסוד נענשים וביד קשה ומהר. וחקרנו עשרות שנים בנפשנו איך עשרות ומאות אנשים שהשגחנו, ופתחנו את עינינו וראינו, שכל מי שפגום במידת היסוד נענש עוד בחייו ומשלם על מעשיו. 

והנה צריך להבין מה קשה כל כך במידת היסוד, מדוע על החטא הזה נענשים ביתר שאת וביתר עוז, מה טמון בחטא מידת היסוד אשר הימים האלו הם ימי השובבי״ם, אשר הם זמן מיוחד לתקן פגמים של החטא הידוע, וקריאה מעוררת את הזמן, וזמן שיעבוד וגאולת בני ישראל במצרים היא לתקן הניצוצות שיצאו מאדם הראשון ב לק׳ שנה שפרש מאשתו, לתקן את חטא עץ הדעת. מה מיוחד במידה זאת שאין במידה אחרת. 

הנה נפש האדם פועלת תמיד ללא הפסקה. היא מתרחבת ומצטמצמת כל הזמן וכתוצאה מכך מתעורר אצל האדם רגשות שונים בכל רגע ורגע. וכאשר נתעמק וננסה להבין ולהתעמק ברגשות השונים המתחלפים אצל האדם, נמצא על פי דברי רבותינו ואבותינו הקדושים זצוק״ל ששבע מידות הידועות שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. 

וכך האדם צריך לדעת שאין שום רגש שעובר על האדם במשך היום ושום ענין שלא עובר דרך השבע מידות הללו. וצריך האדם לדעת שלכל מידה משבע המידות הללו יש לה תכונה מסוימת שאין לחברתה. אהבה, יראה, התפארות, ניצוח וההכנעה. אולם היסוד אינו מידה פרטית, אלא מידה כללית שכוללת את כולן. ולכן נקראת מידה זו בתורה בשם כל. וכן מידת מלכות היא גם כן מידה כללית ולכן נקראת כלה. 

והביאור וההסבר לדבר, הנה כאשר האדם אוהב דבר מסוים, הוא משתמש באותה שעה עם מדת החסד. וכך כאשר האדם מפחד מאיזה דבר מסוים או מתנהג ביראה מדבר מסוים, הרי הוא מתנהג במידת הגבורה. וכמו כן כאשר מתפאר מדבר מסוים או מתנצח או נכנע, משתמש במידת תפארת, נצח הוד. אך מידת היסוד משתמש עם כל הספירות כולם יחד ומקשר אותם אל המלכות. 

ומשלו רבותינו זצוק״ל משל לדבר, לאדם שפותח בית מסחר. אז כל מהותו וראשו ורובו ככולו נתונים ומושקעים בעסק שפתח. הוא מרגיש אהבה לעסק ואז באה האהבה ממידת החסד. וכן חושש ודואג שהכל יצליח זו מידת גבורה. וכן דואג לפאר את העסק זו מידת תפארת. וכן הוא מתנצח ומתמודד עם אנשים שמפריעים לו בעסק בכדי להוציא לפועל את חזונו ומחשבתו זו מידת נצח. ולפעמים כשצריך הוא גם מודה ונכנע אליהם, זו מידת הוד. 

מצב כזה, שאדם דבוק לגמרי בדבר אחד עד שכל מידותיו נתונות במקום ההוא, נקרא יסוד שהיא מדת התקשרות. ואילו העסק ההוא שמכניס שם את כל מידותיו, נקרא מלכות. 

והנה צריכים אנו לדעת שהקב״ה אינו מדבר עם האדם בצורה ישירה, אלא יש אצל כל אדם את המידות האלו שעלינו לדעת שהם שליחים של הקב״ה. וכל נטיה וכל התעוררות של אחת מן המידות, האדם צריך לחדד את חושיו ולהבין מהרצון ומהנטיה של המידה, מה הקב״ה רוצה ממנו ומה טוב ונכון לו לעשות. 

ולזה הקב״ה נתן לנו עזר, שאם אתה לא יודע ומסתפק מה הקב״ה רוצה ממך ואתה לא מבין דרך החושים ודרך המידות שהקב״ה נתן לך, מה רצון השם, אז עשה לך רב שיעזור לך, שהוא מבין ויודע את רצון השם והוא מבין את החושים ואת ההרגשות, ועל פי מה שתגיד לו הוא יקרא ויפענח ויגיד לך, מה רצון השם ומה טוב לך לעשות. 

וזו היא טעות מהיסוד שאדם עושה לו רב, שהרב עצמו לא יודע את החושים שלו ומה השם רוצה ממנו. צריך לדעת, רב זה לא רק להלכה, אלא רב זה לנבכי הנפש ולהבנה איך ללכת ביער העבות של החיים. 

ועלינו לדעת כל אהבה, כל יראה, כל רגש העולה פתאום בחיים, יש בו סימן מהקב״ה ועלינו לדעת לפענח נכון את הרגשות וההרגשות כי הכל מעשי ידיו והכל שליחיו של הקב״ה לתיקון פרטי ולתיקון עולם 

במלכות שדי. 

וכך כשאדם רואה כלב או דבר שמפחיד אותו ומרגיש פחד, ידע שהפחד הזה הוא רק סימן ויש לו בעיה בשמים, שצריך להכניס פחד בליבו ממעשיו. וכן כשמגיע לאהבה או ליראה צריך לדעת, שצריך לחזק את אהבתו להקב״ה ולתורה. 

וכן יראה מדבר מסוים צריך לדעת שעליו לחזק את היראת שמים שלו. 

וכך על האדם לקחת את כל חייו ולדעת, שאין אדם נוקף אצבע למטה, אם לא גוזרים עליו מלמעלה. ולכן על האדם לעבוד על עצמו להגיע לישוב הדעת אמיתי ולהפעיל את כל הכוחות ואת כל האותות שבאים אליו בצורה נכונה. ולהגיע להיות עובד השם אמיתי וכך כאשר רותם את הכל להקב״ה, מגיע שמידת היסוד ומידת המלכות ישלטו על כל מהלך חייו, וכך עושה נחת רוח ליוצרו ועושה רצון קונו. 

וכך אנו מוצאים גם אצל אומות העולם, שפתאום מתבטלים לאדם או נעשים טבעונים ולא אוכלים מאומה. ומדוע, אלו סימנים מהקב״ה שהם לא ידעו לקחת אותם למקום הנכון, ובמקום להתבטל להקב״ה או להיזהר במה שאוכלים, לוקחים את הכח לדברים אחרים. 

ולכן כשרואים אדם שנזהר כל כך במאכלו, אנחנו יודעים באופן אישי ומסתכלים עליו בצורה שיש לו סימנים עצומים וחזקים להיזהר במאכלים כשרים, וזה אחד משורש התיקון שלו בעולם ולכן הרמזים האלו גדולים אצלו, וזה לוקח אותו להיות טבעוני או דבר אחר, כי לא מבין את עומק הדברים, ששליחי השם שנמצאים אצלו בצורת קבע, דוחפים אותו. 

וכך עלינו לדעת יסוד עצום, שמידת ההתקשרות שיש לאדם עם הקב״ה, נמדדת בתענוג שיש לאדם בדבר שהוא מקושר אליו. וזה עומק דברי רבנו האלשיך זצוק״ל שהקשה, מדוע הקב״ה ביקש לבנות לו את בית המקדש מזהב ואבנים טובות וכו׳, ומתרץ ומסביר על הפסוק בשיר השירים; ״אפריון עשה לו המלך שלמה״ אפריון זה בית המקדש. מדוע נבנה מעמודי כסף, רפידות זהב, מרכבו ארגמן. הרי הקב״ה מלוא כל הארץ כבודו, מה צריך דברים גשמיים.