שיעור פשוט בתולדות העמים

בואו ואספר לכם את תמצית הסיפור של האורקל מדלפי שהתחיל (לפי ההיסטוריון הרודוטוס שכתב את ספרו בשנת הארבע מאות וחמישים שלפני ספה''נ) בשנות החושך של יוון ברועה עזים אחד באיזור דלפי שהבחין שהבהמות מקבלות התעוררות מיוחדת כשהוא עובר איתם במקום מסויים ואז כשהחל לחפש את העשב המיוחד שמקפיץ אותם החל גם הוא לקפץ באקסטזה מטורפת ולמלמל הגיות ודיבורים חסרי קשר. פשיטא שהאיש נטש את עזיו ופתח במקום מקדש בו ניבא בשם עבודה זרה פלונית ופלונית והיה למגיד עתידות מהולל ועשיר.. ומתועד בכתובים שכבר בסביבות שבע מאות שקודם הספירה שלח גייג'יס מלך לידיה מנחה למקדש האליל אפולו שבדלפי מנחה שכללה בין השאר מאות קילוגרמים (לפי מידותנו העכשוויות) של זהב טהור. וכבר הרבה הרבה שנים קודם למלוך גייג'יס לא המליכו ההלנים מלך ולא יצא לשום מלחמה או הסכימו לנישואין בין השליטים בלי ברכת האורקל מדלפי והדברים התנהלו כך הרבה יותר מאלף שנה עד הכיבוש הרומאי והתפשטות הנצרות. האורקל (השואל) שנקראה הפיתיה שהייתה כשלעצמה נערה כפרית פשוטה ביותר שבודדוה במקדש האליל ומסביבה פעלה כעין מדינה מתוחכמת ועשירה למעלה מהשגותנו. הקסם פעל כדלהלן: לקראת כניסתו המאוד מתוכננת ואפופת הקסם של השואל הנכבד שהיה מחכה לפעמים לאורך שבועות לתורו במתקנים המפנקים של המקדש שנועדו לכך הושבה הפיתיה בנקיק שבירכתי המקדש שמתוכו עלו מן האדמה אדי גז הפריאון אשר סיממו אותה והשרו עליה את רוחו של האליל, על מנת שלא לקחת צ׳אנסים היא גם לעסה עלים בעלי אפקטים נרקוטיים ועישנו סביבה מיני בשמים מעוררי אקסטזה. ואז אחרי תהליך מתיש של הקרבות הנסכים והקריאות הפולחנית לאליל שבאו להשאל בעצתו הוגשו שאלותיו הכתובות של האורח לידי הכהן של הגדול המקדש, והשואל צפה מרחוק בשעה שזה היה קורא לפי נימוסי הפולחן את השאלה בפתח גומחתה של הפיתיה, וממתין לה עד שהיא עונה בבליל של צווחות נהמות והגיות סתומות ומקוטעות. ואת תשובתו קיבל השואל מפי הכהן אשר דן עם חביריו עד שפירשו בחכמתם את 'דבריה' של הפיתיה, הכניסו אימרתה למשקל שירי או ניסחוה בחרוזים בניסוח תמציתי וסתום. נוסח השאלות שנשאל האורקל על ידי הכהן נוסחו כך שהתשובות ינועו בטווח שבין כן ולא. ברוב הפעמים, שילוב של ניסוח השאלה יחד עם הגיון בריא של הכהנים המנוסים מאוד שמסביב לפיתיה וניסוח רב-משמעי של התשובה הביא לכך שהנבואה תתגשם בין כה וכה. אך גם כאשר הנבואה כשלה, מקבל הנבואה הניח כי לא נתן לבו להבין כהלכה את דברי הפיתיה, או שלא קיים את דבריה במדויק. בד בבד, יש לזכור כי הנבואה היתה להם דבר האליל אפולו ואין היווני הקדום ממהר לקרוא תיגר על האלים ולפקפק בדבריהם.. פשיטא שלמראות גדלותה של דלפי היו עוד ועוד אורקאלים גדולים ופחות גדולים שפעלו ועשו חיל באיי יוון אבל לא הצליחו לדחוק את רגלי האורקל של אפולו בדלפי ומוסד זה התקיים פרח וצבר השפעה ועושר קולוסאלי במשך יותר מהרבה למעלה משמונה מאות שנה ושקע לאיטו בשלש המאות הראשונות לספירה עד שבא הכיבוש הרומאי והתפשטות הנצרות ונתבטל. ואני עבדכם קראתי קטעים מחכימים בספר מספריו של ההיסטוריון פלוטארך שהיה כהן לאליל של דלפי במאה הראשונה של ספיה''נ והיבנתי שמץ מכחה של דלפי, כי תחכומו ועומק הבנתו של פלוטארך בטבע הבריות ודרכי העולם היו מעמידים אותו ללא שום ספק בין גדולי ההוגים והפסיכולוגים גם בדורנו.  הקדמתי כל זאת לומר לכם רבותי שהטכניקות ''לעבוד על הציבור כולל מנהיגיו המדיניים''  כבר פותחו במעלה גבוהה מאוד כבר לפני אלפי שנים ומה שקורה אצלנו בעולם החסידי והליטאי הוא רק כסף קטן צל צילו של הדבר האמיתי. נדמה לי הקטן שהחידוש בנוף הציבורי של ימינו הוא שהבושה חלפה מהעולם והבריות רודפים סיפוקים נמוכים ומיידים והטרעלירס קלטו שלעניינם ערכה של ההשפעה על בורים וטפשים לא רק שאינה נופלת בשוויה מהנחת דעתה של השיכבה המתוחכמת והמעודכנת אלא אף עולה עליה כי אצל ההמון הבהמי שם המספרים וברוב המקרים גם הכסף. למשל, עכשיו נתגלו לרבים איכויותיו השכליות האנושיות והמוסריות של זצוק''ל אחד מחברי המועצה העליונה של מנהיגי החסידות. וצריך להיות טיפש מוחלט לשער שהאיש היה יוצא דופן בין חבריו באיזה עניין שהוא. תרצו או לא זהו ממוצע הרמה במועצת לא פחות ולא יותר!! ועבדכם כבר כתב כאן שעצם מעמד אדמו''ר בעל חצר יהפוך גם אנשים מעודנים לחלאות אדם, אז מה הפלא על אלה שנולדו נרסיסיטים ופסיכופטים.. בואו ונתאר לעצמנו את גלי הצחוק שהיו שוטפים את העולם לו היו מראיינים ופונים בשאלות אישיות ישירות לכל אחד ואחד מהגאדאלים של ליצמאן, או לרישישיביס שרי הטיירה של הליטאים ושואלים למשל את הרח''ק אנא הולכים כל כספי העתק של הקמיעות הברכות וההבטחות הנסים והנפלאות הזורמים לחצרו.. אבל סקרי דעת הקהל מראים שהתמיכה באגודה שלהם לא נפלה. אזוי א א פנים האבן מיר ואוי לנו כי בושנו ונכלמנו.

יהודי פשוט