דבר תורה יומי - מכ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו - הרי״ף שליט״א :

בשנים האחרונות, הרבה מחשבות בצוק העיתים היו בדעתינו ובמחשבותינו, *מה ואיך קורה לאדם שמחזיר את נשמתו לבורא עולם? *

*מה עובר על הגוף ומה עובר על הנשמה? *

והנה דברים אלו רחבים ועמוקים וריבון העולמים, על פי רוב, הסתירם, אך החכם מכל אדם, שלמה המלך בקהלת י״ב, ז׳ כתב: ״וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה״.
ובדברים אלו טמונים דברים נשגבים ונראה לבארם,על פי דברי רבותינו ואבותינו הקדושים זצוק״ל.
והנה מובא בבעל קצות החושן בהקדמתו לשב  שמעתתא (אות י׳) בשם בעל העקדה יצחק ( פרשת וזאת הברכה שער ק״ה) וזל״ק: הורה לשם שתכלית האדם וסוף שלמותו הוא שלעת קיצו יופרדו שני חלקיו אלה, זה מזה, הפרדה גמורה, כל אחד לעצמו, מבלי השאר מאחד מהם, שום שארית אצל חברו. אומנם זה שאמר החכם בהפרדתו הנה יושלם אליו בהיותו על תכלית הטוב בהיות בחיים חיותו עד שלא תתעכב נפשו ולא תתקשר עם תכונות חומרו ופחיתותו להתעצם בהם כלל עד שלסוף ישוב העפר אל הארץ כשהיה, מבלי עירוב, נפשי והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה מבלי עירוב עפריי וכמו שנאמר במסכת שבת קנ״ב ( והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה) נתנה לו כמו שנתנה לך ( בטהרה אף אתה בטהרה)
אומנם זה העניין מההפרדה, על זה האופן הוא קשה מאוד אצל האנשים. כי הנה כלל האנשים יש לנפשם נטייה גדולה אצל חומרם בהתעסקותם תמיד בעסקי החומר וכל מעשה תקפו וגבורתו עד שתתקשר נפשם ותימסר בידם  לכל מלאכת העבודה מתקו לחיכה וישרו לעניה עד שאהבה אותו אהבה עצומה, בחייהם ובמותם לא נפרדו. כי הכח הגופני ההוא, הוא שטן, הוא יצר הרע שולט עליה והיא נתפסה עימו והן הנה כוחות הטומאה אשר אמרו שנמצאו אצל המתים. ולזה אמרו ( ברכות ח׳) שנפש הרשעים היא קשה לצאת כמו הצמר הנאחז באחד הקוצים כי לא קויים בהם וישוב העפר וגו׳. אבל נשארו אצל הגוף עניינים רעים מזיקין ומטמאין כי על כן הנשמה עולה ויורדת אצלו כל שניים עשר חודש.


וידע האדם שככל שנפשו דבוקה בהקב״ה, הפירוד של הגוף והנשמה, יותר קל וככל שהאדם דבוק בחיי החומר הגוף והנשמה נהיים דבוקים ומעורבים יותר והפירוד ביניהם והמוות נהיה קשה ומר וכואב.
ובכדי שנבין את עומק וקושי ההתנתקות של הגוף מהנשמה, נראה את הגמרא במסכת ברכות ח׳:
תשע מאות ושלושה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר ( תהילים ס״ח כ״א) למות תוצאות - תוצאות בגימטריה הכי הוו קשה שבכולן אסכרא ( מיתה ממחלת הגרון) ניחא שבכולן נשיקה, אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא לדעמרא ( מיתת אסכרא דומה לקוצים הסבוכים בחבילת צמר).  

הנה, ביארו לנו רבותינו שישנם תשע מאות ושלושה סוגים של מיתות וככל שהנשמה של האדם התערבה ונדבקה בתאוות העולם הזה בגוף הגשמי, כך הרמה של המיתה עולה והפירוד של הגוף והנשמה נהיים קשים ומרים יותר. וככל שחיי האדם מנותקים מתאוות העולם הזה ודבוק בתורה וביראת שמים, כך הפירוד בשעת המיתה קל ונוח יותר.
*ולכן ידע האדם שהנשמה והגוף צריכים להיות מנותקים אחד מן השני והנשמה, היא צריכה לשלוט על הגוף ולא ח״ו להתאחד עם הגוף, * כי אם הנשמה והגוף מתאחדים, חורבן גדול ונזק חמור קורה לאדם. משכך שזה נהיה בריאה חדשה כי אין מציאות ששני דברים יתאחדו ונשארו כל אחד לעצמו, כי ברגע ששני דברים מתאחדים נוצר דבר חדש שלישי, כשם שאם לוקחים מתוק ומר ומערבבים, נברא דבר חדש ואחר והמתוק יורד והמר יורד , כך אם מחברים את הגוף ואת הנשמה, נבראת מציאות חדשה, וכאשר מגיע יום הפרידה, שהוא יום המוות, נהיה חורבן וייסורים קשים וכפי שהתחברו יותר כך הניתוק נהיה מר וקשה יותר.

וידועים דברי רבנו בעל האור החיים הקדוש זצוק״ל, בפרשת בחוקותי, שלפני שחטא האדם בחטא עץ הדעת  כבית, ועליו בית עם שתי קומות, קומה אחת היא קומה של הנשמה, מנותקת מכל חיי הגשמיות וקומה שניה של הגוף, שבה כל הגשמיות.
ואחרי חטא האדם הראשון, באוכלו מעץ הדעת התשתשו שתי הקומות ונהיה אחד ועל האדם לעודד ולהילחם לשמור על שתי קומות אלו, קומה של הגוף וקומה של הנשמה.

על פי יסוד זה, ביארו רבותינו הקדושים זצוק״ל עניין אליהו הנביא ( מלכים ב׳, ב׳, י״א) ״ויעל אליהו בסערה השמיימה״
אליהו הנביא הגיעו לתכלית מושלמת של הבית ועליה, כאשר עולה לשמים מתנתק מכל הלבוש הגשמי של הגוף וכאשר יורד, מתלבש בגוף.

וכך כל המעשים אשר סיפרו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים זצוק״ל על קדושי עם ישראל, אשר עבדו וקידשו את עצמם להגיע לדרגות של הבדל והפרדה בין שני הדברים, בין הגוף לבין הנשמה.

וזו עבודתינו ומלחמתינו היומיומית, לנתק ולהבדיל בין שני כוחות אלו וככל שננתק את האחדות והחיבור בין הגוף לנשמה, כך ייטב לנו  וכך הנשמה תהיה טהורה וזכה וברה.


יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שנזכה לטהר את נפשנו ולהכניע את החומר ונזכך את נפשנו ולהשליט את הנשמה על הגוף.