*בטרם יהיה מאוחר | דיון פנימי* בכפר חב"ד

מאת חב"דניק

אחד הכללים הבסיסיים באסטרטגיה פוליטית אומר: "ההגנה הטובה ביותר היא מיתקפה". בימים האחרונים, נחשפנו כולנו לשימוש מושלם בכלל זה.
המציאות היא שקיימים טענות וחששות תורניים וציבוריים, *באופן ענייני לגמרי*, בקרב ציבור ענק ומגוון מתושבי כפר חב"ד (אני אישית דיברתי באופן ענייני על הנושא עם עשרות תושבים, ביניהם רבנים, תלמידי חכמים מפורסמים, אנשי חינוך וכיו"ב) בקשר למה שנתפס בעיניהם כהתנהלות אובססיבית ובלתי שקולה של מי שמונה במחטף מהיר לרב של כפר חב"ד, ללא הסכמת ובחירת הציבור;
אך במקום להתייחס לגופן של טענות, מתקיפים בעלי אינטרסים שונים כמה עסקנים, כאילו הם אלו היחידים שמודאגים מהתנהלותו של הרב, תוך שהם מצביעים על אינטרסים כאלה ואחרים ומעלים טענות חשובות אחרות לדיון ציבורי, ובכך *מסיטים את האש מן הטענות המשמעותיות*.
הקב"ה יודע ועד, שכותב שורות אלו אין לו שום צד פוליטי מתוך כפר חב"ד. אבל להערכתו, כל בר דעה שנחשף לאופי ההתנהלות של רמ"א, שמונה כאמור בבהילות ובחיפזון, בעוד רוב התושבים המוחלט לא הכירו אותו כלל, ואיש לא יכול היה להעיד כי הוא כשיר נפשית, תורנית ורפואית לעמוד בתפקיד רם ונישא זה – לא יכול שלא להיות מודאג. והדברים הבאים להלן נכתבים בכאב גדול.

*רב – מורה הוראה בר סמכא ומנהיג כפי רצון הציבור*
לפני שנמנה כמה עובדות הנוגעות להנהגת הרב, יש להדגיש ארבע נקודות חשובות לגבי תפקידו של רב, המשפיעות במישרין על הנושא שלפנינו:
1) כמפורש בהלכה, בכדי למנות את בנו של הרב כיורש, נדרשת התאמה של הבן לתפקיד ועליו להיות כשיר למילוי המשימה מכל הבחינות, תורנית ואישיותית גם יחד. במידה שישנם פקפוקים בדבר, ובוודאי ככל שהם גוברים עם ההתנסות בשטח, אין שום ספק בכך שזכות הציבור לדעת ולוודא כי ממונה רב שיכול לבצע את התפקיד בצורה שפויה ולטובת הקהילה כולה. יש מקורות הלכתיים שבמקרה של ספק בכך, הציבור, ובפרט תלמידי החכמים שבו, הם יקבעו האם הדבר מתאים או לא.

להמשך כנסו כאן:



(עוד יצוין בהקשר זה,  שלשיטת אדמו"ר הזקן סובר [אורח חיים סימן נג סעיף לג] *שאין דין ירושה ברבנות*, וזו לשונו הקדושה:
"ואם כן, בנו [של השליח ציבור] קודם בסיוע לכל אדם, ואפילו אחר מותו - בנו קודם לכל אדם, כי כן הוא בכל המנויים שהבן שראוי לכך קודם אפילו לאחרים שגדולים ממנו. *חוץ ממנויים של כתר תורה, כגון חכם הממונה להרביץ תורה או לדין. שהתורה אינה ירושה"*!).
2) רב אינו דמות שמיימית ה'נוחתת' על קהילה היישר מבין דפי השולחן ערוך... תפקידו של רב הוא להנהיג את הקהילה בדרך ההלכה, בהתאם לרצון הציבור.
בהקשר זה יש לציין את דברי הרבי בשיחת קודש משנת תשמ"ז: "ברוב הקהילות, בניו יורק וכיו"ב, ישנם אנשים אחדים (פרנסים וכיו"ב) שהם בוחרים את רב הקהילה, *ובמשך הזמן, כשרואים את הנהגתו של הרב בפועל, מתברר אם מינוי זה הוא בהתאם לרצון הקהל"*, זאת בהשוואה למקרה של בחירת רב ע"י התושבים עצמם שרק אז למינוי יש תוקף חזק המחייב את התושבים הרבה יותר. (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז, ח"ב, עמ' 488).
3) תנאי בסיסי והכרחי נחוץ ביותר שהדמות הרבנית הממונה תהיה בעלת *הכשרה רצינית*, שימוש אמיתי של מורה הוראה, וברת סמכא הלכתית ומנהיגותית. כך הורה הרבי (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2285).
בין היתר אומר שם הרבי וזו לשון קודשו (– ההדגשות מופיעות במקור):
"כדי להעמיד רבנים ומורי הוראה – דרושים כמה וכמה תנאים, ובכללות:.. א) עצם הלימוד דהלכה למעשה בהתמד ושקידה עד לקבלת סמיכה – "יורה יורה" או גם "ידין ידין" - *מרב מוסמך*. ב) *שימוש* אצל רב מורה הוראה בפועל, כלומר, נוסף על לימוד וידיעת הלכה למעשה, יש צורך לשהות במחיצתו של רב מורה הוראה ולראות את הנהגתו בפסקי הלכות בפועל. וכלשון הגמרא: "אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים – זהו *עם הארץ*".
ובשיחת ש"פ משפטים תשמ"ז (תורת מנחם תשמ"ז ח"ב עמ' 487) אומר הרבי:
"מי הם ה'רבנים' – אלו שיש להם סמיכה לרבנות, לא רק על הנייר... אלא שהוסמך להורות הלכה – "יורה יורה", "ידין ידין" – על ידי רבנים שהוסמכו על ידי רבנים שלפני זה, איש מפי איש כו' עד משה רבינו.
"ולא עוד, אלא שגם לאחרי קבלת הסמיכה צריך להיות שימוש חכמים... כלומר, לעמוד אצל הרב ולראות כיצד פוסק שאלות הלכה למעשה בפועל... כלומר, שימוש תלמידי חכמים אינו רק מעלה נוספת ברבנות, היינו שישנם חילוקי דרגות בתוקף הרבנות: יש מי שהוסמך רק לענייני איסור והיתר, "יורה יורה", ויש מי שהוסמך גם ל"ידין ידין" ויש גם מי ששימש תלמידי חכמים – אלא אם אלא שימש תלמידי חכמים *אינו רב* כי אם עם הארץ!
"יתכן שהוא אמנם למדן גדול, בקי בש"ס ופוסקים וכ' – אבל כל זה אינו שייך לפסקי הלכות...
"ופשוט, שכאשר יהודי שאין לו שימוש ברבנות ועל אחת כמה וכמה אם גם סמיכה ד"יורה יורה" ו"ידין ידין" אילן לו – מוכן להתערב בעניינים השייכים לרבנים (פסקי דינים וכיו"ב) – הרי זה לא רק *היפך התורה*, אלא גם *היפך האנושיות* לגמרי!".
4) ומשל פשוט להבנת הדברים: כאשר יהודי ח"ו וח"ו נזקק לאיזה ניתוח חשוב וחמור, האם תעלה על דעתו קא-סלקא-דעתך לילך לטיפול אצל *בנו* של המנתח הדגול המפורסם שנפטר מן העולם, בן שאף-פעם לא נכנס לחדר הניתוח אלא עסק בהוראה אקדמית בלבד בתחום הרוקחות, רק מפני שאביו היה מנתח בכיר ומפורסם?!

*תמרורי אזהרה*
ובכן, הבה נזכיר כמה עובדות בדוקות וברורות שהתרחשו במהלך השנה האחרונה, שעל כל אחת מהן לבדן אמור היה להתקיים דיון רציני בכובד ראש ובשיקול דעת, *בכל מקום בריא שחפץ לקיים חיי קהילה תקינים*.
בנקודה זו צריך לזכור, שבניגוד לתפקידים פוליטיים כאלה ואחרים שיש לממלאיהם מועד כניסה ומועד פרישה, רב בדרך כלל ממונה לכל ימי חייו, לפחות בדורות האחרונים. באם חלילה, ממלא את התפקיד אדם שאינו מתאים לכך, באישיותו או בהנהגתו, הרי זה מתכון להרס וחורבן הן של מוסד הרבנות והן של הקהילה (דומה שרוב תושבי כפר חב"ד כבר חשים זאת למרבה הצער בשנה ומחצה האחרונות...).
***
ולהלן כמה נתונים:
1. בני זוג המתגורר בכפר חב"ד, שאחד מצאצאיהם שאינו מתגורר בכפר היה בעיצומו של הליך גירושין – נדרשו על ידי הרמ"א שילדם לא יבצע פעולה מסוימת שהצד הנגדי התנגד לו. בהתייעצות ובהוראת גדולי רבני חב"ד בישראל, לא נשמע ילדם הבוגר להוראה זו. בתגובה, דרש רמ"א ממעסיקיהם של ההורים *לפטר את שני ההורים*, בגלל שלא נשמעו להוראתו!!!
לדידו של רמ"א, שני אנשים מבוגרים אמורים לאבד את מקור פרנסתם, רק בגלל שילדם הבוגר החליט בהוראת רבנים שלא להישמע להנחייתו. ראוי לציין שרמ"א לא היה מעורב בסיפור עצמו כלל, ואין צורך לומר שאינו מנוסה כלל בסוגיות סבוכות של גירושין.
2. הרמ"א מילא את בור מי הטבילה של הנשים ללא שום ליווי של דמות רבנית בעלת ניסיון בתחום זה, בשעה שאין לו כל ניסיון בעניין זה ושום ידע רציני ומוסמך ומבוקר בנושא; ולעומת זאת אביו הגרמש"א זצ"ל – שבלי ספק ידע טוב ממנו והיה מנוסה ממנו - בהתחלה הביא מומחים כל העת, ולאחר מכן תמיד נתן לעוד אנשים להיות איתו, כדי לוודא שהדברים יתבצעו כתיקונם! זאת שערורייה שלא הייתה כמותה בשום קהילה בישראל. הדבר אף מצוין בספרי הפוסקים שרצוי למלא מקווה טהרה במעמד כמה רבנים.
3. נתלה שלט במקווה: "בהוראת הרב מאיר אשכנזי שליט"א – בעליה מבור הטבילה יש לדמיין את בעלך או דמות של צדיק". אין לדבר זה שום מקור בהלכה, ומה גם שאזכור שמו בהקשר זה הוא היפך הצניעות לגמרי. (יש לציין שכמדומה נוסח השלט שונה לאחר מכן, ועדיין מעשה זה מצטרף לאחרים.)
4. רמ"א ניסה  להכריח לדון כל דיני ממונות אצלו, ועכשיו גם מראות, אף שהוא דן יחיד ואין לו שימוש והוא בעצמו אמר בראיון לכפר חב"ד שאינו מגיע מתחום ההלכה אלא מתחום החינוך, (משפט שכמובן גם מעלה את השאלה: אז בתור מה הוא טוען לכתר הרבנות? וכי רבנות היא תפקיד מנהיגותי בלבד? בקהילה יהודית חרדית נורמטיבית, רבנות היא לכל לראש טיפול ראוי ומקצועי ביותר בנושאי ההלכה של המקום, ואת זאת צריכים לבצע ה"מקצועיים" ביותר בתחום). 
5. כמה וכמה וכמה ( *!* ) מתושבי הכפר שהיו מעורבים בסיפורים כגון דא דיווחו על אחת התופעות המאפיינות התנהלות רמ"א בעניינים של דיני תורה ויישוב סכסוכים: שומע הוא במעמד צד אחד [היפך ש"ך מפורש שקובע שדיין כזה פסול לדין!] בכל נושא *ומיד מחליט*. ואז, אם הצד השני מנסה להציג את עמדתו, עליו לנקוט בפעולות עצומות ובמאמצים כבירים כדי לנסות לשכנע את רמ"א לזוז מעמדתו אותה קיבל על אתר במעמד צד אחד לפני ששמע הצד השני.  וזה מראה על חוסר יסודי בשיקול דעת.
6. הרמ"א השתולל והתנהג בפראות לעיני כל הציבור, כולל מוזמנים נכבדים שלא מחב"ד, מתוך רצון להסיר את דגלי ישראל שהועמדו בארוע חנוכת הגן שקק"ל בנה בכפר חב"ד.
7. הרמ"א ניסה למנוע מהרב טברדוביץ – אחד מגדולי תלמידי החכמים ומורי ההלכה החב"דיים – להורות הלכה כולל בנושא דיקת מראות. צא וראה: בכפר חב"ד יש בלי עין הרע כ1300 *משפחות*. מורה הוראה אחד בענייני מראות, איננו מספיק. גם אם הוא היה מנוסה, בעל שימוש ומסורת רב שנים. כשהתעוררה מהומה, הורה רמ"א לרב טברדוביץ להכחיש כי רמ"א אסר עליו... אך האמת של הסיפור ידועה מאנשים ששמעו זאת ממקור ראשון. אין ספק שהפתק שנתלה על יד ביתו של הרב טברדוביץ לא נכתב סתם כך.
8. רמ"א בשיחות פרטיות טען שאין לרב חיים פרוס יכולת להשיב שאלות בהלכה, ו"שצריך לטפל בבעיה". עובדות ידועות ממקור ראשון. אף שהרב פרוס הוא בעל ניסיון רב בשנים, הרבה יותר ממנו עצמו. הוא גם קיבל מאביו הגרמ"ש שימוש במשך כמה שנים, וכן מהרב יעקב מאיר שטרן יבלחט"א (מבית דינו של הרב וואזנר) ויש לו היתר הוראה. האם לרמ"א יש כזה דבר?
9. ממקור נאמן שמעתי, שלפחות אחת מבודקות הטהרה קיבלה הוראה שלא לבדוק אלא אחרי אישור *שלו* בלבד!
10. רמ"א טען בפה מלא ובפירוש לכמה וכמה אשר מי שאשתו הולכת עם מטפחת – זוהי עילה על פי שולחן ערוך לגירושין. כמובן, רמ"א לא התכוון לומר שעל בני הזוג להתגרש, אלא להתריע על חומר עניין ההליכה במטפחת שעלול לבוא לידי חוסר צניעות. אבל הוא הבין וסבר באמת ובתמים כי לדעת מרן הבית יוסף אשה שהולכת עם מטפחת יש לה גדר "עוברת על דת". הוא אמר זאת במלוא הרצינות. מלבד חוסר האחריות המשווע לדבר בסגנון כזה לאשה או לבעלה וד"ל, הרי זה במפורש גילוי פנים בתורה שלא כהלכה רח"ל, וחילול ה' וכובד הרבי בפהרסיא!!! כל זקני וחשובי ההוראה של חב"ד שליט"א (מלבד אולי הרב רשד"ב וולפא שליט"א) מעולם לא תעלה על דעתם כזאת סברא לומר כך בדעת השולחן ערוך, היפך ההבנה היסודית הבסיסית בדין זה כפי משבואר בפוסקים על אתר שם וכפשוט. ומבלי להיכנס להוכחות וראיות, הדבר ידוע שהרבי הורה לכמה וכמה נשים ללכת עם מטפחת. אם מדובר על דין החמור של עוברת על דת שיוצאת בלא כתובה – לא ייתכן שהרבי יאשר זאת לנשים בודדות כפשוט, ואין כלל מקום לדון בהוראה מופרכת זו שהיא חסרת יסוד זו.

*שאלות נוקבות לדיון*
אלו הן עובדות *מאושרות ובדוקות* מתוך כמה עשרות דוגמאות נוספות. התנהלות כזאת, ציבורית והלכתית, היא שערורייתית *ומחייבת* דיון ציבורי נוקב:
1. האם לא מגיע לכפר חב"ד ועד רבנים שיכלול רב עם ניסיון ברבנות, רב שיש לו ניסיון מוכח בהלכה, רב שיש לו ניסיון מוכח בהנהגה ציבורית?!
2. הלוא ניסיון בתור מגיד שיעור לא נחשב מספיק! כמובא לעיל (וכפי שהדברים מנוסחים בחריפות על ידי הרבי), רב צריך שימוש. שימוש הוא דבר שלוקח זמן רב, כמה וכמה חודשים, ורצוי אפילו כמה שנים. כך מקובל בכל הקהילות החרדיות. בנוסף, צריך גם את ה"שולחן ערוך חמישי".
3. האם רב אינו צריך להתקבל על לב הציבור?
4. האם רמ"א מסוגל לשמש רב, ולקבל סמכויות נרחבות ומוחלטות כרצונו, בשעה שהוא מפגין באופן עקבי חוסר שיקול דעת הלכתי ומנהיגותי ותאוות שליטה חסרת גבולות?
5. האם לא כדאי שלצד רמ"א ישמשו – כמו שהיה ראוי בישוב חרדי גדול ומגוון ומורכב כמו כפר חב"ד – כמה וכמה מורי הוראה ודייני בית דין *כפשוטו*, ולא רק *"בהצהרה"* האומרת שהמד"א הוא "אב"ד" אך ללא בית דין בפועל כלל?
6. על פי שו"ע הטענה מהיכן דנתוני היא קבילה ולגיטימית ועל רב להתייחס לכך ולנמק את החלטתו. הרבי חזר על כך בכמה הזדמנויות בכתב ובע"פ. לא ייתכן שרב יתנהל באופן ש"פסקיו" בשאלות פרטיות וציבוריות הוא ללא כל מקור ברור משו"ע ופוסקים, ועל השאלה מדוע ומה המקור התשובה היא בניסוח כזה בלבד: "אני המד"א", "אני כאן הבעה"ב". 
7. האם לא ראוי שהחלטות ציבוריות חשובות יינתנו כאן באמצעות שיקול דעת מוקפד ורציני ועל פי רוב דעות, כפי שהורתה תורה: "אחרי רבים להטות", ולא בגחמה אימפולסיבית שאין איש יודע טעמיה ומניעיה? הרי בדיוק בשביל דבר זה הורה הרבי ודרש ועד רוחני אמיתי, אקטיבי, עם סמכויות ויכולת ביקורת אמיתית, של חשובי וזקני הכפר.
8. יובהר ויודגש כי אין בדברים דלעיל *שום כוונה* לקריאה להדחה של רב ממשרתו או לפגיעה בפרנסה של מישהו ח"ו וח"ו – רק לקרוא: ראשית לדון *בדברים עצמם*, כי הם חשובים ביותר - מבחינה תורנית הלכתית וציבורית; ודבר שני והוא העיקר, לקרוא לצירופם של מורי הוראה ברי סמכא ומנהיגי ציבור בעלי שיעור קומה רוחני ולשילובם בהנהגת הכפר.
9. (יש לזכור כי אין תקדים בשום מקום בעולם שקהילה חרדית עצומה מורכבת ומגוונת כמו כפר חב"ד תנוהל ניהול מוחלט בידי איש יחיד, על אחת כמה וכמה בלתי מנוסה כלל וכאמור לעיל.)

*הגיע הזמן לדיון רציני בנושא הזה, שלא נבכה בעוד כמה שנים! אנו ציבור בוגר ואנו יכולים לדון בשיקול דעת ובצורה רצינית, כי הדבר הוא בעתידנו ובנפשינו. אל ניתן לעסקנים ולבעלי אינטרסים משום צד למנוע דיון רציני בנושא.*
תגובות תוקפניות כלפי אישיות כזו או אחרת ללא כל התייחסות עניינית ורצינית לגופם של דברים, רק יוכיחו את אמיתת הדברים דלעיל.