מאת: יהודי פשוט
ברשות בעל האכסניא לתורה רומע''כ המשפיע הדגול פמ''מ הרב חיים שאולזאהן נרו יאיר ויזרח עדי עד...
איתא
משה רבינו ע"ה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי. ישעי' אמר איכה היתה
לזונה כו' ירמי' אמר איכה ישבה בדד וכבר כ' מזה במ"א כי כל המכשולות שהיו
אח"כ בא מזה שלא נמשכו אחר מדרגת מרע"ה. וכתי' בנים גדלתי ורוממתי כו' ידע
שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע כו'. הענין הוא כי הקב"ה הרים
אותנו מכל הטבע להיות נמשך אחר ההנהגה עליונה למעלה מן ההשגה ולכן הי' דבר
גדול מאוד להיות נמשך אחר זה הדרך. אבל הכ' אומר ידע שור קנהו. כל מה דעביד
הקב"ה הכל למילף מיני' חכמתא שהבהמה אין לה כלל דעת אעפ"כ נמשכת אחר
המנהיג שלה. וכמו כן מצד שהקב"ה בחר בנו וכביכול הוא עצמו מנהיג אותנו. מצד
זה יכולין להימשך אחריו כבהמה אחר הרועה. כמ"ש ואתן כו' צאן מרעיתי אדם
אתם. ובאמת דור הראשון כך הי' כמ"ש משכני אחריך נרוצה. משכני להיות נמשך מן
דרך הטבע. כבהמה נמשכנו אחריך. וזה השבח מזכירין לבנ"י תמיד לכתך אחרי
במדבר כו'. איתא ישראל לא ידע לשעבר. עמי לא התבונן להבא. כי הקב"ה אצלו
עבר ועתיד שוה ויכולין בנ"י להרגיש מן העבר והעתיד ע"י שנמשכין אחריו
כבהמה. וקורין פרשה זו בין המצרים לזכור ולהשתוקק אחר מעשה אבותינו
הראשונים שנמשכו אחר הקב"ה כמ"ש אלכה ואשובה אל אישי הראשון. הוא אש
התלהבות הגדול שהי' לנו בראשונה להיות נמשך אחריו ולשכוח כל עוה"ז:
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב
ואונקלוס
תרגם: אלין פתגמיא דמליל משה עם כל ישראל בעברא דירדנא אוכח יתהון על דחבו
במדברא ועל דארגיזו במישרא לקבל ים סוף בפארן אתפילו על מנא ובחצירות
ארגיזו על בשרא ועל דעבידו עיגל דדהב: וברש''י הקדוש מביא דברי הספרי: "אלה
הדברים" - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום
בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.. והבני יששכר
באגרא דכלה הזכיר זהירות הצדיקים שלא לעורר ח''ו קטרוג על ישראל בתוכחת
מוסרם בבחינת ולא תשא עליו חטא, והביא מנהגו של המגיד הקדוש מזלוטשוב שהיה
מיסב פניו מן העם בלהט תוכחתו ואומר: רבונו של עולם עמך בני בחירך טובים
טהורים וכשרים הם ולבם כלתה לעשות רצונך ומה שאני מייסרם ומקנטרם בדברי הוא
לבל יחזיקו טובה לנפשם ויוסיפו אומץ עבור כבוד שמך.. ושם היה הבנ''י מטה
כל דיבור לזכות כמו במדבר בו נאמר זכרתי לך.. לכתך אחרי במדבר בארץ לא
זרועה וכו.. והנה שאלני ת''ח אחד בדברי הספרי שהדברים נאמרו ברמז ע''מ שלא
לבייש: א''כ הלמה שבק מרע''ה חסידותיה בהמשך והטיח בהם בישראל דברים קשים
כגידם כמו ותמרו את פי ה', ותרגנו וכו'. אלא שאם נתבונן בדרכח התוכחה נמצא
שאלף פנים יש לה לפי מצב המוכיח ורוח מיועד התוכחה, ובמקורות חז''ל תמצא
דברים שונים כמו: מנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו תלמוד לומר
'הוכח תוכיח את עמיתך'. הוכיחו ולא קיבל, מנין שיחזור ויוכיחנו תלמוד לומר:
'הוכח תוכיח': יכל אפילו משתנים פניו תלמוד לומר: 'ולא תשא עליו חטא'. עד
היכן תוכחה רב אמר: עד הכאה. ושמואל אמר: עד קללה. רבי יוחנן אומר: עד
נזיפה. והנה בביצה מצינו שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וגו' ומוטב שיהיו
שוגגים. וגם בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים תמצא נוטים לצד הפועל ואחרים
לצד השב ואל תעשה ומובא בת''כ אמר רבי טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה מי
שיכול להוכיח, אם אמר לו: 'טול קיסם מבין שינך' אמר לו: 'טול קורה מבין
עיניך!'. אמר רבי אלעזר בן עזריה : תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה.
אמר רבי עקיבא: תמהני אם יש בדור הזה שיודע ל הוכיח ..בהתבונן בדברי
המפרשים נמצא שיש מהם הסוברים שהפעולה הנכספת של התוכחה היא קיום מצוות
הבורא לשמור נפשו של המוחה לבל יתגאל בהרגיל עצמו בשוויון הלב מול הפרת
מצוות בוראו. ואילו בעל האוה''ח הקדוש אומר: לא תראה את שור - פרשה זו באה
לרמוז בפרשות חיוב התוכחות שצריכים בני א-ל חי וצדיקי עולם לעשות לעם ה',
והן אמת צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים... ואותם צוה ה' כי תראה את שור, אלה
הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים, ולזה קראם שור ושה אחיך שהוא
הקב"ה, וייחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם המצדקים כמו
שכתבנו. ואומרו נדחים, על דרך אומר ונדחת והשתחוית להם וגו', שהעובר פי ה'
יקרא נדח, ויצוה ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלקי עולם. וכפל לומר
השב תשיבם, נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים
ע''כ ואני הקטן הייתי ממשיך בדרכו ואומר שגם כאן השבה מעלייתא קבעי, שלא
יניח שומעי לקחו כשהם עצבים נבוכים ונדחים, אלא שמחים ובוטחים כבמבחר
הווייתם כמו שאמר שלמה וזכור את בוראך בימי בחרותך.. ושמעתי
מפום קדיש הגאון השלם רבי בן-ציון מוצפי שליט''א איזה הערות באשר לתחבולות
המרמה והבלבול של המתקראים ''מחזירים בתשובה'' ואני הקטן הייתי אומר להם
בזאת תבחנו האם כוונתכם לשמיים ומעשיכם רצויים אם תתכבדו באותם ''מקורבים''
וילדיהם בקרב קרוביכם בני ביתיכם כאחיכם.. ואני נוטה לקצר כי רבות אנחותי
בנושא זה ולבי דוי.. וחומר המבייש
(המנמיך והמשפיל) מובא באליהו רבה: רבי נהוראי אומר כל המבייש פני חבירו
סוף הוא מתבייש ולא עוד אלא שמלאכי חבלה דוחפין אותו וטורדין אותו מן העולם
ומראין קלונו לכל באי עולם וכל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא
שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכל מי שאין לו בושת פנים
בידוע שלא עמדו אבותיו תחת הר סיני ע''כ. ובאשר למחפשי מצוות מחאה שבדורנו
מצאתי בשד''ח בשם
ה"מערכי לב": "ונראה לי דמצוות תוכחה אינה כשאר מצוות שצריך לרדוף אחריהם,
שילך למקום עצת רשעים למחות בהם עד שיכוהו... ודווקא בברור לו דמקבלי
תוכחה... מצווה לרדוף אחרי מצוות תוכחה, אבל באינו ברור לו אי מקבלי, אם
נזדמן לפניו חייב להוכיח, ולא שיהא חייב לילך למקום עושי רע". והלוואי והיה
שומע בקרב כנופיות בעלי הזרוע
המכנים עצמם מוחים (על דא ועל הא הכל לפי הזמנת הנגידים הריקנים המממנים)
על זייפם ועשותם פלסתר מדברי הרמב''ם בהלכות תוכחה, כי ימשילו עצמם בפשטם
על החלשים מהם מאה מונים לנביאי ישראל שמסרו נפשם בכל עת וזמן והיו הדופים
ונרדפים על כבוד שמו ית' עד שאמר הנביא גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא
הסתרתי מכלמות ורק.. מאידך הרמב''ן ורבים אחרים ראו יסוד מצוות התוכחה
בואהבת לרעך כמוך שתחילת תחילתו הוא במניעת הרע והמיצר בבחינת תיסרך רעתך
ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יה-וה אלהיך.. והנה פירוש יקר
מאוד פירש האבן עזרא שאמר: הוכח תוכיח - שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן (לכן
אמרה תורה שלא תצפין את טינתך אלא אמור ואפשר לו להעמיד הדברים על אמיתם)
וזה טעם ולא תשא עליו חטא, כי עונש יהיה לך בעבורו שחשדתו בחינם. והמהר''ל
אמר: תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח... ומה שאמר בזה
הלשון טול קיסם מבין שינך, כלומר עבירה יש בידך ואין אתה רואה אותה, כמו
הקיסם בין השנים שאין אדם רואה אותו, והוא משיב לו טול קורה מבין עיניך,
כלומר הרי יש עבירה בידך שהוא כמו הקורה שהיא בין העינים קרובה לך וראוי
לראות אותה, ואין אתה רואה הקורה ואתה רואה הקיסם שבין שיני שהוא נסתר.
ואין נראה הפירוש כלל... רק הפירוש כמו שאמרנו שאין הדור מקבל תוכחה כלל
וכך הם משיבים שלא באמת, לפיכך משיב ר"ע על זה תמה אני אם יש בדור הזה
שיוכל להוכיח, כלומר שאין המוכיח יודע להוכיח, כי הרבה תולה בזה שיוכיח
אותו עד שיהיה מקבל תוכחה, שצריך אל זה חכמה יתירה ותחבולה גדולה מאד...
שהחוטא כבר נטה אל החטא, ואם רוצה להוציא אותו מן הדבר אשר עשה צריך חכמה
גדולה לדבר עמו דברי נועם ודברי סברא עד שהדברים נכנסים בלבו, וכן להוכיח
שלא יעשה מה שאין ראוי לעשות צריך לדבר זה דברי טעם דברי אמת שהם נכנסים
בלבו ומשברים לב האדם אשר לבו קשה ע''כ. והמתבונן ישיג בדעתו כשם שכנגד
ארבע בנים דברה תורה במצוות והגדת לבנך של יצ''מ, כי אין מן האפשר להגיד
לכל בן בשוה, כי מה שתהיה הגדה המחכימה לזה תהיה כחידה ודיבור סתום לזה, אז
עאכו''כ אם הטות לב השומע הוא בתכלית התוכחה מטבע הדבר שצריכים חכמה גדולה
ויישוב הדעת גדול מאוד ע''מ להוכיח לשמים ולא בכדי דחו ודחו אבות העולם את
תוכחתם עד בסמוך למיתתם וכל חיי חלדם היו הכנה לתוכחתם כמובא במדרש הגדול:
ולמוכיחים ינעם, אלו שני מוכיחים נעימים שהוכיחו את ישראל לאביהן שבשמים
ואלו הן משה ושמואל, בא וראה חכמתן שלא ראו להוכיח את ישראל עד שהוכיחו את
עצמן תחלה. משה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי, והיה אותו דבר כנגד ששים רבוא,
ולא היה לאחד מהן פתחון פה להשיבו מפני שלא היה בידו מאחד מהן הנאה של
כלום. ושמואל אמר את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי (שמואל א' י"ב), והיו כל
ישראל עומדין ולא היה אחד מהן משיבו דבר, שלא היה נהנה מהן כלום... אבל
אחרים על ידי שהיו גוזלין וחומסין את ישראל לא היו יכולין להוכיחן, עליהם
הוא אומר ולא ידעו עשות נכוחה נאום ה' (עמוס ג'), נמצאת למד שכל מי שהוא
מבקש להוכיח את אחרים יוכיח את עצמו תחלה... אבל משה ושמואל על ידי שהיו
זריזין בדברי תורה ומנוקין מכל דבר בעולם נאה להן להוכיח את ישראל והיו
דבריהן חביבין על לב שומעיהן ומקבלין אותן באהבה, לכך נאמר ולמוכיחים ינעם
ועליהם תבא ברכת טוב. ובעל השפ''א אומר: בפסוק הוכח תוכיח, כתבו המפרשים
להיות המוכיח בכלל התוכחה, פירש לידע שיש לו חלק בהחטא, כמו שכתוב ולא תשא
עליו חטא, פירוש שלא להשליך כל החטא על החוטא רק להתערב עצמו ולשוב על זה,
וממילא ירגיש גם חבירו ויתעורר בתשובה... וכמו שהאדם מיגע עצמו להכניס אהבת
ה' בלבו, כן יכניס אהבת ה' בלב חבירו, לכן אמרו על ואהבת לרעך כמוך שהוא
כלל גדול בתורה ע''כ ובמדרש אומר שדברים הוא בבחינת דבורים שעוקצם לזה
ודובשם לנכון לו. במשמע שדבר שכולו ממתקים ואין בו צד העוקץ לא יפעל על
הלבבות וכך אמר בתנא דבי אליהו על לא תלך רכיל בעמך לא תלך רכיל בעמיך שלא
תהא רך בפיך וקשה בלבבך, נעתרות נשיקות השונא ורק הדברים שיצאו מן הלב
יכנסו אל הלב. ונסיים בדברי החסיד בחוב''ה: וראוי לך אחי לדעת כי זכיות
המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלקים יתעלה, ואלו
היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא
ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים
אל עבודת הבורא, שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים.
והמשל בזה משני סוחרים הגיעו אל המדינה, הרויח אחד מהם בסחורה אחת שהיתה
בידו עשרת כפלי הקרן והיה הכל מאה זוז, והרויח השני כפל אחד בלבד והיו לו
סחורות רבות והגיעו לידו עשרת אלפי זוזים, והיה ריוח הסוחר הראשון עם רוב
כפלי הריוח תשעים זוז ועשרה חלקים מאחד עשר חלק בזוז, והיה ריוח הסוחר השני
חמשה אלפים זוזים עם מעט כפל הריוח. וכן אחי מי שאין מתקן אלא נפשו בלבד
תהיה זכותו מעטה, ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות תכפל זכותו כפי זכיות כל מי
שיתקן לאלקים, כמו שאמרו רז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו... ואמר
(משלי כ"ד) "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב"... ועל כן צוה הבורא
להוכיח את המקצרים, כמו שכתוב הוכח תוכיח את עמיתך.. ונזכיר דברי
רבנו-בחיי על התענית וזל''ק: עיקר
כונת התורה הן בתפלות בתעניות ובצדקות הכל להכניע הנפש הבהמית ולהמשך אחר
הנפש השכלית בעבודת השי"ת, וע"ז אמר יודע צדיק נפש בהמתו כי כן בהמתו של
צדיק שהוא מכניע נפש הבהמית שלו כדי שתתעלה נפש השכלי, אבל הרשע הוא בהפך
לא די שאין מכניע נפשו הבהמית אלא שהוא מרחם להשביע אותה בכל תאותיה, ואיש
אשר אלה לו אכזרי הוא על נפשו השכלית, זהו ורחמי רשעים אכזרי, כי הרחמנות
על הנפש המתאוה אכזריות הוא על נפש השכלית כי התאוות הן הן המסך המבדיל
והמונע מלהשיג המושכלות. ודרז"ל ק"כ תעניות עשה משה בהר ולא הניח גדר ולא
מחיצה שלא קרעה, והגדר והמחיצה אין להבין אותו ברקיע אלא בחומר הגוף,
והכונה שהגביר שכלו על גופו והיה נכון לקבל המושכלות ולא היה חומרו מעכב
ההשגה כי החומר הוא הגדר והמחיצה והמסך המונע את האדם מן ההשגה, ולעתיד
לבוא יתהפכו כל הצומות לימים טובים שכן הבטיח הנביא ואמר כה
אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית
יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו ע''כ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.