("שער היחוד והאמונה" סוף פרק ו עמ' פא)
לא כנשמה המחיה את הגוף:
החיות הנמשכת מהקב"ה להוות את הנבראים מאין ליש וממשיכה לקיימם אחר כך, אינה כנשמה המחיה את הגוף - חד משמעית!
שכן, הגוף מהוה מציאות בפני עצמו. התהוותו הוא מטיפות הזרע של האב והאם. ולאחר מכן, בחדשי ההריון הוא ניזון מאימו. ולאחר שהאדם נולד, את חיותו הוא מקבל לא רק מהנשמה אלא גם מהמאכלים שמהן הוא ניזון. כך שהנשמה רק עושה את הגוף (שיש לו מציאות עצמית משלו), לאדם חי.
ובהתאם מובן, שאת החיות הנמשכת מהקב"ה לנבראים (שללא החיות הזו המהוה אותם מאין ליש וממשיכה בכל רגע לקיימם אין להם קיום כלל), אין לדמות כאמור כלל לנשמה המחיה את הגוף.
...
כזיו השמש בשמש:
נזכיר שבאור השמש ישנם שני מצבים: האור כפי שהוא מתפשט ומאיר בחלל העולם (שאז הוא נראה לעין כל ל"יש" ממש). והאור כפי שהוא כלול בגוף כדור השמש (שאז האור בטל במציאות למקורו לגמרי).
והנה, לדעת רבנו, (להבנת הקשר שבין הנבראים לחיות האלוקית שבהם) נוכל להעזר במשל שהוא "מהתהוות אור השמש בתוך כדור השמש" - שאור זה, לפני שנמשך מהמאור הוא לא היה "במציאות יש" כלל. המקור היחיד להתהוותו הוא גוף כדור השמש. ומאז התהוותו, אין לו לאור הכלול בשמש שום מקור נוסף לאורו.
וכמשל זה כן בנמשל: היות שהתהוות העולם (לגבי הקב"ה) היא כהתהוות אור השמש בתוך גוף כדור השמש (ולא כאור השמש הנמצא מחוצה לו). מובן איפוא, שגם בנוגע לענין ביטול העולמות למקור חיותם, הביטול הוא כביטול של אור השמש בהיותו בשמש.
...
מבחינה לשונית:
המסקנה העולה מהנ"ל היא, שלא שיך לומר שהנבראים "טפלים" לדבר ה' (כגוף שהוא מציאות לעצמו, אלא שהוא טפל לנשמה). אלא שהם "בטלים באמת במציאות לגמרי, לגבי דבר ה' ורוח פיו יתברך" המחיה אותם.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אמה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.