בכל העולם נמצא מספר מפלגות מצוצמצם. קחו למשל את ארצות הברית שבה 300 מיליון תושבים יש בה 2 מפלגות בלבד, גם באנגליה וכך בצרפת ועוד מדינות. בישראל הסיפור כבר אחר, ובשכונות החרדיות כאן נמצא פיצוץ של מפלגות כולם רצים לעיריות ואם אפשר היה אז גם לכנסת, מזל שקיים מושג כזה של אחוז החסימה, מפני שאם לא היה לפחות עשרה מפלגות חרדיות היו מתמודדות
הציבור החרדי היה תמיד פלגני, אנו נמנים על עשרות ואולי מאות קבוצות - איני רוצה לכנות אותן כיתות למרות שחלק הן כאלו - וכל קבוצה מאמינה שהיא האמת והאחרת טועה או צולעת, ולכן כשעוסקים בפוליטיקה כל קבוצה עושה ככל שביכולתה לכבוש עמדות פוליטיות כאילו שרק הן קיימות. המצב הזה גורם שאין כמעט מקום היכן ששייך לאחד את הציבור, לא מצאנו ואין כמעט דבר כזה מי שמסוגל ויכול לייצג את הציבור כולו. היו דברים כאלו בעבר לפני עשרות שנים ויותר היום לא עוד, כולם - בלי יוצא מן הכלל - סקטורים אם כי ישנם מי שגדלו וחונכו על עסקנות כללית שאצלם זה פחות ניכר
קחו עיר כמו ביתר ותראו כמה מתמודדים על כסאות בעיריה זה פשוט לא להאמין, ועם השנים לא נופתע אם יקומו עוד מפלגות, מפני שאי אפשר לרצות את כולם, כל כך הרבה רוצים להיות חברי כנסת או לפחות ראשי ערים או חברי מועצה, ואין הקומץ מספיק בשביל להשביע כל כך הרבה
עד כאן הייתי מתעלם, למרות שהנושא ראוי לדיון איך זה שאנו החרדים זקוקים לכל כך הרבה מפלגות ומדוע אנחנו פלגנים כאלו, אין חור שלא נמצא שם אופוזיציה קשה. אם כי זה טוב ובריא בכל מקום, אחרת זה מוביל לשחיתות, ובכל זאת מספר המפלגות והסיעות מוגזם
הסיבה מדוע שאני כותב שורות אלו זה על משהו אחר ומדהים, כשמתווכחים על כסא זה או אחר, על נציגות זו או אחרת, ובעיקר על הופעה כזו או אחרת נשמע כי כולם דואגים רק לשמים, כל אחד טוען כי כל כוונתו זה לשרת את הגדולים למלא את פקודותיהם חלילה אין להם כל כוונה לעצמם, הם לא צריכים את זה, הם רק מבקשים לקדש שם שמים, ולכן הם נאבקים על הייצוג הזה, כבוד חלילה אינם רוצים, עמדות כח, מאן דכר שמיה, כל כוונתם היא אחת ויחידה למלאות את רצון גדולי ישראל ולהיאבק למען ענייניהם ולשם כך הם מוציאים את העיניים של האחר משמיצים אותו נאבקים בו בו מלכלכים אותו יורדים לחייו בשביל לזכות לעשות למען גדולי ישראל
בירושלים מופיעים דגל התורה בנפרד - וטוב שכך - אבל הם לא אומרים את האמת כי הם מבקשים לחזק את כוחם הם מאמינים כי לבד ישיגו יותר, משה גפני הצהיר כי אינם יכולים לשבת יחד עם מי שמונעים מהם לשרת את רצון גדוליהם וכי על זה המאבק. גפני היה עסוק כמה חדשים בסיפוק ג'ובים לראשי המפלגה, וכל זה כמובן לשם שמים לשרת את גדולי ישראל לקדש שם שמים חלילה לא לפתרון בעיות פנימיות של סיפוק ג'ובים למי שהפסידו בפריימריז או סיבות אחרות
ככה עובדים על הציבור כותבים רשימות כי כל מה שעושים זה על פי רצונם של הגדולים, וכי חלילה אין כל כוונה אחרת, ואין זה פלא שכל כך הרבה נושרים כששומעים את השקרנים האלו מדברים. במקום שיאמרו את האמת כמות שהיא ואז היינו מכבדים אותם פי מאה, הם משחקים צדיקים. משה גפני אומר כי אינו רוצה לשבת בכנסת הוא רוצה ללמוד בכולל אבל מה הוא יכול לעשות מכריחים אותו לשבת בכנסת שהוא כל כך שונא, הוא מתגעגע רק לכולל. הוא חושב ששכחנו שהוא איים בהקמת מפלגה משלו 'אב"ת' אם לא יתנו לו מקום בכנסת כשפתחו את דגל התורה
אלו הם היצורים שמייצגים חלק מן הציבור, ואוי לנו שהם הפני של אותו ציבור
הציבור החרדי היה תמיד פלגני, אנו נמנים על עשרות ואולי מאות קבוצות - איני רוצה לכנות אותן כיתות למרות שחלק הן כאלו - וכל קבוצה מאמינה שהיא האמת והאחרת טועה או צולעת, ולכן כשעוסקים בפוליטיקה כל קבוצה עושה ככל שביכולתה לכבוש עמדות פוליטיות כאילו שרק הן קיימות. המצב הזה גורם שאין כמעט מקום היכן ששייך לאחד את הציבור, לא מצאנו ואין כמעט דבר כזה מי שמסוגל ויכול לייצג את הציבור כולו. היו דברים כאלו בעבר לפני עשרות שנים ויותר היום לא עוד, כולם - בלי יוצא מן הכלל - סקטורים אם כי ישנם מי שגדלו וחונכו על עסקנות כללית שאצלם זה פחות ניכר
קחו עיר כמו ביתר ותראו כמה מתמודדים על כסאות בעיריה זה פשוט לא להאמין, ועם השנים לא נופתע אם יקומו עוד מפלגות, מפני שאי אפשר לרצות את כולם, כל כך הרבה רוצים להיות חברי כנסת או לפחות ראשי ערים או חברי מועצה, ואין הקומץ מספיק בשביל להשביע כל כך הרבה
עד כאן הייתי מתעלם, למרות שהנושא ראוי לדיון איך זה שאנו החרדים זקוקים לכל כך הרבה מפלגות ומדוע אנחנו פלגנים כאלו, אין חור שלא נמצא שם אופוזיציה קשה. אם כי זה טוב ובריא בכל מקום, אחרת זה מוביל לשחיתות, ובכל זאת מספר המפלגות והסיעות מוגזם
הסיבה מדוע שאני כותב שורות אלו זה על משהו אחר ומדהים, כשמתווכחים על כסא זה או אחר, על נציגות זו או אחרת, ובעיקר על הופעה כזו או אחרת נשמע כי כולם דואגים רק לשמים, כל אחד טוען כי כל כוונתו זה לשרת את הגדולים למלא את פקודותיהם חלילה אין להם כל כוונה לעצמם, הם לא צריכים את זה, הם רק מבקשים לקדש שם שמים, ולכן הם נאבקים על הייצוג הזה, כבוד חלילה אינם רוצים, עמדות כח, מאן דכר שמיה, כל כוונתם היא אחת ויחידה למלאות את רצון גדולי ישראל ולהיאבק למען ענייניהם ולשם כך הם מוציאים את העיניים של האחר משמיצים אותו נאבקים בו בו מלכלכים אותו יורדים לחייו בשביל לזכות לעשות למען גדולי ישראל
בירושלים מופיעים דגל התורה בנפרד - וטוב שכך - אבל הם לא אומרים את האמת כי הם מבקשים לחזק את כוחם הם מאמינים כי לבד ישיגו יותר, משה גפני הצהיר כי אינם יכולים לשבת יחד עם מי שמונעים מהם לשרת את רצון גדוליהם וכי על זה המאבק. גפני היה עסוק כמה חדשים בסיפוק ג'ובים לראשי המפלגה, וכל זה כמובן לשם שמים לשרת את גדולי ישראל לקדש שם שמים חלילה לא לפתרון בעיות פנימיות של סיפוק ג'ובים למי שהפסידו בפריימריז או סיבות אחרות
ככה עובדים על הציבור כותבים רשימות כי כל מה שעושים זה על פי רצונם של הגדולים, וכי חלילה אין כל כוונה אחרת, ואין זה פלא שכל כך הרבה נושרים כששומעים את השקרנים האלו מדברים. במקום שיאמרו את האמת כמות שהיא ואז היינו מכבדים אותם פי מאה, הם משחקים צדיקים. משה גפני אומר כי אינו רוצה לשבת בכנסת הוא רוצה ללמוד בכולל אבל מה הוא יכול לעשות מכריחים אותו לשבת בכנסת שהוא כל כך שונא, הוא מתגעגע רק לכולל. הוא חושב ששכחנו שהוא איים בהקמת מפלגה משלו 'אב"ת' אם לא יתנו לו מקום בכנסת כשפתחו את דגל התורה
אלו הם היצורים שמייצגים חלק מן הציבור, ואוי לנו שהם הפני של אותו ציבור
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.