*מעלת ברכת המזון המפתח לשפע הפרנסה*

*דבר תורה לפרשת עקב מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א*

*"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"* (דברים ח, י)

מפסוק זה למדו חכמים זכרונם לברכה, כי מצות עשה מן התורה לברך ברכת המזון אחרי שאכל ושבע. וכך אומרת הגמרא (ברכות כא) מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת". והנה הגמרא (ברכות מח) אומרת, תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא, ברכה ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב.

ומניין לברכת המזון מן התורה, רבי אומר "ואכלת ושבעת וברכת" זו ברכת הזן על הארץ, זו ברכת הארץ הטובה, זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר (דברים ד, כה) "ההר הטוב הזה והלבנון".

וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן קפד סעיף ד) אכל ואינו יודע אם ברך ברכת המזון אם לאו, צריך לברך מספק מפני שהוא מן התורה. וכך מובא עוד (שם סימן רס סעיף ג) כל הברכות אם נסתפק אם ברך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה.

*******
וצריך להבין, מדוע ציוונו הקב"ה על שלושה ברכות דאורייתא, ברכת הזן, ברכת הארץ ובונה ירושלים. ועוד מה חכמים ראו לנכון, להוסיף עוד ברכה "הטוב והמטיב" על הרוגי בית

*******
והנה נבאר עניין ה"טוב והמטיב", הגמרא (ברכות מח) אומרת "הטוב והמטיב" ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תיקנו ביבנה "הטוב והמטיב" הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה.

והנה בענין ביתר, הגמרא בירושלמי (תענית כד) כי אנשי העיר ביתר הצטרפו למרד הגדול של בר כוכבא, שמרד ברומאים כשישים שנה אחרי חורבן בית המקדש השני. ומובא בירושלמי שנענשו משום שלא התאבלו על חורבן ירושלים,
תני רבי יוסי אומר נ"ב שנה עשת  ביתר לאחר חורבן בית המקדש, ולמה חרבה על שהדליקה נרות לאחר חורבן בית המקדש.

ועוד מובא שם, כרם גדול היה לאדרינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלוא קומה ופישוט ידיים, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר (אחרי מות אדרינוס) וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב" הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה.

והגמרא (גיטין נז) במתניתא תנא שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל, דהיינו שבע שנים שימש דמן של הרוגי ביתר לגויים, לזבל בהם את כרמיהם עד שזכו בסוף לקבורה.

*******
ולהבין הדברים, נראה לבאר ולומר דהנה כח ברכת המזון גדול ביותר, ותיקון גדול בו לנפש האדם. וכל הברכות והסגולות חבויים בברכת המזון. וידועים דברי בעל החינוך שהיה מן הראשונים (מצוה תל) "כך מקבל אני מרבותי ישמרם א-ל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו".

וכתב הבאר היטב (או"ח סימן קפה אות א) מצאתי למה אין ף' בברכת המזון, לפי שכל מי שבירך ‏ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא קצף וכו' ומזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימיו. ומובא בספר חסידים מעשה באחד שמת, ונתגלה בחלום לאחד מקרוביו, ואמר לו בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב.

וכך מובא ברבנו האר"י הקדוש זצוק"ל שער המצוות (פרשת עקב במצוות ברכת המזון בשם הזוהר הקדוש פרשת ויקהל רי"ח) כי צריך לברך ברכת המזון בשמחה גדולה, כי בזכות זה ישפיע לו הקב"ה גם כן את פרנסתו בשמחה. ועוד מובא ברבנו האר"י זצוק"ל שם וז"ל, "ועל ידי מה שאנו מכוונים באכילתינו אנו ממשיכין לה השפע ומזון, וממה שאנו ממשיכין לה היא מחלקת אחר כך, ונותנת מזון ואכילה אלינו. ולכן צריך לברך ברכת המזון בעין טובה, בשמחה יתירה, להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין, ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין הטובה".

******
והנה ידע האדם, שתכלית האכילה היא להעלות "הדומם" "הצומח" "והחי", והנה הגמרא (קידושין פב) רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ע"כ.

ורבנו האר"י הקדוש זצוק"ל כותב בשער המצוות (פרשת עקב) יסוד גדול בעבודת האכילה, כי תכלית האכילה היא שיעלה אדם נצוצי הקדושה מארבע סוגים שהעולם כלול מהם, דומם צומח חי מדבר.
"דומם" הוא עפר האדמה שעומד כדומם בלי לזוז ממקומו. "צומח" הוא כל מה שצומח מן האדמה בעצים עשבים, וכל מיני צמחים שיש בהם קצת חיות. "חי" הם בעלי חיים שיש בהם עוד יותר חיות, כי יש ביכולתם ללכת ולנוע ממקום למקום. "המדבר" הוא מין האנושי שהקב"ה נתן לו כח הדיבור, כמו שכתוב (בראשית ה ז) "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" ומפרש התרגום - והוות באדם לרוח מללא - שהוא כח הדיבור, שבא מנשמת חיים שנפח הקב"ה כביכול באדם.

*******
והנה על האדם לרומם השלושה יסודות דומם צומח וחי, ושלושה הברכות דאוריתא מתקנות את השלושה יסודות, ברכת "הזן" היא כנגד תיקון הדומם שהיא האדמה, שהקב"ה מוציא ממנה מזון לכל חי, לצומח לחי ולמדבר, ולכן בסיום הברכה אומרים "הזן את הכל".

ברכה שניה "ברכת הארץ" על ארץ ישראל, היא כנגד תיקון הצומח, וברכה השלישית "בונה ירושלים" היא כנגד תיקון הבעלי חיים שהקריבו בבית המקדש.

ולכן תובן המשנה (באבות פ"ג -מ"יג) רבי שמעון אומר שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (ישעיה כח, ח) "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום", והנה מי השלושה שאכלו על שולחן אחד "הדומם" "הצומח" "והחי" שרק דברי תורה וברכות מתקנים אותם, ולא גורמים להם לחזור בגלגול.

******
ונבאר מדוע מברכים "הטוב והמטיב", דהנה כאשר האדם מברך ברכות ומברך ברכת המזון, מתקן את כל הבריאה כולל את הדומם שזו האדמה, והאדמה מחזירה לאדם כאשר האדם מת נקבר באדמה, והאדמה עוזרת לאדם לזכך את נשמתו, ולכן תקנו הטוב והמטיב על זיכוך האדם באדמה.

ומה גדול יותר מהרוגי ביתר שהאדמה קבלה אותם, וזכו לקבורה ועל ידי זה לזיכוך לנשמה.