כולם אהובים - והולכים לבחירות

השאלה הכי קשה בקורה בסדיגורא, האם אין שם אנשים חכמים ונבונים שיידעו איך יוצאים מפלונטר כזה? האם באמת לא היה דרך כלשהי? אם באמת ביקשו לקיים את מה שכתוב בצוואה לשמור על אחדות ובעיקר שלום פנימי, היו צריכים להזמין את הבנים עם הציבור ולומר להם כי כולם אהובים וכי אין העדפה של בן זה על אחר, ומאחר ולכל אחד נטיה למישהו אחר, אז נקיים בחירות ועל פי התוצאה נחליט מי יהיה האדמו"ר, אחד או כמה. אם אחד יקבל רוב של שבעים אחוזים ויותר הוא יהיה האדמו"ר היחיד, ואם פחות יחלקו על פי מי שקיבלו לפחות 20 או שלשים אחוז וככה היו יוצאים מן הענין פחות או יותר בכבוד ובעיקר בשלום

בהרבה קהילות היו בחירות. קחו את באבוב, כאשר פרצה מלחמה גדולה היו בחירות והיה ברור שלשני הצדדים ציבור גדול ומכובד, ולמרות שלצד של באבוב 48 היו להם יותר, בית הדין לא מנע מהצד השני לקיים חסידות משלה, מפני שהם קיבלו מספר גדול מאוד של חסידים שרצו אותו

מנסיון העבר במקומות אחרים למדנו כי אין דרך להשתלט על הכל, מפני שזה יוצר פילוגים. אם מחפשים לחיות בשלום וכי כל סדיגורא תמשיך להיות אחד או עם כמה אדמורי"ם כאשר כל אחד במקום אחר, בחירות היו מוציאים אותם מבעיית הצוואה

שיהיה ברור, לצוואה אין כח מספיק נגד רצון הציבור. על כך יש הרבה פסקי דינים ותשובות להלכה, כי רצון הציבור בא לפני כל דבר אחר. אי אפשר להכריח אף אחד להיות חסיד של מישהו, וכבר קבעו כמה רבנים כי אם יש ציבור שרוצה מישהו אי אפשר למנוע זאת. ה'בית ישראל' למשל קבע מספר של 30 בלבד ולכל בן בסדיגורא יש יותר מ-30 שרוצים בהם כאדמורי"ם

מה שחשוב בבחירות שזה יפתור את חלוקת השלל הפנימי. אם אכן הצד של בני ברק מאמינים כי רוב הציבור עימם, בחירות כאלו היו אוטומטית מעבירים את הבעלות לצד שניצח

בדרך כפי שעושים זאת כרגע, פירושו מלחמות שלא יפסקו, ומי יודע כמה זמן זה ימשך, ואחר כך סכסוכים וברוגז. תעברו על מה שקרה בעבר בכמה מקומות כולל במרכזי רוז'ין עם מי הסתכסכו ומי עברו מחסידות זו לאחרת כולל לסדיגורא וילמדו כי אין דבר כזה להכריח בכח את זה או אחר לעשות כפי שכמה עסקנים רוצים. הציבור הוא זה שמכריע בשאלות כאלו

חיים שאולזון