א. רבנו החיד"א זצוק"ל כתב בספרו "לב דוד" (פרק ל), ומן הראוי לשים נגד עיניו מה שכתב מור זקננו הרב "חסד לאברהם" זלה"ה, כי בכל שנה שלושים יום קודם הפסח הקדוש ברוך הוא עושה לישראל משוא פנים ברוב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה.. באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח מהיכל החיצון מהחמשים, שיעור חלק אחד משלושים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלושים ואחד קודם הפסח, וליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר, וכולם פטורים ובני חורין. זהו תוכן דברים בקיצור (מעין שני, נהר נ"ז).
לכן כל השלושים יום האלו, מחוייבים אנו לחיות חיים קדושים ולהיות כלי קיבול שהברכה תחול בו. וכל יום שעובר וירד מן הטומאה, חייב להכניס קדושה כי אי אפשר חלל בלי טומאה או בלי קדושה, ובמקום חלל כל הרע נכנס בתוכו. לכן יקפיד למלא החלל של כל יום מהשלושים יום האלו, בתורה ומצות ומעשים טובים.
ב. אמרו רבותינו (פסחים ו.) שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, כי השלושים יום האלו שלפני הפסח הם קשורים לפסח, וזה הזמן לצאת מאפילה לאור גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.