ה"אור החיים" הקדוש מעמיק את עניין
השופטים והשוטרים עד שיוצאת מדבריו הארה עמוקה ורחבה לדורנו אנו. בפירושו מסביר
רבנו הקדוש כי לא לחינם הוספו השוטרים אחר השופטים, וזאת משום שאם לא יתקיימו שוטרים
לאכיפת החלטות השופטים הרי שאין מקום לקיומם של פסקי הדין השיפוטיים, שהרי בלא
אכיפה כל הדברים הללו יורדים לטמיון. וכדי שלא תהיה אי הבנה מהציווי הרי שה"אור
החיים" מדגיש כי כל דיני השופטים ואכיפתם ע"י שוטרים אינם אלא דברי תורה
ותו' לא. ועוד נקודה המבוארת ע"י ה"אור החיים" היא העובדה שעניין
השופטים והשוטרים מודגש בעיקר בארץ ישראל. מכאן שיש ללמוד כמה קיומה של התורה חשוב
יותר בארץ הקודש – וגם לא מעט משום ששם לא חל המשפט "בארץ אויביהם לא מאסתים
ולא געלתים". קיום דין התורה חשוב דווקא בארץ ישראל משום קדושתה היתרה, ואם
אין שם את אכיפת קודשי התורה הרי שעדיף שתישאר בשיממונה, כדי שאומות העולם לא ייקחו
ממנה דוגמא רעה.
אין ספק שדברי ה"אור
החיים" הקדוש מציירים ביתר שאת את מצבינו העגום בדורנו. בארץ הקודש השופטים
והשוטרים הציונים בודאי שאינם עושים זאת למען התורה הקדושה, אלא שהם אף גרועים
מאומות העולם, ודווקא על הארץ הקדושה. החוקים הנחקקים כאן ומיושמים ע"י
המשטרה הציונית הינם כנגד שלטון התורה וכנגד רוח היהדות. הבעיה העיקרית כאן היא
שרוב רובם של אלה המתקראים "חרדים" לא רק שאינם נלחמים נגד הרעיון הנואל
הזה אלא שהם מצטרפים לחיזוקו וכפפו אליו את "בתי הדין הרבניים", הפועלים
עפ"י ערכאות הציונים, ואילו אותם "בתי דין רבניים" וה"רבנות
הראשית" מטעם הציונים מנסים לכפות את פיסקיהם על יהודי הגולה, בהתאם להשתלטות
הציונית – האנטי דתית, על היהדות העולמית.
כך גם מסתבר שעפ"י פירושו
הטהור של בעל ה"אור החיים" הקדוש הרי שבארץ הקודש אין זכות קיום
לבדצ"ים החרדים. כל בד"צי החרדים – להוציא ענייני הוראת הלכות, הרי שהם
כפופים לחוק הציוני בענייני ממונות, קידושין, גיטין וכו'. מעבר לכך, לפסקי
הבד"צים הללו אין שוטרים שיכופו את החלטותיהם ולכן כל הסיפור הזה, של
"בד"ציים חרדים", הינו פיקטיבי.
שאלת המלוכה של עם ישראל
עולה אצל ה"אור החיים" בניסיון לישוב השאלה כיצד על מצווה כל כך חשובה
כועס שמואל הנביא כשהעם בא לבקש ממנו מלך, ואילו הקב"ה בעצמו טוען כי העם מאס
אותו ולא רק את שמואל הנביא. ה"אור החיים" הקדוש מיישב את השאלה בכך
שהוא מבהיר כי מצוות התורה לגבי הקמת מלך היא למען קידוש ה' כנגד מלכות
הגויים. המצווה הזו כל כך חשובה שחלק
מהמפרשים טוענים כי זוהי מצוות היסוד היחידה של עם ישראל עם היכנסם לארץ ישראל,
ולאו דווקא קיום שלוש מצוות (עפ"י מפרשים אחרים). ומרחיב ה"אור
החיים" הקדוש כי העמדת מלך ישראלי תלויה בהסכמת הנביא בדור ההוא ואילו כפיפותו
של המלך היא אך ורק לתורת ה' ולנביא ה'. על המלך הזה לא רק לקיים את התורה
כ"חוקה" אלא להגות בה יומם ולילה ולהעניק לה מזמנו, כבסיס לשלטונו. למלך
הזה אסור שתהיה גאוות מלכים כגויים משום שבחירתו לא נעשתה ע"י עמו אלא
ע"י משיחתו בקודש ע"י ה' עצמו ובהשגחתו ובפיקוחו של הנביא. למלך הישראלי
אסור להרבות נשים וסוסים – כלומר, הגבלת התענוגים והרכוש. זהו בעצם ייעודו של המלך
הישראלי – כ"אור לגויים". הגויים צריכים להיווכח כיצד עם הסגולה ממליך
מלך שאיננו רודה בעמו משום מלכותו. הם צריכים לחזות כיצד המלך הישראלי מקדיש את
עיקר זמנו לעבודת ה' ולא לתענוגות, והם צריכים לראות מלך ישראל שכפוף לנבואה
האלוקית ולתורת ה' ולא לחוקיו האישיים.זהו בעצם מלך הפוך ממלכי הגויים.
והנה מיישב ה"אור
החיים" את שאלת תגובת שמואל הנביא ואת כעס ה' על בקשת העם, בעובדה כי עם
ישראל – בימי שמואל הנביא, ביקש מהנביא מלך "ככל הגויים" ואשר יצא וילחם
ויכבוש עבורם. דהיינו, העם לא רק שמאס בדרך השיפוטית של שמואל הנביא אלא שהוא מאס
בתורת ה' הרוחנית, שבה התעסק שמואל הנביא, והעם חיפש רק את הגשמיות הנכרית, של
מלחמות וכיבושים ע"י מלך שירדה בהם, והוא יהיה בשל כך מושא הערתם. ומכאן שמה
שביקש העם בימי שמואל הנביא היה בדיוק הדבר ההפוך למלך הישראלי שמשה מצווה את העם
במצוות ה'.
האדמו"ר מסאטמר
זצקו"ל – רבי יואל טייטלבאום, מעלה בפירושו על התורה, "דברי יואל",
זוית נוספת על עניין "שום תשים עליך מלך". הרבי מסאטמר מסביר כי שימת
המלך והמלכתו כפופה – כנאמר, לקב"ה ולנביא. אבל גם בימים שאין נביא בישראל –
כמו בימי בית שני, הרי שהמלכת המלך הייתה רלוונטית משום שאם העם חפץ במלך תורתי
ולא ככל הגויים הרי שההמלכה יכולה להתקיים. האדמו"ר מסאטמר ממשיך ומציין (בהסתמכו
על הרמב"ם) כי כאשר רצון העם הוא למלך ככל הגויים הרי שגם אם ישימו עליהם מלך
צדיק הרי שהוא יהפוך לרשע. כדוגמא לכך מביא הרבי מסאטמר את פרשת ניסיון הערב רב
במדבר סיני להמליך עליהם ראש כלבבם שיחזירם למצרים. מסביר ה"דברי יואל"
את הדבר במשפט הנאמר שם כי "ניתנה ראש ונשובה מצרים". דהיינו, שהערב רב
ידעו כי כל ראש שישימו בראשם יעשה את רצונם מעצם המלכתו על ידם, והפיכתו לכלי שרת
שלהם, בשרות טומאתם. מכאן שאפשר להבין גם לא מעט את כישלונו של שאול המלך, שהרי
בקשת העם למלך, שאח"כ הביאה את המלכתו, הייתה ביסודה מכוונות רעות, להמלכת
"מלך ככל הגויים". כל זאת לעומת המלכתו של דוד המלך שבאה ישירות
מהקב"ה וברצון שלם משמואל הנביא. ואמנם דוד המלך הוא ראש וראשון למלכי ישראל שהמלכתו הייתה לשמה
ובלב שלם ולמען התורה, והוא עצמו חי חיי מלוכה עפ"י התורה וזאת כאשר במקום
להתענג בלילות הוא עבד את ה' מחצות הלילה, הוא נמנע מתענוגות וצבירת רכוש ועסק
בהגדלת התורה בעם ישראל. גם המלכים – חזקיהו ויאשיהו, הלכו בדרך זו והיו כפסע לפני
הפיכתם למשיחי ה'. על דוד המלך אמר הנביא יחזקאל כי לא רק מחלציו יצא המשיח אלא
הוא עצמו יהיה זה ("וביום ההוא יבוא עבדי דוד ויגאלכם").
אין ספק שפירושו של הרבי
מסאטמר מאיר באור יקרות על שאלות הדור שלנו. מפירושו של האדמו"ר מסאטמר אנו
למדים כי כל רב – ויהיה הגדול, הצדיק ואף הגאון שיהיה, אם שלטון הכפירה הוא זה
ש"ממליכו" על עולם היהדות והתורה, הרי שאותו רב הופך מיד לרשע ולכלי שרת
נגד היהדות.
פרפראות
לדרעון
עולם
לפני מערכת הבחירות של שנת
2015 ישבו שלושת הרשימות שייצגו את הסקטור הערבי (חד"ש, רע"מ –
תע"ל ובל"ד) ודנו בכובד ראש למען איחוד רשימותיהם לרשימה ערבית משותפת,
על רקע העלאת אחוז החסימה לפרלמנט הישראלי, לארבעה מנדטים מינימום. הם הבינו שריצה
עצמאית של כל רשימה יכולה למצוא את כולם מחוץ לפרלמנט. אבל מנגד עמדו לפניהם המון
בעיות. חד"ש איננה רשימה תמימה של שוחרי שלום ערבים עם קומץ יהודים אלא שזו
בעצם המפלגה הקומוניסטית הישראלית שנשארה נאמנה לקומוניזם הדוגמטי שחלף מהעולם, על
האנטי דתיות שלו ועל תמיכתם גם ברפורמות תרבותיות ומתירניות ברחוב הערבי. הייתה שם
תנועת בל"ד הלאומנית שיהודי ומתוני חד"ש פחדו ממנה כמאש, לא מעט משום
שרוב הנהגת בל"ד היו אנשי חד"ש שפרשו לבנות תנועה לאומנית – ערבית נטו,
ובראשה העמידו את עזמי בשארה הלאומן הערבי – נוצרי, שעקף את הרדיקלים המוסלמים
ביותר ברחוב הערבי בישראל, בקיצוניותו האנטי ישראלית. והייתה שם גם תנועת
רע"מ – תע"ל שבמרכזה עמדה התנועה האסלאמית, שממנה פחדו גם הקומוניסטים, השמאלנים
והנוצרים של חד"ש וגם הלאומנים החילוניים של בל"ד, ובמיוחד חבריהם
הנוצרים. כל צד פחד מהרעיונות האידיאולוגיים של השני ושל השלישי. הם עשו ימים
כלילות – ושבועות ארוכים, עד שמצאו נוסחה גואלת והקימו את הרשימה הערבית המשותפת,
שזכתה בשלושה עשר מנדטים לעומת אחד עשר המנדטים שזכו להם כל שלושת המפלגות הערביות
הללו בבחירות הקודמות, של שנת 2013.
ומדוע סיפרתי לכם כל
זאת? הסיבה לכך נעוצה ביכולת של איש חרדי אחד בלבד לפתור לשלושת המפלגות הללו את
בעיותיהן ביום אחד בלבד ובכך לחסוך מראשיהן שבועות של דכדוך ולחץ, והצלת שעות רבות
של שינה באותם שבועות. האיש הזה היה מסביר לאיימן עודה, לדב חינין, לג'מל זחאלקה ,
לחנין זועבי , למסעוד גנאים ולאחמד טיבי כיצד ביום אחד כל ההנהגה הערבית יכולה
להיות גם קומוניסטית וגם לאומנית, גם מוסלמית קיצונית וגם נוצרית אנטי דתית, ומעל
לכול כיצד אותם ח"כים ערבים, שתמיד חיו מחוץ ל"קונצנזוס הלאומי"
בישראל, יכולים להיות חברים טובים של נתניהו, של ליברמן אבל גם של הרצוג ולשמש שותפים
של בנט מה"בית היהודי" ושל זהבה גלאון ממר"צ, גם יחד. לאיש הזה
קוראים אריה דרעי.
דרעי – מאז צמיחתו
הפוליטית, באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, הפך לקונדס הפוליטי של ישראל, ואולי גם
של העולם כולו. אם זה לא היה טרגי ליהדות החרדית אז היינו יכולים לצחוק מלוא הבטן.
דרעי הוא האיש שבממשלת שמיר ביקש להחזיר ללא תנאים מוקדמים את הגולן לסוריה. דרעי
הוא האיש שבשנת 1990 הוא זה שהביא לרקיחת ה"תרגיל המסריח", להדחת שמיר
והפיכת פרס לראש ממשלה, תרגיל שלבסוף קרס. דרעי הוא האיש שחבר לשמאל של העבודה
ומר"צ בממשלת רבין של 1992, ולימים הוא היה גם האיש שהתאחד עם מר"צ
השמאלנית והאנטי דתית כדי להדיח את מפלגת העבודה מראשות "ההסתדרות
הכללית". אבל דרעי הוא גם האיש שלא הצביע עם הסכם אוסלו ורק גרם לש"ס להימנע
בהצבעה עליו. לימין סיפר דרעי שש"ס לא הצביעה משום היותה פרו ימנית ובעד
המתנחלים ואילו לשמאל הוא טען כי משום הימנעות ש"ס הרי שההסכם עם הפלשתינאים
עבר בשלום, תרתי משמע. לזה יקראו רבותינו כי "חצי אמת גרועה משקר". דרעי
הוא האיש שהריץ נגד ש"ס מועמדים ימניים כמו רחמים מלול שעבר מש"ס לליכוד
והפך לראש עיריית רחובות, ודרעי הוא זה שניסה לעזור לחיים רמון להקים גוש שמאל עם
מר"צ ושמאל העבודה ולהפוך לראש ממשלה, נגד הליכוד. דרעי הוא זה שמצהיר כי
חבריו הטובים הם נתניהו וליברמן מימין ומנגד הוא זה שהצהיר כי ראשי השמאל, כחיים
רמון ולימים ציפי לבני, יצחק הרצוג ואיימן עודה מהשמאל, הם שותפיו הפוליטיים. דרעי
הוא זה שחנן אסירים ביטחוניים ערבים קיצוניים אך מנגד הוא סילק מישראל כתבת – צלמת
זרה משום "קיצוניותה" האנטי ישראלית". דרעי הוא זה שכל השנים מדבר
נגד אפליית המזרחיים אבל מקורביו ועוזריו היו ברובם אשכנזים. דרעי הוא זה הקורא
לשלוח נערות ספרדיות רק למוסדות ספרדים אבל את בנותיו הוא שלח רק למוסדות אשכנזים.
דרעי הוא זה שמדבר ויוצא נגד אפליית החרדים הספרדים אבל כאשר פגעו בספרדים של
מודיעין עילית ובאנשי ש"ס שם, תוך ביזויו של הגר"ע יוסף, הרי שהוא היה
זה שגיבה את ההתעללות הזו ועמד לצד יזמי העיר האשכנזים נגד הספרדים, כשעוזרו יוסי
שווינגר (שימש אז כיו"ר הוועד המנהל של קריית ספר, במינוי של אריה דרעי) מבצע
את מדינות האפליה וההתעמרות בספרדים בעיר. דרעי מיידע את ידידיו מהשמאל – ובראשם
אורי אבנרי ואיימן עודה, כי הוא וש"ס ילחמו בכל זיעת אפם למען מדינה
פלשתינאית ביהודה ובשומרון אך בוא בזמן הוא יוצא להתנחלויות הכי קיצונית ומודיע גם
ל"נוער הגבעות" ששום מטר מאדמת ארץ ישראל לא יוחזר ולא יעבור לשלטון
פלשתינאי. דרעי שולח את אנשיו ל"פגישות שלום" עם השמאל הישראלי ועם
נציגי הערבים ובאותו זמן ממש הוא שולח אחרים מש"ס להפגנות הכי גזעניות של
להב"ה ו"נוער הגבעות".
זהו גם האיש שהכשיל
את הקמת העיר החרדית חריש לפני בחירות 2013. דרעי ידע שבניית העיר החרדית הזו
תיזקף לטובת ישי ואטיאס (אז שר השיכון והבינוי) ואילו חזרתו לש"ס תהיה די
מינורית, ולכן הוא דאג שאנשיו יסיתו את ישי, אטיאס וניסים דהן (אז ראש מועצה ממונה
בחריש) לא לתת לחילוניים שם שום שטח ומנגד, שאנשי ש"ס ישמיעו הערות קיצוניות
נגד הערבים כדי שהאחרונים יטרפו לשמאל ולישובים האנטי דתיים בעמק חפר נגד הקמת העיר
החרדית. במקביל הפעיל דרעי את איש אמונו – אנטי דתי חילוני מקיבוץ מענית, להתסיס
את הערבים ואת השמאל נגד החרדים. דרעי גם דאג – דרך מאיר פרוש, לטרפד פגישה בין
ה"עדה החרדית" לערביי האזור, כדי למנוע מהערבים לרדת מהתנגדותם. ולבסוף
הוא זה שהדליף לממסד נגד התיאומים בין העמותות החרדיות לפסילתן. וכך חזר הלוליין
לש"ס כמנהיג עטור תהילה והישגים מול ראשי ש"ס החבולים ובלתי יוצלחים.
גם בתחומי דת ישראל הרי שהלוליין הפוליטי הזה איננו קוטל קנים. כאשר
דובר על גיוס החרדים לצבא הוא היה הראשון שתמך בכך באוזני יאיר לפיד וידידתו צפי
לבני אך למחרת – לפני בחירות 2015, הוא שלח קומץ מאנשיו להפגין לצד "בני
תורה" נגד הגיוס לצבא, ואף ביקש ממפלגתם ( דרך גיסו הירושלמי
והאשכנזי...)שתתמוך בש"ס ולא תמנע מהצבעה בבחירות הללו. כמובן שהללו דחו בשאט
נפש את הצעתו. דרעי הוא מנהיג מפלגה חרדית שמצטלם ראש בראש עם השרה מירי רגב וחושף
את פלג גופו העליון בבריכת התענוגים שלו, לפני מצלמות העיתונות החילונית. דרעי
מדבר על תורה והגנת החרדים תוך הכפלת מוסדות התורה, אך מתאם התחברות לחילוניים
שמאלניים רדיקלים ואנטי דתיים מקרב הספרדים. דרעי זועק בכל פעם נגד ה"קנאים
החרדים" של בית שמש אבל הוא זה שלא פעם העביר כספי מדינה לאחד מפלגי
"נטורי קרתא בעבור דמי לא יחרץ. דרעי טען לפני בחירות 2015 כי הוא עומד לפרוש
מפוליטיקה בגלל הצגת הקלטת של הגר"ע יוסף נגדו, אבל באותם רגעים ממש הוא שלח
את ה"שפוטים" שלו להקים "אוהל מחאה" להחזרתו לראשות ש"ס.
כמובן שהתקשורת הכללית והציבור החילוני צחקו מהבדיחה הבלויה שלו אבל הציבור החרדי,
התקשורת הצפון קוריאנית של החרדים ורבניו המשיכו לגבות אותו כמו עדר כבשים עם שכל
של חמורים. והנה בפרשת השבת בת"א שוב נתפס הלוליין הזה בקלקלתו.
דרעי חבר לגפני ולליצמן "למען
השבת" ונגד העבודות בשבת אבל אותם הקיצוניים האנטי דתיים ("ישראל
החופשית") טוענים שדרעי – לצד האנטי דתיים ביותר בישראל כזהבה גלאון
ממר"צ ויאיר לפיד מ"יש עתיד", הוא האיש שבאמת דואג לחילוניים האנטי
דתיים שלהם נגד ה"כפייה הדתית" ובעד העבודות בשבת. שימו לב, דרעי הוא
משענתם של שונאי הדת ואילו נציגו בעיריית ת"א טוען להגנה על השבת! גם בעבר
דרעי עשה זאת לא פעם, וכאשר הוא וחבריו בש"ס טענו נגד אנשי ומצעדי התועבה הרי
שאחד מיועציו היה מנחם שיזף, יו"ר וועד אנשי התועבה בישראל! אנשי "ישראל
החופשית" הם אולי אנטי דתיים קיצוניים אבל לצערנו הרב הם גם אנשים עקרוניים
בנושא, ואינם ידועים כשקרנים כשהם משיחים לפי תומם. דרעי לעומת זאת ידוע כאדם הכי
אנטי עקרוני וכשקרן מדופלם שהשקר יושב לו כשיניים בפיו, גם כשהוא מנסה לומר אמת.
את המשת"ף האנטי דתי הזה היהדות החרדית הייתה צריכה להקיא מזמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.