אני זכיתי לשמוע מהרב חיים מאנדל זצ"ל, את הסיבה בה הוא לא יכול להאמין באד"ש:
ר' חיים היה מאד מקורב לרבוה"ק, האמרי אמת, הבית ישראל, הלב שמחה והפני מנחם. הוא היה איש סודם, שליחם ונאמנם.
כמה שנים לפני פטירת הלב שמחה, הגיע ר' חיים נסיעה לחנוכה.
לפני שחזר לבלגיה, נכנס ללב שמחה להפרד לשלום.
אמר לו הלב שמחה (באידיש): ברצוני שלאחר פטירתי, הראש ישיבה (הפני מנחם) ינהיג בירושלים, ויענקל (אד"ש) ינהיג בבני ברק.
(הלב שמחה הכיר את אבוס חמורו היטב).
אח"כ התברר לר' חיים כי הלב שמחה ביקש זאת מעוד כמה מנכבדי החסידים.
ויהי היום שנפטר הלב שמחה, הגיע ר' חיים מיוחד מבלגיה לנחם, ושאל את החסיד ר' לייבל קוטנר זצ"ל מה לעשות.
אמר לו ר' לייבל שגם הוא יודע שזה רצון קודשו, ומכיוון שהלב שמחה אמר את זה לו, שיאמר זאת לאבלים.
חיכה ר' חיים שיצאו כולם, ונשארו רק הפני מנחם ואד"ש.
אמר להם ר' חיים כי רצון הרבי זי"ע שיהיו שתי חצרות, בחרושלים ובבני ברק.
מיד קם אד"ש, תפס בידו של ר' חיים ואמר לו: "חיים! כאן לא יהיה סלונים שני!"
וזה היה היום האחרון שר' חיים האמין באד"ש.
אד"ש ידע זאת טוב, ודאג בכל העת שנאמניו בבלגיה ילכו נגד ר' חיים, שהקים את הקהילה, היה שם גבאי ומשפיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.