שלום וברכה מורי ורבותי!
ועדיין בימי בין הזמנים בימי החופש.
כולנו בחופש, בנופש, על שלל השמות והמקומות והאתרים בארץ ובעולם.
אבל שימו לב טוב!
כולנו מקפידים בחופש להעניק לילדים יותר, לנפוש יותר, להיות רגועים יותר, אבל ישנם כאלה שהחופש הופך להיות אצלם מצרך שמשתווה להנשמה.
כלומר, כבר נגמר האוויר, לא יכול לנשום, אם אין לו את החופש הזה, הוא הולך להשתגע.
מה קורה כאן בדיוק? האם אלו חיים תקינים או לא?
אדם לא אמור לסבול בששת ימי המעשה בכדי לנוח בשבת, בדיוק כך אדם לא אמור לסבול במהלך כל השנה כולה בכדי לנוח סוף סוף בחופש.
אם החופש הופך להיות זמן יותר מידיי נצרך עד כדי אוויר לנשימה ממש, צריכים לעצור ולבדוק טוב טוב מה קורה בכל ימות השנה.
יתכן
שאתה נמצא במקום הלא מתאים כל כך, יתכן שאתה במקום העבודה או הלימודים שלא
לרמה שלך, לא למושגים שלך או אולי אפילו לא לרמת האמונה שלך.
אין
כזה מושג להישאר באותו מקום ולסבול, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בכדי
שנגיע בסופו של תהליך לעולם הבא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, אין לו
תוכנית של לסבול פה.
החופש
זה הזמן המתאים לנסות ולבדוק מה קורה במשך כל ימי המעשה, מה קורה בימים של
הלימודים ושל העבודה, מה קורה ביחסים שלי עם רעייתי וילדיי? האם משהו שם
לא תקין? האם שם אני לא חש באמת בטוח ועם די אוויר לנשימה?
אם לא, כאן הזמן לעצור וכאן בימי החופש לקבל את ההחלטה הנכונה ולא לחזור שוב לאותו עוול.
חשוב, איכותי, משנה חיים, ועושה רק טוב לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.