מרן האדמו"ר הרי"ף ראב"ד מרוקו על השובבי"ם חלק ב'

 

חלק ב :

וזוכרים אנו דבר שילך עימנו כל חיינו והשאיר חותם על ליבנו, כאשר יצאה השפיכות דמים הגדולה עלינו, אחרי עשרה ימים נסענו לבית שלנו בניו- יורק. והנה אנחנו רואים ראש כולל, ששבועיים לפני עשה אצלנו שבת קודש, יחד עם צדיקים אהובים מאמריקה. וכמה דברים טובים ונתינה ״שובה ישראל״ עשתה למענו כמה חלוקה של אוכל, כמה עזרה של כסף. 

ואנחנו בצער, בכאב, לא יודעים איך מתמודדים עם הכאב של חסד, תמימות, אמונה בהקב״ה ופתאום חורבן עצום. עומדים בשדה התעופה לעלות למטוס, ורואים את ש.ה ובליבנו להגיד לו שלום, איך הכולל... ראינו איך האדם ברח ברגע אחד. הכאב הקשה שהדבר גרם לנו, נדרנו בליבנו שברבות הימים וכי ירחיב השם גבולינו, נתקן בקהילה תקנה, לעמוד עם כל יהודי בשעת צרה. 

כולנו עם ישראל, כאיש אחד בלב אחד. וכשיהודי בצרה, הקב״ה יחד איתו בצרה. כשיהודי בבעיות, הקב״ה איתו בכל הבעיות שעובר האדם, ו״בנים אתם להשם אלוקיכם״ ומי שלא עומד בשעת צרה ,הכל פגום וחלול אצלו. 

וכך עברו השנים ב״ה, ״אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם״ 

ובכל יום אנו לומדים ורואים כמה אנשים עמדו, מציצים מהחורים ומהסדקים, לראות מה יהיה. ואין פגם בנפש, כפגם הזה. האדם חייב לחזק את רעהו בשעת צרה ולא לעמוד מנגד, ״עמו אנוכי בצרה״. 

וידע האדם יסוד גדול, אם נכתב על אדם ייסורים, מה שחברך עובר ואתה מצטער על היסורים שלו, כמו שזה ייסורים שלך, בזה אתה ניצל מהייסורים האלו, משום שעברת אותם עם חברך. וכבר אמרו חז״ל: המתפלל על חברו, נענה תחילה. 

העמידה האיתנה עם כל יהודי בצרה בלי שום אינטרס, חסד ואמת. לדעת להיות החלטי ולא להסתפק כהרן, אלא לעמוד ולקפוץ לאש. אם הולכים בדרך, הולכים בה עד הסוף. אין ללכת ולעצור כל פעם. 

אחד מהדברים שהתורה נותנת סימנים לפני ביאת המשיח, פני הדור כפני הכלב. והיה קשה לנו שנים, וכי הפנים יהפכו לפנים של כלב, אם כן מה זה פני הדור כפני הכלב. אלא, כלב אף פעם לא הולך למרחקים יציב, הולך כמה צעדים ומסתובב לראות איפה בעל הבית, איפה האנשים. אין לכלב בטחון ללכת לטווח ארוך. וזה לפני ימות המשיח, פני הדור כפני הכלב. כל אדם, כל צעד שילך, יסתובב לאחור לראות מה עשה ומה נעשה ומה יעשה לו. וזה מסמן על חוסר החלטיות, האדם חייב לעמוד איתן ויציב בכל החלטה בחיים. 

אומרים רבותינו, כשיש לאדם ברווז שרוצה לשחוט, ופוחד אולי האברים הפנימיים שלו פגומים, אולי נפל ממקום גבוה ונשברו אבריו הפנימיים. מה יעשה, נתנו עצה חכמינו, יקח את הברווז הזה ויזרוק אותו למים, אם הוא שוחה נגד זרם המים, זה סימן שהאברים הפנימיים לא נטרפו, ודאי שזה לא להלכה וחייב לעשות את כל הבדיקות, אבל זה סימן דרך שהברווז לא טרף ולא נשבר משהו מגופו. 

כי אדם ששוחה נגד הזרם, הוא מראה סימנים של טוהר ואדם שנסחף עם הזרם, מראה סימנים של חולשה ושל רפיסות וחוסר עמידה על העקרונות. יהודי חייב לדעת את העקרונות שלו ולעמוד בהם איתן ויציב. 

ואחד מהקבלות החשובות שעלינו לקבל היום, לעמוד איתנים עם הקרובים ועם כל יהודי בצרה, ולא להמתין ולראות אם הוא יצליח, ינצח, אנחנו איתו ואם יכשל אנחנו לא איתו, ולא יודעים כלום עליו. 

על זה נשרף הרן ועל זה אחרי דורות הגילגול של הרן ביהושוע הכהן הגדול, שנשרפו בגדיו בכבשן האש, על בניו שנשאו נוכריות. והנפילה של בניו להתחתן עם נוכריות באה מהגילגול הראשון, שהרן שלא היה בעל דעה מוצקה אלא הססנות. וההססנות הזאת הביאה את בני יהושוע הכהן הגדול להססנות, ולהתחתן עם גויות. כי מי שאין לו הססנות יודע, שיהודי מתחתן עם יהודיה.