וכך הוא רואה את המחלוקת!

הצד השני עונה:

בזמן המדיינים, כל מרכז הכח היה בידיהם. קרי, יוסל בלוי. ההבדל בין יוסל בלוי, ליוסל אהרונוב, הוא. שכשיוסל בלוי, היה מרכז הכח, הוא היה מאחורי הקלעים. וניהל את החבובות שלו, (וולף, קפלן, ושות) חפר, פחד ממנו פחד מוות. וכן בית הדין רבני חבד. והרב אשכנזי. 

אך מייד, לאחר פרשת התרגיל המסריח, לכולם היה האומץ, לפרוק את עולו. 

הכוחנות, של יוסל אהרונוב, היא רוסית טיפוסית. בפנים. חפר אינו מפחד מאהרונוב, הוא פשוט די בעדו. וכל פעם, שאהרונוב, היה מגיע עם רוטנברג, לקבל ״הלוואה״ הוא נתן די בחפץ לב. 

רבני חבד, הם גם די בעדו. כי הוא כוחן, שהם יצרו, ואינם יכולים לעצרו. וגם, הוא לא דורך להם מידי על האצבעות. (וזה שהכט וגור אריה, מידי פעם כועסים. זה, כי הם רוצים להיות מעורבים יותר, ממה שגלוכובסקי מיעד להם) סתם בכיינים.

כל אלו המקשקשים, זה חבורת משועממים, ומלקקי פינכה של שילת, שכיום יש לו כסף, אך לך תדע מה ילד יום. ואני רואה את זה, כאותו סיפור, כשהיה בימי הזוהר, של אור אבנר ״חבד״  

אגב, ממקורות מוסמכים, כששילת הגיע לדבר עם אנשי אלי ישי, לחבירה ביניהם למרזל. (כי הוא כעס על בנט, שדחף את אמו, למקום לא ריאלי בבית היהודי) הוא אמר, שהוא מדבר בשם חבד. כך, שהוא התחיל לתפוס תחת, בכל נושא חב"די.