מדברי הוד כ''ק רבנו האדמו''ר מבעלזא (קרעניצא) שליט''א שבת הגדול / מצרע ה' תשע''ט פה לאנדאן‎‬‎

פתח רבנו ואמר: זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן 

טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.  להגיד כי ישר ה' שהוא בסוד הגאולה העתידית כמובא בזוה''ק ודאינהו אור הישר דתשובה המוליך משער המ''ט דסמיותא דעמקי הקליפות עד נפתחו השמים ואחזה מראות אלוקים דכסא הכבוד בחינת מראים באצבע זה קלי ואנוהו כמובא בכתבי האר''י ז''ל שסוד התשובה הוא במחשבה דעתיקא קדישא מחוץ לסדרי השתלשלות הגלגלים ועולם הספירות. אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך. ושנינו שבצר לו נזכר מנשה שאביו (המלך חזקיהו) לימד אותו בילדותו את הפסוק: בצר לך ומצאוך... ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו. ומובא בירושלמי שהשי''ת קיבל תשובת מנשה בבחינת שלא כסדר וחתר לו חתירה תחת כסא הכבוד.. והחתירה היא כדרך החתירות שעשו להם המלכים לנוס שמה להיראות פנים אל פנים אל אוהביהם, לדבר עמהם כדבר איש אל רעהו, מבר לנימוסי המלוכה. ודוד המלך ביקש בלהט אהבתו מהשי''ת אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו.. ורש''י הקדוש וכל המפרשים מבארים אלמדה בבחינת שיגרום להם בתיקון שרש נשמתו לשוב לבוראם. ובפסחים אמר רבי עקיבא: שבעה דברים קדמו לעולם ואלו הן: תורה, תשובה וכו'. אינון הא בהא תליין שלא נתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר לו לזה בלא זה וידוע מאמרו של רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכותו של של שאול מפני שלא היה בו דופי.. והדברים עמוקים ומבהילים. ושטחיות פשיטות הדבר שהתורה הקדושה תמימה היא, ונמשכת מריש כל דרגין עד מתת כל דרגין ואי אפשר לה לקיום התוה''ק והמלכות בלי שמץ החטא. ומנפלאות תמים דעים שדרכי ההחטא עקלקלות המה, והגאון הסביר את תפילת אל תזכור לנו עוונות ראשונים, כי מכח החטא שהחוטא נמסר כעבד ביד חטאו, וזה מוליכו לאן שמוליכו מדחי אל דחי מטה מטה בבחינת והמטים עקלקלותם יוליכם ה את פועלי עוון, ואילו דרך התשובה לבניו אהוביו היא פשוטה ישרה וקצרה כי די לו לבן שיקרא לאביו ממנו רחק כי מבקש הוא את קרבתו לאהבו ולכבדו, והאב יוצא כנגדו מקרבו ואוהבו עוד יותר מקדם. וזה הוא  סוד טוב וישר השם על כן יורה חטאים בדרך. אבל מעבר לתשובת היראה והאהבה ישנה מין תשובה בבחינת פדות וגאולה, כאשר כשה תעינו נושננו בדרכי החטא וכבר כבדו אזננו משמוע את קול הקורא שובו, והבוי''ת חושב עלינו מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועושה עבורנו את מעשה התשובה השלמה, כדברי יחזקאל הנביא ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.  ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם וגו' שהוא כל כולו התעררותא דלעילא מעשה אלוקינו מרישא עד גמירא, ויתפרדו כל פועלי און בבחינת שידוד המערכות העליונות מעשה אלוקנו דאיהו כתר שבחסד העליון דעתיקא קדישא נס ניסי כנס גאולת מצרים שהוא נס מחוץ לדרכי ההתגלות, שהוא יהיה גם הנס דגאולה האחרונה אחרי תיקון כל התיקונים והבירורין בבחינת כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות . ועברתי אני לא מלאך אני ולא שרף אני השם אני הוא ולא אחר בבחינת יחודא עילאה סתימאה דעתיק יומין למעלה מהבריאה מחוץ לחוקי הספירות העליונות. ואני הקטן לבי רחש לי שברכת הפדות והגאולה שאנו מברכים עליו פעמיים בכל יום ופעם בליל שמורים להשם הוא גם בחינת תפילה ותחנונים, שמתחנן העני בפני בעל היכולת ואומר לו, יזכור נא האדון את רחמיו ונדבת ידו שעשה בי ביום פלוני במקום פלוני..  ויקיים בנו את דברי ירמיהו נביאו: לכן הנה ימים באים נאם יה-וה ולא יאמר עוד חי יה-וה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי השם אשר העלה וגו'.. שהיא הגאולה השלימה העתידית במהרה. 

היו שקראו פרשה זו פרשת טהרה אך אפשר גם לקרוא מצרע בבחינית מצרף הרע כמצרף הזהב שהכהן עושה את הפעולות להוציא את הרשימו של הרע במיטהר לבל יהיה להם לקליפות שום יניקה ועסק בו. והזוה''ת מרחיב בסוד ה וזאת. ומובא בספרי המקובלים שתיבת זאת היא בבחינת זאת בריתי דזכותא דאברהם שהיה מגייר גרים ומכניסם תחת כנפי השכינה, ואני זאת בריתי דנצחיות התוה''ק דחמש תורות שנאמרו במצורע.. זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו היום יומו של המטהר ושל המיטהר, מה מליל.. אמר שומר אתא יום.. שובו אתיו.. והובא אל הכהן שהמפרשים מתלבטים האיך ובידי מי יובא, נראה לי שיובא בבחינת דברי הנביא אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי על. ורש''י הקדוש שם בדבריו הנעימים: במשיכת רחמים וכחורש החס על בהמתו ומרים את את המחרשה למעט צערה וכו'. ולא זו אף זו קתני כמו שפסק הרמב''ם שהכהן הוא הכהן המסגיר והמטמא ומצוותו שיהיה גם הכהן המטהר.. שהקטיגור יהפך לו סנגור. כדתנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו..  ללמדנו שבמכשלה זו נכשלו נביאים וגדולי התנאים  שהיו דבוקים בנר''ן בבוראם ומקנאים את קנאתו בלהט טהור לבבם. והובא אל הכהן בעבותות אהבתו בימינא ימין ה רוממה דגבורה דחסד. ואנן מה נענה אבתריהו. ודי לנו ברמיזא שלא ידמה המחנך בנפשו, שבהטלת אימתו על התלמידים במעשה השפלתם וגירושם של אלה שסרחו הושלמה לו בהם עיקר חובתו ר''ל. וחז''ל הודיעונו שבאם הימין המקרבת משקרת בשליחותה לא השם פעל זאת במעשה דסטרא דשמאלא וכל הנוגע בהם בבני אהוביו כנוגע בבבת עינו ר''ל ואוי לו ואבוי לנפשו. וזאת למודעי בפרשה זו שנשמת המוסגר והטמא דבקה בו בכהן שטימאו כי אין טומאה אלא על פי כהן. וזה חייב לחכות לצפות וליחל מתי יבוא לידו להשלים רצון בוראי ב''ה ויצא אל הנדח לטהרו ולהשיבו למחנה ישראל. וכו''כ פוסקים מגדולי האחרונים סבירא להו שרוב ההלכות המפורשות באשר להרחקת פורקי עול תורה ומצוות לא שייכים בזמננו כי תנאי הדברים בטלו והן כדיני נגעי בתים בן סרר ומורה ועיר הנדחת דנפל פותא לבירא. והסתמכו על בעל הגהות מיימוניות דאין אנו רשאין לשנאותם רק כאשר אינו מקבל תוכחה וכן בתשובות מהר''ם לובלין לגבי דין הפקעת אדם שהוא בחזקת רשע מהלכות יבום. כי בזמננו החוטאים כולם בגדר קודם תוכחה אינהו כי אין בדורנו היכול וראוי להוכיח ודיינינן להון כולהו כאנוסין. ושם קודם לכך ביאר מדוע אין נוהג הדין של מורידין ואין מעלין: ואומר דדין מורידין הוא בזמן שהשגחתו גלויה ונסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור היו תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא היו מתלבשים ברשעות מיוחדות למרוד בבוראם ולילך בעצת יצרם, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם והחושך יכסה ארץ בהסתרה שבתוך כו''כ הסתרות, אין במעשה הורדה משום גדר הפרצה, ואדרבה וד''ל..  ושמעתי מפי נאמנים שגם החזון-איש סבירא ליה הכי באשר לנקראים פרייע-אידן ר''ל, וכי הגרש''ז אויערבאך ציווה ליתן לפני יהודי שאינו מברך נגד הנפסק בשו''ע כדי שלא להכשילו בלא תשנא את אחיך בלבבך. ועאכו''כ שחייבים לאהוב לחוס ולרחם על בחורי חמד הנוהגים ולבשים כלבוש היראים ומסתפחים לעדת ה של שומרי תומ''צ. ואת''ל יקלקלו את חבריהם, רק אלקים יראה ללבב מי הוא המקלקל, ועל כגון דא נאמר לא יתן מוט לצדיק ושומר מצוה לא ידע דבר רע. וכל אשר יטה לבבו ישכיל מדעתו דמאן הוי סליק להתם וקאתי להודיענו נפש מי חביב יותר לפני הבוי''ת.. וגם כי כל פרט ופרט הוא עניין מסובך כשלעצמו ולא ראי זה כראי זה. ומשנתמעטו הלבבות רבים חקרי לב וחקקי לב ומי יודע בעוז אפו הקנאת השם עשתה בו זאת או שמא בבחינת תכלית שנאה שנאתים כי לאוייבים היו לי, בשל יחוס משפחתו או שבשל דבר חציפות וזלזול בערכו וכדו הוא להוט להרחיקו.. כדאמרי אינשי על הפסוק הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. כלומר המתלהט בשנאת חברו באמתלא שהוא רע במעשיו בגדר משנאיו יתברך, צריך בדיקה שמא הוא בעצם גונב דעת עצמו כי שונא הוא לו בתכלית השנאה הבהמית ר''ל כי נראה לו כאויב ואבן נגף על דרכו.. ומה נמלצו דברי קדשו של הריב''ש בכו''כ מקומות בתשובותיו. שעל אף שההלכה נוטה לכך אין הוא נוטה לנהוג בכך, משום שאין ראוי לבני דורו לנהוג ברמה ''אחרי שעבר עלינו מה שעבר'' (בגירושי ספרד) ואנן בני דור שרידי המטבח הגדול והנורא שבכל הדורת מה נענה אבתריה..   

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב.. רש''י הקדוש מפרש על יסוד הגמרא בעירובין שהצפרים מורים על חטא הדברנות, ונראה לי שהוא גם יורה על הגבהות שהביאה את הצרעת על עוזיהו בבחינת ובני רשף יגביהו עוף ואדם לעמל יולד בבחינת כל עמל אדם לפיהו, ונזכיר שוב שהתנשאות הוא שער כל החטאים ופרוזדור לחטא הלשון ואין לשון הרע מצוי אצל השפלי הרוח. ואילו הצפור הקטן והחלש יתרומם ויפטפט על כנפי הרוח. ואם תמצי לומר, ובכן הלמה לא צוותה תורה על שחיטת העוף השני, ואדרבא, עוד מצוה לשלחה על פני השדה לעוף לקנן ולפטפט נגד בני מינה. הוא בבחינת מאמר רבי יצחק בחולין. מאי דכתיב "האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם", מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון, יכול יגיס דעתו, ת"ל 'מישרים תשפטו בני אדם" וכבר הזכרנו שצדק תדברו הוא לא בלימוד התורה בלבד, כי עיקר תלמוד שמביא לידי מעשה לשמור ולקיים את כל דברי התורה, ובפרט לפייס בדברים לעניים ואגרא דהילולא מילי וגם בעסקי המסחר בבחינת עיניים הייתי לעיוור להרחיק חברינו מהצער וההפסד . כי אין רצון הבורא בהשחתת עולם שנהיה איש לרעהו כאבנים דוממים. אלא בבחינת ואנשי קדש תהיו לו, דהיינו אנשים המעורבים באנשים, רק שנהיה בבחינת מישרים תשפטו בני אדם, שנדון כל או''א לכף זכות ונראה מעלת חברינו ולא חסרונם, בבחינת בכל דרכיך דעהו. זבח פסח הוא להשם, דהיינו הפה השח הוא זבח נרצה להשם לשם שמו יתברך. כדברי הזוה''ק:  לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם מאי לא אוסיף לא אתן תוספת למארי דינא לשיצאה עלמא אלא תוספת כגוונא דיכיל עלמא למסבל וע"ד ויספתי אתן תוספת ודאי. תוספת אמאי בגין ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. שבע והא קב"ה אי גבי ההוא דיליה לא יכיל עלמא למסבל אפי' רגעא חדא הה"ד אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד ואת אמרת שבע על חטאתיכם אלא מה ת"ל שבע אלא שבע לקבלייכו, וגומר. ברוך השם לעולם אמן ואמן.

עוד יזכור לנו אהבת איתם אדוננו יראה בעניינו ישוב ברחמיו וחסדיו לגאלנו ולחבוש פצעי נשמותנו. ובליל שימורים זה נודה לו ונברכו על של השלמת גאולתנו ופדות נפשנו בגאולה השלימה אכי''ר

ע''כ

מי שברך אבותנו הוא יברך את ידיד אנ''ש המשפיע המופלא כש''ת הרב רבי חיים שאולזאהן שליט''א בעל אכסניא לתורה זו. וימלא כל משאלות לבו הטהור לטובה וברכה אכי''ר

יהודי פשוט

לאנדאן